מדע בזיוני

השפה מספקת לנו כל מני מקרים מוזרים ומעניינים שלכאורה סותרים את האינטואיציות הבסיסיות שלנו בקשר לשימוש ומשמעות. קשים חייו של הבלשן – תופעות שמדליקות אצלו זיק בעין ומעלות ריר בפה זוכות למשיכת כתף אגבית אצל הסביבה. בדיוק בשביל זה יש בלוג. אחת התופעות האלו באה לידי ביטוי בעיניים, באצבעות ואולי גם בשרוכי הנעליים.

Just look along the road, and tell me if you can see either of them.'
`I see nobody on the road,' said Alice.
`I only wish I had such eyes,' the King remarked in a fretful tone. `To be able to see Nobody! And at that distance, too! Why, it’s as much as I can do to see real people, by this light!'
מבעד למראה, לואיס קרול)

אחת התופעות המוזרות האלו נקראת negative polarity items. אין לי מושג איך לתרגם את זה לעברית (פִּרְטֵי קיצון שליליים?). ישנן מילים שמופיעות רק במשפטי שלילה. למשל 'כלום', או 'שום' (או any האנגלית).
אליס אומרת ש"אני לא רואה אף אחד" וזה משפט תקין תחבירית וסמנטית אבל המלך מתייחס לזה כאילו באותה מידה יכלה לומר גם "*אני רואה אף אחד". תודו שזה נשמע מוזר למדי, שלא לומר חסר משמעות. באופן דומה אפשר להגיד ש"אני לא רואה כלום" בעוד ש"*אני רואה כלום" הוא חריג. אפשר לטעון שהמילה כלום, כמו גם אף אחד, מייצגת את השלילה המוחלטת – מעין 'ריק' ולכן ברור שאי אפשר לראות את הריק או את הנעדר. מעניין, אגב, לשים לב שבאנגלית המצב הפוך בדיוק – שם הריק נתפס כשלילה ממשית ושלילה כפולה תהפוך את המשמעות ולכן נגיד דווקא "I see nothing" או "I don’t see anything" ולא "*I don’t see nothing". (אפשר לשחק כאן גם על הגדרת הקבוצה הריקה כקבוצה ממשית אבל את זה נשאיר למתמטיקאים).

ההבדל הזה בין העברית לאנגלית נעוץ אולי בשינוי ההיסטורי במשמעותן של המילים שום וכלום. בעברית מודרנית הן מייצגות את הקבוצה הריקה או את ההיעדר אבל בעברית של תקופת התלמוד הייתה 'כלום' הלחם של כל+מאום (מאום במובן של 'משהו', 'דבר קטן', 'דבר-מה') ו'שום' גם היא משמעותה 'משהו (פעוט)' או 'דבר-מה'. אולי זה גם מקור הדמיון הפונטי שום-כלום-מאום. בעברית מודרנית, כשאיבדה ה'שום' את המשמעות של 'דבר קטן' נפתח הפתח לצירוף המודרני 'שום דבר', צירוף בלתי אפשרי בעברית תלמודית שהרי משמעותו המילולית הייתה 'דבר (פעוט) דבר'. תודו שזה נשמע רע. רק כאשר אבדה 'שום' את המשמעות של 'דבר-מה' יכול היה להיווצר הצירוף 'שום-דבר'.

אפשר להמשיך ולהתפלפל גם על הnothing האנגלי, תוצאה של no+thing כלומר 'לא דבר' או 'שום דבר', ובתרגום לתלמודית – לא-כלום.

אבל השום והכלום והשימוש שלהם בעברית ובאנגלית לא ממש קשור לעניינינו. לשום ולכלום משמעות אבסטרקטית והם מעולם לא הצביע על 'דבר' ספציפי. התופעה המעניינת קשורה לדברים ממשיים ברי הגדרה ומישוש –אצבעות, למשל.

הוא לא נקף אצבע

באופן אינטואיטיבי נראה ששמות עצם ופעלים יכולים להופיע בשלילה כמו בחיוב – תלוי בשם העצם ובפעולה. אפשר "הוא בעט בכדור" ואפשר "הוא לא בעט בכדור", אפשר "הוא אכל ארוחת ערב" ואפשר שהוא נשאר רעב כי "הוא לא אכל ארוחת ערב". חובבי הפרסינג (parse trees) יזהו מיד את ענף השלילה אותו ניתן להכניס ולהוצאי כרצוננו. אך למרות שבדרך כלל החיוב והשלילה אפשריים באותה מידה, האצבע מוציאה לנו אצבע משולשת. 'הוא לא נקף אצבע' הוא ביטוי שגור, למשל, בדיווח על חקיקה נגד עישון בבסיסי צהל: "הכנסת אינה מתמהמהת, וכבר החלה בהליכי חקיקה אזרחית, לאחר שנים בהן צה"ל לא נקף אצבע". הביטוי ההפוך "הכנסת אינה מתמהמהת, וכבר החלה בהליכי חקיקה אזרחית, לאחר שנים בהן צה"ל נקף אצבע" נשמע מופרך מיסודו ולא רק בגלל האימפוטנציה הצהלית הרגילה (למרות שאזהרה-משרד-הבריאות-קובע-כי-עישון-עשוי-לגרום-לאימפוטנציה).

