מדע בזיוני

פיגמליון, סנאצ' וגם כזה-כאילו - עילגות או שפה חדשה?

England and America are two countries separated by a common language.

האבחנה הקולעת הזו מיוחסת לג'ורג' ברנרד שו שכתב גם את פיגמליון - מחזה שכל כולו שעשוע על הבדלי הדיאלקטים של דוברי האנגלית. כמו בפיגמליון השפה, בעיקר זו המדוברת והנשמעת ברחוב, גורמת לעיתים לכאב אוזניים וכאב לב לאנין השפה שירד אל העם. מה זו בעצם השפה הזו שמפרידה בין אנגלי לאמריקאי, בין אנגלי אחד לרעהו הקוקני ובעצם - כמה שפות כאלו יש?

א.
במחזה פיגמליון (שהפך למחזמר גבירתי הנאווה שעבר מוטציה של עירטול רעיוני ותורגם הוליוודית לסרט אישה יפה) מלעיג ברנרד שוֹ על תפקידהּ המפלה של השפה. היגינס – פרופסור לפונטיקה וקולונל פיקרינג מתערבים שיוכלו לקחת את אלייזה - נערת פרחים מהשוק (רמז למעמד הנמוך ביותר. באישה יפה היא הפכה לזונה), ל"תקן" לה את הפונטיקה ואז להציג אותה כאצילה בעלת מעמד. ההופעה החיצונית המתבטאת בשפה - לא חלילה בתוכן, אלא בצליל הפונטי - היא חזות הכל.

ב.
מתוך גבירתי הנאווה (מילים, צלילים [wma]):
An Englishman’s way of speaking absolutely classifies him,
The moment he talks he makes some other
Englishman despise him.
One common language I'm afraid we'll never get.
Oh, why can't the English learn to set
A good example to people whose
English is painful to your ears?
The Scotch and the Irish leave you close to tears.
There even are places where English completely
disappears. In America, they haven't used it for years!

ג.
בבוקר קפצתי למכולת הסמוכה – מעין פיצוציה שהפכה לסוּפֶּרון, ועל מדף הקורנפלקסים, ליד סדרת פינוקי הבריאות של תלמה התנוסס השלט – "מבצע: פינוקי בְּרִיוּת ב-20 שח ".

ד.
בדרך כלל נערכים סיקרי הוראה לקראת סוף הסימסטר, כשקצת מאוחר לשנות. הפעם החליטו לערוך גם סקר כחודש מתחילת הלימודים. לפני כמה ימים נערך אצלינו הסקר (קיבלתי משובים מצויינים, תודה ששאלתם) ובסעיף ההערות הכלליות מחה אחד הסטודנטים על כך שלוקח לבודקי התרגילים כשבוע לבדוק תרגילים. ההערה נכתבה כהאי לישנא: "חבל שלא רואים את השְגִיוֹת של התרגיל האחרון לפני שעושים תרגיל חדש, עקב זה חוזרים על אותם שְגִיוֹת". זה כל כך משעשע עד שהעלינו את הסברא שהוא חזר על אותן 'שגיות' רק כדי להדגיש את הנקודה.

ה.
ניתן לסווג שגיאות לשוניות במגוון צורות. אחת החלוקות הקלאסיות (חומסקי) היא בין שגיאות (performance errors) לטעויות (competence errors) - כלומר בין החלקות לשון ושגיאות מקריות בזמן הדיבור (או ההקלדה) לבין שגיאות אינהרנטיות - כאלו שמשקפות את מודל השפה של הדובר ואת שליטתו בכללי השפה. חלוקה אחרת היא בין טעויות דקדוק לטעויות (?) פונטיות ולפעמים כלל לא ברור איך לסווג את השְגִיוֹת.

ו.
במדינות רבות מתקיים פולמוס עז הנוגע לשימור מול שינוי חוקי הדקדוק. הפולמוס העברי מוצג יפה במאמר גילוי וחיטוי בלשון (ירדן ניר-בוכבינדר, האייל הקורא) אבל גם באנגלית, צרפתית וגרמנית יש הטוענים שכללי התחביר או הכתיב נוקשים מדי, לא רלוונטיים, קשים ומטעים. בוויכוחים האלו מעורבים נוסטלגיה, רגשות פטריוטיים, אמוציות וגם אג'נדה פוליטית. בהולנד, למשל, חייבים מהגרים להפגין רמת ידע מסויים בהולנדית לפני שהם מקבלים דרכון או אישור עבודה קבוע. הולנדית היא שפה בעלת צליל דיבור מוזר וסדרות של אותיות ניקוד המסמנות צלילים בלתי נתפסים לזר זה מקרוב בא והדרישה להמשיך לקיים את המבחנים האלו נתמכת בעיקר על ידי מפלגות הימין הרוצות להקשות על מהגרים (בעיקר מוסלמים) את הישיבה בארץ טחנות הרוח.
'האגודה לכתיב פשוט' (the Simplified Spelling Society), למשל, היא אגודה שמנסה לקדם שינוי של כללי הכתיב המסובכים ולכאורה מיותרים שנקבעו ידי אקדמיות בלשון בעולם, כמו בפולמוס עם האקדמיה הצרפתית (Academie francaise שמבוטא כאַקָדֶמִי פְרַנְסְז ומדגיש את הבעיה האורתוגרפית הצרפתית).

