מדע בזיוני

שביתת המרצים ממשיכה והסגל הזוטר מצטרף לשביתה, מה שאומר שכנראה שהשבוע יהיה לי שבוע חופשי מהוראה. הדד-ליינים של הכנסים כבר נוקשים בדלת וקופצים באימייל ולכן החופש הכפוי הזה, שמפנה זמן למחקר, הוא משמח במיוחד. אז אם התפנה זמן למחקר אפשר לבזבז אותו על כתיבת פוסטים בלי נקיפות מצפון. לכבוד השביתה (בכל שביתה מי שנדפק בסוף זה בסטודנטים, גם אם הם לא מבינים את זה), אני מביא כאן את עשרת הדיברות להוראה נכונה כפי שניסח אותם ייל נ. פאט (Yale N. Patt), פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה של טקסס ומורה נערץ:

1. דע את החומר. לא מספיק להיות שיעור אחד קדימה…

2. אתה צריך לרצות לְלַמֶד.

3. כבד את התלמידים - אתה שם בשבילם ולא להיפך.

4. הצב לסטודנטים רף גבוה – הם כבר יתאימו את עצמם (למרות הרטינות).

5. התמקד בהבנה ולא בשינון.

6. קח אחריות על החומר שאתה בוחר ללמד.

7. אל תנסה אפילו לכסות את כל החומר שתכננת מראש – תזרום עם השיעור.

8. עודד שאלות גם באמצע ולא רק בסוף ההרצאה.

9. אל תשכח את שלושת המילים: "אני לא יודע" – הסטודנטים יודעים כשאתה מרמה.

10. תכנן זמן גם לבלת"מים.

(שיעורי בית לסטודנטים: קיראו כאן את עשרת הדיברות בגרסה המורחבת)

עקרונות ההוראה מודגמים היטב בווידאו הבא: עתיד ה-* של המחשב – האם אנחנו בצרות רציניות? הרצאה בת שעה על ארכיטקטורות של מעבדים והוראת מדעי המחשב. נשמע משעם לחלוטין אבל בפועל מרתק (אם מתגברים על הנטיה של פאט לתת צרחה בסוף כל משפט):
"יש הטוענים שכבר הגענו לשיא של ארכיטקטורת המחשבים ועדיף שכולנו נעבוד ללמוד ווב-דיזיין…".
שימו לב גם ללואו-טק בשימוש במצגת שקפים ("…יש לי כאן כמה שקפים של גרפים. אם לא הייתי מביא גרפים הייתם חושבים שאני הדיקן. אם הייתי מביא הרבה גרפים הייתם חושבים שאני בדיוק סיימתי את הדוקטורט ואני מחפש עבודה…").

אני חייב להודות שלא תמיד אני מציית לכל הכללים האלו. קשה לי להגיד "אני לא יודע", אבל אני מִתְרגֶל. לכבוד עשרת הדברות האלו - חיפשתי משהו שכתבתי פעם על הוראה. מצאתי וראיתי שם את אחת התגובות היפות יותר שקיבלתי על פוסטים. ממש משובב נפש ותרשו לי להתגאות קצת. את התגובה הזו השאירו שם סטודנטיות בקורס 'שפות תכנות' שתירגלתי בזמנו (אין לי שמץ של מושג מי הן):

עברנו בסביבה…
אורן היקר,
בתור סטודנטיות באחד מהתרגולים שלך, שנקלעו במקרה לבלוג שלך (בחיפוש אחר חומר בלוגיקה), והופתעו לטובה מכשרון הכתיבה שלך - הלא כ"כ אופייני למדמ"ח, בד"כ - לא יכולנו שלא להגיב לפוסט הזה.
בתור הצופות מצידו השני של הלמבדה קלקולוס, ובתור אלו שעליהן נוסתה הפרוגרמה של אורן, אנחנו חייבות לעצור לרגע ולומר - "תודה!".
ראשית, מפני שאותו חלק מהשיעור ש "בוזבז" להגדרתך- ממש לא בוזבז… נהנינו מאוד מהצורה המדהימה שבה קישרת יחד את כל הנושאים שנראים לעתים קרובות כחסרי קשר; שנית- מפני שהיה לך מספיק אכפת מהסטודנטים על מנת לעשות זאת, ושלישית כיוון שההתלהבות, הלהט והאהבה למקצוע שלך חלחלו אל מוחותינו תוך כדי.
לכן, היינו חייבות להגיב ולהגיד לך שהפרוגרמה שלך הצליחה. הצלחת לרתק אותנו, לעניין אותנו, ואפילו הצלחת לגרום לנו לחפש בגוגל מידע נוסף על משפט אי השלמות של גדל => מה שהוביל אותנו במקרה לבלוג שלך:-)
לסיכום - היה מעניין, היה אפילו נכון…
עד התרגול הבא - הסטודנטיות שהותרת עם חיוך וקצת מדע בזיוני:)

אח איזו נחת! צץ כתגובה אנונימית לפוסט הפרוגרמה של הילברט והפרוגרמה של אורן.
(אני מניח שזה עניין של זמן עד שכמה מהסטודנטים החדשים יגלו את הבלוג - אז סטודנטים - לאלו מכם שהגיעו עד הלום - זו הייתה דוגמא למה שאני אוהב לשמוע ).