בניגוד לבעיטה בכדור או לאכילת הארוחה – (אי) נקיפת האצבע היא בעלת אופי מטאפורי כמובן, אבל אפילו נקיפת אצבע ממשית היא לא דבר שכיח בעברית.

האצבע לא לבד. 'לא הניד עפעף', 'לא פוגע בזבוב' ו(פרדון מי פרנצ') 'לא מעניין אותי בשיט' הם דוגמאות נוספות לנגטיב-פולריטי-אייטמס – משפטים שלעולם יופיעו בשלילה, בניגוד למבנה הרגיל של המשפט.

השאלה העיקרית היא מה גורם לביטויים מסויימים להפוך מזוהים עם שלילה, שלא לומר שלילה מוחלטת עד שדוברי השפה נמנעים מלהשתמש בהם באופן חיובי. הבלשנים נוטים לטעון שזהו האופי הזעיר של הפעולה שמשתלב היטב במשפטי 'אפילו': נושא המשפט לא עשה אפילו את המינימום המיידי והפשוט – לא הניד עפעף, לא נקף אצבע.

התופעה הזו של פרטי השלילה חוצה שפות. Didn’t bat an eyelash , didn’t lift a finger, didn’t drink a drop, או can’t harm a fly שכיחים גם באנגלית, הולנדית, נורווגית, צרפתית ושפות רבות אחרות. ומה עם עברית?

לא מצאתי אף מחקר שעוסק בפולריטי-אייטמס עבריים (אשמח לקבל הפניות). האם העברית פשוט שאלה את הפולריטי-אייטמס שלה משפות אחרות (בעיקר אנגלית וגרמנית) או שהתפתחות של פולריטי-אייטמס היא עניין טבעי לכל שפה באשר היא והעברית אינה יוצאת מן הכלל?

למעשה הפוסט הזה, נכתב רק בגלל ההשערה שהעברית היא חלוצת הפולריטי-אייטס, או לפחות בעלת תיעוד מוקדם מאוד של תופעה. לפני שבוע קראו בבית הכנסת על סדום ועמורה. הסיפור התחיל עם לוֹט, האחיין של אברהם, שעובר לגור בסדום ונופל בשבי אחרי שמלך סדום מפסיד בקרב (מלחמת הארבעה והחמישה, בראשית יד, כא-כג [זמין באקספלורר]). אברהם יוצא למבצע חילוץ ומציל את לוט ואת המלך. כתודה מציע המלך לאברהם:
" תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ"
ואברהם שיודע עם מי יש לו עסק ולא ממש מעוניין בכסף של סדום עונה: "אִם-מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל, וְאִם-אֶקַּח מִכָּל-אֲשֶׁר-לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת-אַבְרָם"

נתעלם כאן מהכפילות המוזרה (חוט, שרוך נעל). בעברית מקראית אמר כאן אברהם שהוא 'לא יקח שרוך' - נראה שזהו הפולריטי-אייטם המתועד הראשון. וזו בהחלט סיבה לפוסט.

מהמטאפורה אל המיינסטרים

פתאום אני שם לב כמה הטקסט שלעיל מושפע מדויטשר (גילגולי לשון) אז אולי כדאי לסגור כאן מעגל ולהביא (שוב) דוגמא מדויטשר עצמו. דויטשר לא מתייחס בפירוש לנגטיב-פולריטי-אייטמס אבל הוא מדבר על תהליכי השחיקה שעוברים על השפה. אחת הדוגמאות שהוא מביא היא השלילה הצרפתית: ne pas (ומי שזה מצלצל לו מוכר זה כי כבר ציטטתי את הדוגמא הזו כאן). בעבר, לפני מאות שנים, השלילה הצרפתית הייתה פשוט ne – 'לא', כמו בשפות רבות אחרות. לעומת זאת היו מספר דרכים להביע שלילה מוקצנת לא סתם לא אלא 'לא פירור' (כלומר לא מוחלט - אפילו לא קצת - אפילו לא פירור), 'לא תרמיל אפונה', 'לא טיפה' וגם, היו הצרפתים מדגישים את ה'לא' ואומרים 'לא צעד'. 'צעד' הרי הוא pas בצרפתית. ולאט לאט נשחק הביטוי מרוב שימוש עד שאיבד את כל כח ההדגשה שלו והפך לשלילה רגילה - לא סתם רגילה אלא לדרך המקובלת והשמרנית להבעת שלילה. אה, ואם תהיתם: je ne parle pas francais.

אני לא משוכע שכל הפולריטי-אייטמס נועדו ללכת בעקבות ה-ne pas הצרפתי, ולהחליף את השלילה הפשוטה והמקובלת אבל התהליך הוא בהחלט מעניין. אולי זה בדיוק התהליך של שינוי המשמעות של השום-כלום.