מדע בזיוני

כשהמלאכים סחוטים
אנחנו מקפלים להם את הכנפים
בעדנה בעדנה
מכינים את השוט
כשהמלאכים מתחילים
אנחנו חותכים בהם
עד שהטל מציף את הארץ
(יונה וולך)

לאן עפים המלאכים כשהסטארט-אפ קופא?

בזמן האחרון יצא לי לבחון כמה וכמה תוכניות עסקיות של סטרטאפים שמחפשים סיד-מאני. לא ברור לי מה מסמיך אותי לתפקיד שכזה, כלומר למה מישהו סומך על דעתי – ובכל זאת. זו בטח לא ההבנה התאורטית-אקדמית שלי בסוג מסויים של אלגוריתמים. זו בטח גם לא המעורבות שהייתה לי בסטארט-אפ כושל (הרעיון דווקא היה יפה, זו ההנהלה החובבנית שמיסמסה אותו). אולי אלו הלימודים לדוקטורט שמַשְרישים סוג של ניתוח וחשיבה ביקורתית (פחחח). אולי היכרות מסויימת עם עולם התוכן באינטרנט (לא-באמת. זה רק בלוג). אבל כנראה שזו פשוט הבועה הזו שחזרה ואחד מסממניה, כדרכה של כל בועה, הוא שכל זב חוטם חסר קבלות (היינו אני) נחשב למומחה. בכולופן, הכישורים המפוקפקים שלי הם לא העניין של הפוסט הזה והם יידונו במקום אחר (בפאב, בין חברים).

התוכניות העסקיות האלו, חלקן מופרכות לחלוטין, מעלות בי הירהורים נוגים ביחס לקשר שבין האנג'ל לסטרטאפיסט. אני יודע שחלק מהאנג'לים הם אופורטוניסטים שאינם מבינים כלום בהיי-טק והבועה מנפחת להם חלום של התעשרות מהירה. המלאכים האלו גם ידרשו נתח מניות נכבד ולא פרופורציואלי. חלקם (ההולך וגדל) של המלאכים הם VC-ים מבוססים שפתחו גם מחלקות להשקעות ראשוניות קטנות. אבל, וכאן אני מניח הנחה ללא בדיקה אמיתית, חלק מהמשקיעים הראשונים, הם קרובי משפחה, חברים ומכרים עשירים - מכאן הכינוי מלאכים-אנג'לס - מלאכי חסד שנאותו להשקיע כסף ברעיונות עלומים. לאלו אין ידע מעמיק בהשקעות טכנולוגיה וההשקעה שלהם נובעת מאמונה ביזם ובעיקר מחיבה שמבוססת על היכרות מוקדמת.
אני לא יודע אם קיים מחקר על התפלגות ההשקעות והסכומים בין סוגי האנג'לס השונים. סטארט-אפים כושלים נפתחים ונסגרים בכל יום ואחרי הסגירה, כשהיזם והמשקיע אוספים את הזנב ומתכנסים כל אחד לפינה שלו, אף אחד לא שש לדווח לעיתונות על גובה ההפסדים בעיקר אם אלו השקעות משפחתיות. אני נתקלתי בכמה סטרטאפים מבוססי נדבנות מלאכית ובכמה אחרים שניסו את האפיק המלאכי (אין לי מושג מה נסגר) כך שכנראה שיש לא מעט כאלו.

ליבי ליבי על האנג'לס האמיתיים* – אבות שנתנו כסף לילד שאפתן אך אידיוט, או פנסיונר שהשקיע קצת בבן של השכנים. זו כמובן אשמתם שלא בדקו, ביררו ועקבו. בדיקה קלה הייתה חוסכת כסף ועגמת נפש ועדיין ליבי איתם. אבל מה שמסקרן אותי הוא טיב היחס שבין האנג'ל לבין היזם אחרי הכישלון. האבא זועף על הבן? השכנים מגביהים את הגדר?
ומה קורה ביוזמה הבאה של הילד – האם היד תישאר קפוצה או שהארנק יפתח שוב (בצורה קצתיותר מושכלת).

אם לא יונה וולך - אולי לדייר-סטרייטס הייתה כאן פיסת נבואה:

צדקה תציל ממוות

מלבד סחיטת מלאכים, טרנד חדש (?) שצץ כחוט השני בהרבה מהיוזמות בהם נתקלתי הוא האופציה להעברת כסף לצדקה כאשר כל יוזר יכול לבחור את מוסד הצדקה המועדף עליו. ממש כך – בתוך התוכנית העסקית וכאסטרטגיה למשיכת לקוחות ומשקיעים ("לא רק בלינג-בלינג, אנחנו גם מעורבים חברתית ותומכים בנדכאים"). האמריקאים לא ידועים כנדבנים גדולים, אלא אם יש חגיגת קיטש בדמות ספיישל מרגש בטלוויזיה. אולי זה מספיחי קתרינה ונזקיה. מעניין אם זה עובד.

*שלא תהיה טעות, זה לא שהמלאכים מסתובבים כולם והילת קדוּשה זוהרת מעל ראשם. במרבית המיקרים משחק הסחיטה הוא הדדי - היזם מנסה לסחוט כסף מאיזה משקיע שאין לו מושג והמשקיע, שאולי אין לו מושג בהייטק (הייטק זה לא כל האינטרנט הזה?!) אבל יש מושג בכסף, מנסה לסחוט בעלות, זכויות ולהגן על הכסף בדרכים מדרכים שונות.