[בעיקר על ירונה כספי אבל גם פטי סמית, סוזן וגה, קרוסלה, אסנת הראל ואחרות מתארחות כאן בפוסט. תאמינו לי, כדאי לשים אזניות וללחוץ על הלינקים]
ירונה כספי היא הזמרת הכי טובה שאתם לא מכירים. אני לא בטוח שהמשפט הזה מקורי, נדמה שכל מי שמתייחס לירונה כספי מכריז דיסקליימר שכזה. בירונה כספי נתקלתי במקרה. או למעשה היא נתקלה בי. בדיוק לפני שנה. המקום: הבארבי. ההיתרחשות: ביציאה מהופעת ההשקה של האלבום השני של איטליז אנחנו נכנסים למונית. אנחנו, כלומר אני ובעלת השליטה. גשם שוטף ולפתע בחורה בלונדינית שואלת אם אכפת לנו להציל אותה מהגשם ולחלוק מונית. נהג מונית קשה-יום מנסה לסחוט עוד כמה שקלים מהנוסעת המתווספת. מתפתח דין ודברים מסויים שגווע לדיון מקוצר בהופעה של איטליז. ואז, במין ביישנות, הנוסעת אומרת שאם אהבתי את איטליז, אה.. היא בדיוק הוציאה אלבום בהפקת אור בהיר מאיטליז ואולי נרצה לשמוע גם אותה. "ירונה כספי," היא ענתה בשם שצילצל מוכר אבל לא זכרתי מאיפה. אבל בשביל זה, הרי, יש גוגל.
ושוב מתקרב סוף השבוע והגיע הזמן לערימת לינקים: על פוליטיקה, עיתונות ובלוגרים (ביחד ולחוד), על הבטלה המאומצת באקדמיה ובכלא על מדרשי חז"ל, מדור שירה, על רדיו, פרסומות וגם על טוויטר (פרסומת). לכל ישראלי מגיע לכלות את זמנו על הלינקים האלו. רגע, רגע, יש עוד. הקליקו להמשך הפוסט »
לפני כמעט שנה כתבתי על עלילות יוליוס קיסר והכבשה. תזכורת: בניסיון לתרגום הביטוי veni, vidi, vici מלטינית לעברית פלט גוגל "באתי, ראיתי אני כבשה". מצחיק ומביך, לא? כתבתי אז על אלגוריתם התרגום ואיך סדרה של צעדים סטטיסטיים גרמה לשיבוש – שיבוש מביך פחות מזה שנראה במבט ראשון, ובציטוט מהפוסט:
זה מוזר מעט (רק מעט) פחות כשמבינים שלא מדובר בכבשה (בעעעעעעעע, sheep) אלא בהטיית עבר במין נקבה של השורש כ.ב.ש. (conquered)…
טוב, אז אנחנו כבר באותו שדה סמנטי, כלומר עוסקים בנצחונות וכיבושים אבל מה עם ההטיה המוזרה וחסרת ההקשר (וההסכמה, agreement) "אני כבשה"? כלומר אם מדובר בגוף ראשון ("באתי", "ראיתי", "אני") אז למה הפועל בגוף שלישי "[היא] כבשה"? ושאלה שניה – למה החליט המתרגם שמדובר כאן בהטיית נקבה ("באתי", "ראיתי" הם נייטרליים)?
כאמור, את ההסברים האלגוריתמיים אפשר לקרוא בפוסט המקורי. הנושא המעניין שלא נדון שם הוא לא הביצועים המוזרים של התוכנה אלא דווקא הביצועים המוזרים של הקורא הנבון. בפוסט הזה אני מתמקד בגורם האנושי ומשער השערות בלשניות-קוגניטוביות באשר לטעות.
כמיטב המסורת מביא לכם בעל הבלוג את עירד יבנה (פרופ' למדעי המחשב בטכניון) במגילה נוספת בסדרת המגילות הגנוזות. הפעם, טרי מהתנור (באדיבות פרופ' שאול מרקוביץ'): מגילת דני עקשני – מחווה לפרופ' דני שכטמן שהוצגה בטקס חגיגת פרס הנובל בטכניון.
ולמי ששכח – מגילות גנוזות אחרות כאן: תלאות אקדמיות (אל תפספסו את מגילת המועמד).