ז.
הטקסט המשעשע הבא רץ באימיילים כבר לפני שנים. דרך מיקרה קיבלתי אותו שוב לפני יומיים:

The European Commission has just announced an agreement whereby English will be the official language of the European Union rather than German, which was the other possibility.
As part of the negotiations, the British Government conceded that English spelling had some room for improvement and has accepted a 5- year phase-in plan that would become known as "Euro-English".
In the first year, "s" will replace the soft "c". Sertainly, this will make the sivil servants jump with joy.
The hard "c" will be dropped in favour of "k". This should klear up konfusion, and keyboards kan have one less letter.
There will be growing publik enthusiasm in the sekond year when the troublesome "ph" will be replaced with "f". This will make words like fotograf 20% shorter.
In the 3rd year, publik akseptanse of the new spelling kan be expekted to reach the stage where more komplikated changes are possible.
Governments will enkourage the removal of double letters which have always ben a deterent to akurate speling.
Also, al wil agre that the horibl mes of the silent "e" in the languag is disgrasful and it should go away.
By the 4th yer people wil be reseptiv to steps such as replasing "th" with "z" and "w" with "v".
During ze fifz yer, ze unesesary "o" kan be dropd from vords kontaining "ou" and after ziz fifz yer, ve vil hav a reil sensi bl riten styl.
Zer vil be no mor trubl or difikultis and evrivun vil find it ezi tu understand ech oza. Ze drem of a united urop vil finali kum tru.
Und efter ze fifz yer, ve vil al be speking German like zey vunted in ze ferst plas.

ח.
דיאלקטים. הסעיף הקודם. גרמנית. אסוציאציה - סנאץ' - סרט רווי דיאלקטים:

Turkish: Fuck me, hold tight. What’s that?
Tommy: It’s me belt, Turkish.
Turkish: No, Tommy. There’s a gun in your trousers. What’s a gun doing in your trousers?
Tommy: It’s for protection.
Turkish: Protection from what? "Zee Germans?”

ט.
לפני שבוע כתבתי על שירי איגיון ופיענוח צפנים - מודלים סטטיסטיים מרקוביים של שפה. לפני כמה ימים נתקלתי במאמר המרתק "Whatever.: A New Language Model " של הבלשנית האמריקאית נעמי ברון (Naomi S. Baron). המאמר הפופולרי קריא מאוד, אינו דורש ידע בלשני מוקדם ומומלץ לקריאה לכל מי שמתעניין בשפה, שפה מדוברת ושפה "תיקנית".
כשברון מדברת על מודל שפה היא מתכוונת למודל סוציו-בלשני ולא לפירמול מתמטי-סטטיסטי. היא פותחתאת המאמר בסדרה של שיבושי לשון שהופיעו בפירסומים רישמיים ומכובדים (שילוט האוניברסיטה שלה, פירסומים של קיימברידג', הניו-יורק טיימס ונאומים של ביל גייטס). "כולנו יודעים שכללי הדיקדוק מופרים תדיר," היא כותבת " ,כבר ב1921 כבר טבע אדוארד ספיר את הביטוי 'כל הדיקדוקים דולפים' (all grammars leak)…".
"לחריגות מכללי הדיקדוק יש כמה סיבות," היא ממשיכה ומזכירה את החלוקה החומסקיאנית וחלוקות אחרות אבל בסופו של דבר מציעה הסבר סוציולוגי כולל אותו היא מכנה מודל השפה של דור ה-ווָטְאֶבֶר על שם האמירה הפְרֵחית רווּיַת סימני הקריאה שמשקפת גם שיטחיות ושיוויון הנפש כלפי מסורות, דקויות ובכלל. את צמיחתו של דור הווטאבר היא תולה בכמה גורמים – החל במדיניות שבירת ההיררכיה בבתי הספר שמעודדת לתת לילד להתבטא בשפתו ולא לתקן אותו בפטרנליזם, דרך הרלטיוויזם ששובר את מוסכמות הנכון והלא נכון הדיקדוקיות, דרך המעמד החברתי שנקבע על פי ההכנסה ולא על פי החינוך וסיגנון הביטוי וכלה בקצב החיים המהיר (והממוחשב) המכתיב כתיבה ודיבור מהירים ללא יכולת וללא צורך לעצור לרגע ולשקול את הדברים.
המודלים הישנים (של הטעויות), כך היא טוענת, יהפכו לחסרי ערך כאשר השפה תהפוך לערפל לא מובן של צלילים נטולי משמעות מסודרת.
“Whatever.”: A New Language Model (PDF) .

י.

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ. (בראשית יא)