מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד. (בראשית א, לא נפתח טוב בשועל-אש, לכל הקישורים מהתנך אפשר להגיע מהלינק הזה)

הבלוג הזה מתיימר לעסוק במחשבים, בלשנות חישובית ובינה מלאכותית – מרעיונות פופולריים ועד היבטים טכניים יותר. סיפור הבריאה כפי שנקרא שלשום בבתי הכנסת הוא אולי הזדמנות טובה לזנוח את המדע הבזיוני על רעיונותיו המופרכים יותר והמופרכים פחות ולכתוב על מחשבים, שפה ובריאה בצורה קצת יותר אבסטרקטית (ואולי מופרכת אף היא).

הבריאה, על פי האמונה היהודית – חלוצת ההפשטה, נעשתה בהבל פיו של האל – דיבור. ויאמר אלוהים יהי אור – ויהי אור… ויקרא אלוהים לאור יום…ולחושך קרא לילה… ויאמר אלוהים יהי רקיע…. ויאמר אלוהים יקוו המים… ויהי כן

ב – ספר יצירה
ספר יצירה – אחד מספרי הקבלה החידתיים ביותר נפתח כך: "בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל רחום וחנון שוכן עד וקדוש שמו את עולמו". לא ברור מתי ועל ידי מי חובר ספר יצירה אבל כפי שמלמד שמו, ספר יציאה הוא מתכון לבריאת עולמות בדיבור כלומר על ידי "שלושים ושתיים נתיבות פליאות" שהם עשרים ושתיים אותיות האלף-בית ועוד עשר הספרות. כל פרק בספר מעמיק ומפרט את סודות צירופי האותיות – בין הפותרים נכונה יוגרל גולם. (הערת ביניים: מעניין שהספר נוקט בשיטה העשרונית – כלומר "עשר ספירות בלימה" אבל הוא כמובן מזכיר את המספרים מאחת ועד עשר ולא מאפס עד תשע כמו השיטה העשרונית שלנו שמקורה בהודו והוצגה למערב רק בראשית המאה בשלוש-עשרה).

ג – מותר האדם
הדיבור הוא "מותר האדם" ומקובל לחשוב שהדיבור, כלומר יכולת הייצוג-קידוד של העולם בהיררכיה מורכבת של סמלים היא הגרעין הקוגניטיבי שמייחד את בני האדם. האדם נברא בצלם אלוהים, כלומר עם כח יצירה. פעולת היצירה הראשונה של האדם היא למעשה יצירת האישה במשותף עם האלוהים (מסתבר שסדר העדיפויות הגברי הוא עתיק יומין). שימו לב מה בעצם עושה אדם:
יט וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כא וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. (בראשית פרק ב)
אדם מנסה למצוא-ליצור 'עזר כנגדו' על ידי קריאת שמות – בדיור כמו קריאת השמות ע"י האלוהים בבריאת העולם. גם תהליך יצירת המילים הוא בניין הדרגתי – לזאת ; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. האישה נוצרה מתוך האיש. המילה אישה נוצרה מהטייה של המילה איש.

ד – מגדל בבל
אחריתם של בוני מגדל בבל – המורדים הראשונים באל הוא עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ. (בראשית י"א). המרד מתואר באופן סימלי כניסיון לבנות מגדל ו"ראשו מגיע בשמיים" כי וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת ובבניית המגדל הם משתעשעים בשילוב של יצירה פיזית ולשונית: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. היצירה מתחילה במשחקי מילים – נלבנה לבנים ואז – ותהי הלבנה לאבן והחמר לחומר והמגדל הולך ונבנה ונראֶה שהחשש של האלוהים מפני האדם שאכל מעץ הדעת הולך ומתממש – הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם. (בראשית ג, כב).
בילבול השפות הוא נסיגה ביכולת הקוגניטיבית – לא עוד הבנה-ייצוג סימבולי של העולם אלא בילבול.

