אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג
גדלתי להאמין בעיוורון. לא סתם עיוורון אלא עיוורון מלא. כפול (double blind review). עיוורון כשיטה שאין בילתה. כמו פורנוגרפיה, גם זה עניין של גאוגרפיה ובמרחבי האקדמיה שלי (כלומר מדעי המחשב->למידה חישובית/עיבוד שפה) עיוורון הוא דבר מקובל (כחיובי). עוד פוסט תוהה על מאחורי הקלעים של האקדמיה.
לפי מיליון שנה, כשראיתי את הסרט נפלאות התבונה, מה ששרף בעיניי את הסרט לא היה הקיטשיות המופלגת ולא שיכתוב ההיסטוריה המשפחתית אלא דווקא ההסבר הפסודו-מתמטי לשיווי משקל נאש. זו הסצינה ההיא בפאב בה נאש מסביר למה כדאי להם להתחיל דווקא עם החברות של הבלונדינית ולא איתה עצמה. "אבל, היי!" אומר לעצמו כל מי שלמד תורת המשחקים, "זה לא שיווי משקל כי ברגע שהיפה מתבאסת שלא התחילו איתה יכול שחקן בודד להתחיל איתה ולשפר את מצבו. זו בדיוק דוגמה בה לא מתקיים שיווי משקל". ההערה הזו נופלת בדרך כלל על אוזניים ערלות (כלומר, אם לא חלקת אותה עם מתמטיקאי). חושבים שאתה סתם קטנוני או מתנשא (שבאופן כללי זה סבבה).
*מוקדש לנ', חבר טוב שלמד איתי בתיכון בנתיב מאיר ואחרי שנתיים (או שנה?) עבר לחורב. אהמ…
הפוסט הזה הוא כולו ערימת ספקולציות. אבל אני ארשה לעצמי כיוון שכנראה שאף אחד מכם לא יודע יותר ממני.
רגע, רגע, יש עוד. הקליקו להמשך הפוסט »
הפעם האחרונה שנתקלתי בגילוי שינאה בארץ (ובעצם גם בחו"ל, למעט מקרה אחד, אוטרכט, חורף 2002) הייתה אחרי רצח רבין. זה היה בסופרפארם. היה שם תור לקופה ובדיוק לידו תור נוסף ובו רק אדם אחד. נעמדתי בתור הקצר ואז שמעתי נביחות. "לא מספיק שרצחתם לנו את רבין יש לך גם חוצפה לעקוף בתור," צרחה עלי איזו הר אדם מזדנבת באחורי התור הארוך. "תראי מה זה," עניתי לה – "רצחתי וגם ירשתי". זה היה לפני 14 שנים.
במרתף הבניין שלנו בלב תל אביב נמצא אולפן הקלטות. היום ירדתי למטה עם מזוודה גדולה ביד (של אבא של בעלת השליטה שהגיע לביקור מחו"ל). מפעיל האולפן עמד שם עם חמישה חבר'ה. מעשנים סיגריות ושותים קצת לעזרת הג'אם. כלומר עוד לא ממש התחילו לשתות אלא בדיוק פתחו בקבוק יוקרתי של ג'ים-בים.
"נוסע לבני ברק?" הלעיג אחד מהם. קוּלִיוּת אנרכיסטית נודפת מכל פריט ביגוד בהופעתו המאומצת לרישול.
הייתי בהלם מכדי לענות. הסתכלתי עליו. גם האחרים. "בצחוק, בצחוק" הוא מלמל. אני עדיין בהלם.
ומשהו קשור בערך, כלומר על דתיים וסטראוטיפים – סרוגים – כמו תאונה אווירית.
*הכותרת המתבקשת היא כמובן 'טרנספורט'. אבל קצת קשה לי עם מחוות אובר-דרמטיות.