ולפרופ' שכטמן רב העלילות התוודעתי לפני כשנה בכתבה המצויינת הזו.
טוב, הקטע הקורע הזה (socially awkward לגמרי) שווה פוסט גם אם עדיין אין לי משהו חכם במיוחד להגיד על זה (ואני מודה, למרות שאני לא מבין את הקטע של g+* המדשדש, לפעמים יש שם לינקים ראויים והפיד רגוע הרבה יותר מבטוויטר**. ותודה לנטלי ב+):
* לאור הסרטון אני פתאום קולט ש בשבילי g+ הוא יותר לעבודה, מעין לינקד-אין פחות מעונב. למרות שגם חלק ניכר מנעקבי הטוויטר שלי נעקבים מיקצועית. צריך לחשוב על זה. אהמ.
** טוויטר?! אה, כן, זה שם בסוף, אחרי הכותרות.
קוראי הבלוג השקדנים בוודאי זוכרים שאני לא מסמפט במיוחד את אפל ומדיניות הגן הנעול שלה. גם לא את סטיב ג'ובס, שגם בביוגרפיות אוהדות מתואר כגאון עם חזון אבל גם כדיקטור כפייתי וקפריזי. בכל זאת, באופן מפתיע למדי, אני חייב להודות שהרגשתי עצב מסויים כשקראתי על מותו.
האינטרנט מלא עכשיו בסיכומי החיים וההישגים של ג'ובס. הנה, למשל, הניו-יורק טיימס בסקירה גרפית של נקודות ציון ג'ובסיות. כולם מדברים על המהפכות – הפרסומת המהפכנית למקינטוש, האייפוד, האייפון, האייפד וכו'. בפוסט הזה אני רוצה לכתוב על החלטה עיסקית שאיכשהו נשמטה מכל הסקירות האלו. אני מאמין שההחלטה הזו הייתה אחת הנועזות בקריירה של ג'ובס ושלמעשה היא זו שהביאה את אפל להיכן שהיא היום.
באחד הקטעים המבריקים מהעונה הראשונה (?) של קצרים יושבים החברה במשרד ומתלחשים על השינויים שמכניס במשרד הבוס שבדיוק חזר מואר מהודו. "אומרים שנדפק לו שם השכל" הם מרכלים. ואז נכנס מושונוב בשרוואל וחולצת שאנטי לבנים, מכנס את כולם ומודיע שמעכשיו יום העבודה יפתח במדיטציה. הוא מושיב את כולם במעגל בישיבת לוטוס, ידיים בגיאן מודרה, ומבקש שכולם יחזרו על המנטרה (מוחלפים מבטים נבוכים): "כסף…כסף…כסף…כסף…" (מבטי הקלה).
[מי שמוצא לינק תבוא עליו הברכה והשפע הקוסמי].
כמובן שהקטע הזה הזכיר לי מאוד את סטיב ג'ובס ובשנים האחרונות אין מתאים ממנו לתאר את הבן דוב.
*בטח שאמצא עוד הזדמנויות. על ימין ועל שמאל. נדמה לי שכבר מחזרתי אותו לפחות פעם אחת. אבל זה מהמוצדקות.
המילים שלי – סכין בשבילך: כותרת הפוסט בשינוי קל מכאן: שיר למדינות שבדרך, פונץ (ובאודיו)
קוראי הבלוג השקדנים בוודאי זוכרים שאני לא מסמפט במיוחד את אפל ומדיניות הגן הנעול שלה. גם לא את סטיב ג'ובס, שגם בביוגרפיות אוהדות מתואר כגאון עם חזון אבל גם כדיקטור כפייתי וקפריזי. בכל זאת, באופן מפתיע למדי, אני חייב להודות שהרגשתי עצב מסויים כשקראתי על מותו.
באחד הקטעים המבריקים מהעונה הראשונה (?) של קצרים יושבים החברה במשרד ומתלחשים על השינויים שמכניס במשרד הבוס שבדיוק חזר מואר מהודו. "אומרים שנדפק לו שם השכל" הם מרכלים. ואז נכנס מושונוב בשרוואל וחולצת שאנטי לבנים, מכנס את כולם ומודיע שמעכשיו יום העבודה יפתח במדיטציה. הוא מושיב את כולם במעגל בישיבת לוטוס, ידיים ב