ה – בינה מלאכותית – מבחן טיורינג
נראה שהמיסטיקה היהודית העתיקה מייחסת כוחות מיוחדים לשפה – כוחות של יצירת עולמות. כח כה רב מיוחס לשפה גם על ידי הפילוסופיה המודרנית – הפילוסופיה של הלשון וביקורת הספרות – ההישגים האנושיים שמתאפשרים בזכות השפה באים לידי ביטוי ביכולת הפשוטה לחבר ולספר סיפור – לברוא עולם דימיוני לחלוטין.

המבחן הקלאסי לבינה מלאכותית אינו משחק שחמט בו מנצח המחשב את האדם אלא דווקא מבחן טיורינג – חוסר יכולת של אדם לזהות האם מולו מחשב או אדם אחר. "נכשלתי במבחן טיורינג" מכריז הבאנר של הבלוג. אוי-דיר! מה זה אומר על הבינה שלי?

ו- המחשב משתלט על העולם (מד"ב)
הפחד מהשתלטות המחשבים על העולם הוא נושא נפוץ בספרות המדע הבדיוני (האמת שאין לי מושג כי אני כמעט ולא קורא מדע בדיוני, אבל מתאים לי להשחיל כאן איזו קביעה נחרצת). רכישת יכולת קוגניטיבית שמתבטאת בראש ובראשונה בהבנת שפה על דקויותיה ומורכבותיה היא בדרך כלל השלב המקדים להשתלטות (הייתי אומר שתמיד זה השלב המקדים אבל סולאריס קופץ כאן לראש).
מייק, מחשב העל ב'עריצה היא הלבנה' של היינלין, מנסה לִלמוד לספר בדיחות ומתרגל את חוש ההומור שלו. כשהוא מצליח לפתח חוש הומור (חולני משהו) הוא גם יוצא מכלל שליטה.
אפילו הסלמנדרות של קרל צ'אפק (ב'מלחמה בסלמנדרות') משתלטות על העולם אחרי שהן לומדות לקרוא (עיתונים!) ולדבר באחת הסצינות המצחיקות בספר.

ז – "ותחסרהו מעט מאלוהים," את מי, בעצם?
וכאן אני סוגר מעגל עם הבלשנות החישובית. המיסטיקה העתיקה, המדע הבידיוני והפילוסופיה המודרנית כמעט ומראים תמימות דעים ביחס לכוחהּ המאגי של השפה. אולי זה המקום לצפירת ההרגעה: למרות המחקר האדיר המוקדש לעיבוד השפה וחקר הקוגניציה של בני אדם ומכונות, החשש שהמחשב "יהיה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע" עדיין לא נראה באופק – עוד חזון לְמועד המחשב שיִצְלח את מבחן טיורינג. וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים קרא מחבר תהילים עלינו – על בני האדם ולא על המחשבים.

ח – השאלה האחרונה – השאלה הראשונה
ואם סגירת מעגל ומדע בדיוני אז גם לאסימוב יש מה להגיד. הסיפור המקורי והמפתיע ביותר שקראתי – זה שנותן את התמורה הטובה ביותר לזמן קריאה הוא סיפור קצר(צר) של אסימוב – 'השאלה האחרונה'. ממולץ מאוד לקרוא את הסיפור (לא ארוך וזמין אונליין, נדמה לי שגם תורגם לעברית בהופיע באיזה אוסף סיפורים קצרים). ואם אתם לא עומדים במתח אז כאן בויקיפדיה תוכלו לקרוא בעברית תמצית יבשושית של הסיפור כולל הסוף המפתיע (זהירות ספוילר!).

תודו שאין קלוז'ר מתאים מזה. טוב, אולי לדאגלס אדאמס דווקא יש – והתשובה לשאלה האולטימטיבית היא 42!

8 תגובות עבור “בראשית, השאלה הראשונה והשאלה האחרונה”

  1. [...] מציאות? אני אתעלם באלגנטיות מתובנות פוסט מודרניות/קבליות על הפער והקשר בין מילים למציאות. הפעם נלך על [...]

