אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג
בהן צדקי שמייקל ג'קסון מעניין את עכוזי כשלג דשנות השמונים. זה היה די מדהים לראות את התאום המושלם בו עבר העולם מסיקור המהפכה המדוכאת באיראן לנהי ומספד על חובב היָלְדוּת והילדים. אבל למען האמת אם כבר לזרוק את האיראנים לבור השיכחה לטובת הדחקה בידורית, בעיניי, החדשות המרעישות של סוף השבוע הן בכלל בענייני סרטים. כנראה שיש זוכה בתחרות של נטפליקס (NETFLIX) . התחרות הזו, הדינמיקה שלה והתוצאות עוד ילמדו בבתי ספר למנהל עסקים כמו גם בסדנאות אלגוריתמיקה.
נפתח בהודעה מנהלתית: בדרך כלל הבלוג מתגאה ומתנאה בפוסטים ארוכים כמו הפסקת פרסומות בערוץ 2. יחד עם זאת מידי פעם עולה הצורך לשתף באיזו דחקה בלשנית, לציין איזה פירור עליו אין לי יותר מדי מה לומר או אולי פירור עליו יש לי הרבה יותר מדי מה לומר אבל אין זמן לכתוב. בדיוק לשם כך אני מכריז בזאת על הקמת קטגוריה חדשה: בַּקְטָנָה. בדיוק כמו בערימות, המילה 'בקטנה' תתנוסס כאזהרה גם בכותרת כל פוסט - מעין אזהרה לבטלנים - "זה יהיה קצר".
לעייסק.
מסיבה עלומה ומסתורית שלא כאן המקום לפרטה הכנסתי את הפוסט הקודם לגוגל-טרנסלייט. בתרגום מכונה התוצאות תמיד מצחיקות מחדש וכאמור, יכולות לפרנס דיון מקיף. אבל ניתן לתמונות לדבר. בקטנה.
אני הולך להסתבך כאן עם הפילוסופים שבכם. בעיקר הלוגיקנים. בעיקר הלוגיקנים הפורמליים.
קראתי ב-YNET ידיעה* על הפגנה ספונטנית באיראן:
ככל הנראה מתוכננות הפגנות ספונטניות בעוד כמה מוקדים בעיר - בהם כיכר המהפכה, כיכר ונאק, כיכ טאג'ריש וכיכר סאדקיה.
שכחו לציין גם את השעה ואת מספר האנשים שמתוכננים להגיע. ככה זה ספונטני.
"'לבת לבן ולכל המתעניין'," טלפנתי לאחותי שקטנה ממני בחמש שנים, "מה זה אומר לך?"
"זו הייתה איזו פירסומת פעם ברדיו?!"
וואחד נאום דפק אתמול ראש ממשלתנו. נעם ישב על הספה ושתה חלב טרום מיטה של ערבית. בכל פעם שמחא הקהל כפיים שמט נעם את הבקבוק, נעמד ומחה כפיים גם הוא. אבל לא זה העניין.
אנחנו במבעים סמי-אילוקוציונים* עסקינן.
ובכן, בדיוק ברגע שיצאנו מהמזגן של הסנטר אל הרחוב בדרך הביתה עבר שם המצעד. צועד לכיוון הבית. אז צעדנו. פגשנו חברים וחברות (בעלת השליטה הייתה באחת מנבחרות הספורט של ישראל). "תודה שבאתם," הם אמרו. "לא באנו," לא יכולתי להתאפק, "רק רצינו לחזור הביתה בשלום"*.
וכשהגענו הביתה עלינו לשים בפריזר את הגלידה הנמסה וירדנו לשבת עם חברים בבר-קפה שמעבר לכביש. נעם רקד ברחוב ופלירטט עם בנים כבנות. והנה פוסט תמונות**.
לכבוד שבוע הספר - ערימה מוקדמת. בערימה הפעם - עתיד המילה הכתובה בפריזמת הבלשן החישובי, שבוע הספר כיום זיכרון. את הספר כותבים… אתם יודעים…סופרים, סיפריות ציבוריות, ראיון ישן עם ניל סטיבנסון ו- XKCD, יאמ.
מסתבר שיש מכת טעויות בטפסי בחינות הבגרות.
הדיון בוועדת החינוך התקיים לבקשת ח"כ אופיר פינס (עבודה) ובו התברר כי לא מתבצעת שום ביקורת על טופס הבחינה לפני או אחרי ההדפסה, וטעויות דפוס עלולות להתגלות 15 דקות בלבד לפני הבחינה. [ע"פ YNET]
לפני כמה חודשים כתבתי בפוסט משהו להתחיל עם:
כאמור, באמת שאין לי הסבר סביר למה העברית המאונגלזת נשמעת לי כל כך צורמת. בודאי שיש כאן גם טהרנות על אש קטנה והתחושה הלא נוחה אל מול רגש הנחיתות ו"חוסר הפטריוטיות" שבאימוץ נטול הקשר של ביטוי מוזר, מעין "שורו-הביטו-וראו את הקוסמופוליטיות המולטי-גלובלית שלי שאינה כבולה לעברית קרתנית". אחלה-בחלה-קוקטייל-פרטי סיכם מאיר אריאל את השפה הזו - משולש ברמודה ששואב לתוכו ביטויים בלי הכרה וללא הבחנה, בלי אלוהים ובלי מחר.
בפוסט הזה נזכרתי בעקבות פולמוס העברית שהתעורר לאחרונה בעין השביעית - פולמוס אליו הפנה אותי עידו קינן.
האם רובוטוקבקים חולמים על כבשים חשמליות? וכשהם משקרים - האם הפיקסלים מסמיקים? ובעיקר - האם הם נעלבים כשמכריזים להם בוולגריות המקובלת במחוזותינו "37 - אתה אידיוט!!!!1"?
אחרי ששככו מעט הדי הזעזוע מתופעת הQERTA אפשר לדבר על זה בצורה מעט יותר שקולה. [האמת היא שסתם לא יצא לי לכתוב על זה לפני שבועיים]. כדאי להתחיל מכמה גילויים נאותים. 1. גם אני נרתע, אינסטינקטיבית, מהאוטומציה הבוטה (pun intended), ו-2. למעשה כבר מזמן עמדתי לחבר את מניפסט התוכן האוטומטי. עיקרו של המניפסט עוסק ברלוונטיות ותרומה. לפני שנה וחודש, כשהיינו בחדר לידה משך שלושת ימים התחלתי בשירבוט הזוי של ראשי פרקים על חתיכת נייר. בסוף יצא נֹעם.
קיצור תולדות: QERTA היא חברה ישראלית שפיתחה אלגוריתם לטיקבוק אוטומטי. נקרא לו בּוֹטוֹקבֶּק (כל הזכויות שמורות למדע בזיוני). האלגוריתם, לטענתם, מבצע ניתוח סמנטי של המאמר ומשאיר תגובה רלוונטית. או אולי "רלוונטית".