כבר הרבה זמן אני מתכנן סידרת פוסטים על הסלולרי שלי (Nokia 5800). חלקם מדריכים (שמסתבר שחסרים בעברית), חלקם תשבוחות, חלקם ביקורות (כלומר תשבוכות, אם נזרום עם שגיאת הכתיב המביכה), וחלקם דיון בטכנולוגיה שמאחורי הפיצ'רים השונים (למשל מערכת ההפעלה סימביאן בכללות, שימושיות, זיהוי דיבור, זיהוי כתב יד ועוד). אבל זה נדחה ונדחה ולא יוצא (באופן כללי הכתיבה כאן התמעטה. ככל שרשימת הפוסטנציאליים מתארכת, כמות הפיבלושים יורדת). אבל כשמעצבנים אותי אז אני פתאום מוצא את הזמן. בחמת זעם אני גורף מהשולחן לריצפה ערימת מאמרים לריוויו, מסלק מהמסך מאמר שהולך ונכתב, גורס מבחנים לבדיקה, מעביר הרצות קוד לבק-גראונד ומתיישב להתקטנן.
ויהי באשמורת הבוקר ויעור היֶלֶד ויקרא 'אאאאאאאה' ונאמֶר 'היננו' ונאכיל את היָלֶד. ונשלוף CSI בא בימים מהכן-מָאקְס ונצפה ונירדם.
וב-CSI מסופר על איזה פסיכופת עם הזיות דתיות וכאשר הוא נתפס הוא מצטט "כל מי שנגזר גורלו לא יוכל להיגאל – מות יומת" ואז מוסיף "ספר ויקרא 27, 29".
לא צריך לדעת את התנך בעל פה כדי להבין שאין מצב שפסוק כזה כתוב בתנך ("כל מי ש.."?! "נגזר גורלו"?! "להיגאל"?!). זה פשוט לא הסיגנון*. כלומר המתרגם (כתוביות) פשוט תירגם מילולית (בערך) את האנגלית ויצא לו משהו מוזר.
ההצהרה שתשוחרר להלן תגרור הרמת גבה מאלו שלא היו שותפים לצרה והנהון של הסכמה מחלק ניכר מקוראי הבלוג – סטודנטים למדעי המחשב בעבר ובהווה. הנה זה בא: התואר במדעי המחשב הוא התואר (החד חוגי*) הקשה והעמוס ביותר באוניברסיטה. זה קשה בכמה סדרי גודל מכל תואר אחר (למעט אולי מתמטיקה ופיזיקה). הקושי נובע מהקושי האינטלקטואלי (הקורסים המתמטיים-תאורטיים וחלק מקורסי התכנות) והעומס הנוראי של עבודות הבית (הן בקורסים התאורטיים אבל בעיקר בקורסי התכנות). בשלב הזה מתקוממים עורכי הדין והסטודנטים לרפואה (ועוד כל מני ארחי פרחי כמו שני הסטודנטים לפילוסופיה שטורחים לקרוא את רשימת הקריאה ואכן כורעים תחת הנטל). תתקוממו.
[איך הפטנט (הנעלם) של גוגל הולך לשפר את חווית הצריכה המושכלת ולגרום לכם לשפוך הרבה יותר כסף]
הבהלה לזהב הסלולרי היא אחד הטרנדים של השנתיים האחרונות. אפשר להאשים בכל את האייפון וה-Apps שלו (זה נשמע די עלוב וחקייני בפרסומת, אבל למוצר חדשני חייבים הרי להמציא שפה חדשנית. לאייפון יש אולי הרבה apps אבל גם לא מעט downs). בסה"כ זה די מדהים שחברות (דיסקונט) ממתגות את עצמן באמצעות פרסומת לאייפון (אני לא חושב שזו סינרגיה אלא רכיבה על הגל. בסוף, אפל עוד יתבעו אותם על שימוש במותג, כבר היו מעין תקדימים: אייפות, גוגל, איינשטיין). אבל כל ההקדמה הקנטרנית הזו (כבר נכנסתם ללינק 'לא מעט downs'? כנסו-כנסו) לא ממש שייכת לעניין שלשמו נתכנסנו לקול קריאת הרסס. אנחנו כאן כדי לדבר על הפטנט החדש של גוגל.
הבלוג חוגג שני ימי הולדת ויארצייט. לא שלו. אבל כולם קשורים איכשהו בשפה – נכותה, מותה (הריגתה) והחייאתה . (אלבר קאמי, פטי סמית, אליעזר בן יהודה).