    אנו מכריזים בזאת: איך עושים דברים עם מילים

  2. מעניין. אין לי כח להתעמק מה מפריע לי בפרשנות ובהקשרים על דור הפלגה במגדל בבל (חוץ מזה שתיאור פשוט של המקרא באלו חומרים השתמשו, קיבל אצלך משמעות של משחק במילים. האמת שיש פרשנים שמדגישים את חשיבות התיאור הזה. לדעתם, אנשי בבל הראו עוד פן של "כוחי ועוצם ידי", הנה אפשר להסתדר גם בלי לחצוב אבן טבעית משל אלוקים, אפשר להכין לבנים באופן עצמאי. כנ"ל על החימר והחומר.)

    רק הערה אחת: "על ידי "שלושים ושתיים נתיבות פליאות" שהם עשרים ושתיים אותיות האלף-בית ועוד עשר הספרות." כך? עשר הספרות? ככל שידוע לי מדובר על עשר הספירות, מושגים קבליים-מיסטיים שבדר"כ מוזכרים כ"מעברים בהשתלשלות האור והשפע מהעליונים [=אלוקים] אל התחתונים [=העולם הזה והאדם]". יש להם שמות [כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות], ולכן כשממספרים אותם זה מאחת ועד עשר, כמו כל ספירת חפצים המתחילה באחת (אלא אם אתה מאחסן אותם במערך זיכרון ממוחשב, שם, ברוב שפות התכנות, הבחירה הטבעית היא להתחיל ב"תא" מספר אפס).

    ושאלה: בקישור מכאן לרשימות, ברשומה על סולאריס (גם אותה בלעתי בהנאה), מופיעה המילה "איסטניסטית". לא "איסטניסית"?

    יחזקאל

  3. יחזקאל – דווקא אשמח לדעת מה מפריע לך.

    אבל ראשון ראשון:
    לבנה -אבן, חמר חומר – וכו' זה לא סתם משחק מילים אלא שליטה בשפה. השפה (ולכן העולם) היא אצלם כחומר ביד היוצר ולכן הם יכולים לטעון כוחי ועוצם ידי…
    (בסוגריים – "עשה לך נחש נחושת", רשי כותב "לשון נופל על לשון". אף פעם לא הבנתי מה המשמעות של משחק המילים שם).

    הספירות – ברור שאתה צודק, אבל מה הקשר בין 22 האותיות לבין 10 הספירות? ולמה בדיוק עשר ולמה יש דמיון מילולי מספר-ספירה – זה כמובן פתח ל"דרש".

    איסטניס(ט)ית – כנראה שאתה צודק אבל אולי אפשר גם וגם. בכל אופן – זה ציטוט מ'הארץ' אז צריך לשאול את העורך הלשוני שלהם.

    אורן

  4. אתעמק בזה מאוחר יותר, בלי נדר, ואשתדל להגדיר.

    מגדל בבל – אני מקבל.

    נחש נחושת – בלי לבדוק במקור (שוב, אשתדל לבדוק בהמשך) נראה לי שהכוונה לבחירת החומר, למה נחושת ולא חומר אחר? כדי להוסיף אזכור לנחש, חוץ מהצורה גם החומר יזכיר אותו.

    הספירות – ברור שביהדות יש משמעות למספר עשר ועל כן גם הספירה העשרונית מתאימה מאוד, אבל נראה לי מוזר לתמוה שלא ממוספר שם מאפס עד תשע אלא מאחת עד עשר.

    אגב, מעניין מאוד שלמרות עשר הספירות, ולמרות שהגימטריה גם היא עשרונית (מ-יו"ד עד קו"ף בקפיצות של עשר וכו'), הרי שהחישובים בעולם המעשה היו לא עשרוניים, המטבעות, המשקלות, המידות, כמעט ואין יחס של עשר בין הדברים. המקרים היחידים שאני מצליח למצוא הם ה"כור" שהוא עשר איפות, והעומר שהוא עשירית האיפה (אבל הוא לא מידה סטנדרטית, כמדומני, אף שהוא שימושי בקרבנות. בדר"כ האיפה נחשבת כשלש סאין, והסאה שישה קבין). במידות זה הגיוני, כי מה אפשר לעשות נגד זה שהאמה היא שישה טפחים (לפי מידותיהם?), זה גוף האדם. אבל בשאר התחומים, אם לא שזה נלקח מהסביבה, מעניין שהדברים לא בנויים עשרונית.

    יחזקאל

  5. ספירות – זו לא הייתה תהיה אלא ציון עובדה, כמו שאמרתי – נראה ששימוש באפס כמספר הוא מאוחר יחסית והוא מהווה קפיצה מחשבתית.

    לגבי המידות שאינן עשרוניות – באמת אין מה לעשות לכבי היחס בין טפח לאמה, אפשר אולי לחשוב גם על זה (רמבם הל' קידוש החודש ו,ב): "היום והלילה, ארבע ועשרים שעות בכל זמן, שתים עשרה ביום, ושתים עשרה בלילה. והשעה, מחולקת לאלף ושמונים חלקים; ולמה חלקו השעה למניין זה–לפי שמניין זה יש לו חצי ורביע ושמין ושליש ושתות ותשיע וחומש ועישור, והרבה חלקים יש לכל אלו השמות."

    אורן

  6. הי
    אתה זוכר את ההוא….
    כן, ההוא ממזמן שהציע לך עיתון קבלה…
    נו…..בן ה 40 ההוא….
    אז, לא שאני חושב שזה מזיז או מעניין אותך
    אבל אותו "ההוא", לומד קבלה במקום הכי לא ממוסחר, מקום שבאמת מחפש לתת
    הוא לא מרוויח על זה כסף
    אלא מאמין שבאמת ע"י מעשה טוב, של אדם פרטי, יוכל בסופו של דבר להוסיף את המנה הקטנה שלו לסך הכולל

    "לקבל את האחר"???
    תלוי מאיזו זוית מסתכלים

    אם יש לך שנייה….
    http….kabbalah.info/hebkab/beginers_guide/mahi_kab.htm

    http…www.kab.tv

    [התגובה נערכה על ידי (אורן) והקישורים סורסו על ידי שלוש נקודות אחרי הhttp. אני לא זוכר זקן בן ארבעים. זה באמת לא מעניין אותי והבלוג הזה הוא לא במה לקישורים לא רלוונטיים. עמך הסליחה. למי שכן זוכר את הזקן בן הארבעים - הלינק ניתן לפיענוח.]

    yovi

  7. בעקבות הקישור מפוסט האורח נזכרתי שאני עוד "חייב" פה תגובה.

    אכן ברש"י על נחש הנחושת מובא שמשה אמר: ה' אמר לי נחש, אני אעשהו של נחושת. כלומר הוא רוצה לאזכר את מהות הצורה הנוצרת גם בצליל שם החומר ממנו הוא נוצר. זה אכן מתאים עם מה שאמרת לגבי מגדל בבל, שהמשחק במילים אפשר להם "להסתדר לבד" ולמצוא תחליפים, מעשה ידי אדם, לחומרים הטבעיים: המילה הדומה, הצליל הדומה, מבטא את תפקיד החפץ.

    אגב, מה שמאוד מעניין ברש"י הזה (או בחז"ל, ליתר דיוק), שבדברי הקב"ה למשה נאמר בכלל "שרף" ולא "נחש". ועי' רמב"ן שם.

    בעניין חלוקת תתר"ף חלקי השעה, האם אתה רואה הסבר כזה לגבי המידות והמשקלות? אני בספק. גם לגבי חלקי השעה, ההסבר הפשוט יותר (מובא במפרשי הרמב"ם שם?) הוא שזו הצורה המתחייבת כדי לבטא את המרחק בין מולד לבנה אחד למשנהו ללא שימוש בשברים. 793 מתוך 1080 חלקי השעה, בנוסף על 29 היממות ו12 השעות, זה שבר שא"א לצמצם.

    יחזקאל

  8. תתרף חלקי שעה – ההבסר שהבאתי מובא בפורש ברמבם. למה אין כזו חלוקה במידות ומשקולות? שאלה טובה. אני מניח שזה פשוט כי קידוש החודש היה בעל חשיבות עליונה "חכמתכם ובינתכם לעיניי העמים" וכו' ובגלל שאסטרונומיה נתפסה כמדע המדוייק והרציני ביותר. סתם ניחוש שלי.

    הולך לבדוק ברמב"ן…. (תן לי לנחש זה משהו קבלי שמתחיל ב"ועל דרך האמת"?).

    אורן

להוספת תגובה