פעם, בזמנים הטובים, כשהייתי צעיר והעולם היה מתוקן, אנשים היו מביעים דעה נחרצת רק בתחומים שהבינו בהם ונמנעים מקביעות נחרצוֹת בתחומים אחרים. בעצם חוץ מפוליטיקאים. לאלו תמיד הייתה דעה נחרצת על כל דבר. פעם היית צריך להיות מתמטיקאי בשביל להביע דעה על משפטי גדל ופיזיקאי בשביל להסביר את מכניקת הקוואנטים. אבל הפוסטמודרניזם הזה שיבש את הכל. כל פילוסוף בפרוטה מסביר שגדל כבר הוכיח שהמתמטיקה היא סתם עוד תיאוריה שאינה טובה יותר מסיינטולוגיה וכל רוחני-מואר מסביר שזה הכל יקומים קוואנטיים מקבילים. אבל כנראה שהתחום הנאנס ביותר הוא השפה .
כל אינטלקטואל מתלמד מרגיש שכיוון שהשפה היא אצלו בשימוש יומיומי אזי יש לו הכירות אינטימית איתה והרי היא בידיו כחומר ביד היוצר. מכאן קצרה הדרך לטענות מופרכות על התפתחות השפה. אגב, בטענות מופרכות אין כל רע – זו הנחרצות הזו שהופכת את העסק למגוחך.
ניקח למשל את יעקב בורק ואת רב המכר ההיסטרי 'האם שימפנזים חושבים על פרישה'. למען האמת זה אחד הספרים הבודדים שנטשתי באמצע. כבר אחרי 30 עמודים הבנתי שמהספר הזה לא תבוא הישועה, ובכל זאת, המשכתי לקרוא ולהתעצבן. עד עמוד 188. כל פירקון בספר נחתם באיזה מסר שיטחי שאינו תורם לקורא דבר אבל בעמוד 188 חורג בורק ממנהגו וחושף את הסוד, כמעט במקרה:
בספרו מתמטיקאי בשוק המניות ג'ון אלן פאולוס חושף את הסוד, כמעט במקרה – "לדעת כיצד לחיות עם חוסר הביטחון הוא הביטחון היחידי שבנמצא". קדימה – לכו לקרוא ספר טוב!
הון-הונאה
כמעט במקרה שהפסקה שלעיל חושפת את הסוד ומשקפת את כל הרע שבספר – פרט טריוויה מנותק מכל הקשר ומובא בצורה מתנשאת ואחריו המלצה "מעשית", גם היא מנותקת מהקשר. ובכל זאת, הפעם זוהי המלצה טובה ומעשית מאין כמוה. סגרתי את הספר, העפתי אותו לפינת החדר ועברתי לקרוא ספר טוב (כיצד נעשיתי טיפש).
אבל לא בגלל זה הזכרתי כאן את בורק והשימפנזים (שאולי יזכו לפוסט שלם). בפרק 'על מכפלת וכפל פנים' מגייס בורק את הלשון העברית וטוען ללא היסוס ופיקפוק ש"לא בכדי השורש העברי של המילים בֶּגֶד ובגידה הוא משותף" אבל בורק לא מסתפק בזה, הוא הרי עשה מליונים, כלומר הוא מבין גם בשפה ולכן הוא ממשיך "כך גם מעיל ומעילה. המרחק בין הזהות המאומצת למי שאנחנו באמת מגדיר את גודל הבגידה". עמוק, לא?
תרשו לי להמשיך באונס הלשוני. למה רק מעיל ומעילה, מה עם צליל וצלילה? או אולי במסורת ההון-סיכון, כך עשה בורק את הכסף - מה עם הוֹן והונאה? לא בכדי השורש העברי של המילים פרש (רוכב על סוס) ופרישה הוא משותף. שניהם מהשורש השֶמי 'פַארְש'. (למען האמת, התופעה המרתקת הזו של קוגנטים מדומים ראויה לפוסט נפרד).
"גורלם של הישראלים תלוי בשפתם". וואו!
ברשימה קופירייטר – דבר עברית, כותב ג'ינג'י פרידמן, "מנכ"ל חברת משאבי אנוש ללענפי הפרסום השיווק והתקשורת", על הרעה החולה שבאמריקניזציה של העברית, בעיקר אצל הפרסומאים. זה טוב ויפה ואני אפילו מסכים איתו. אחרי הכל - איך אפשר שלא להסכים אל מול התובנה האמיצה ומאירת העיניים הפותחת את הרשימה:
את התיזה שהוא [חיים באר. א.צ.] מעלה ב"לפני המקום" אפשר לתמצת, כך: "גורלם של הישראלים תלוי בספרים שלהם", ואני הקטון הייתי רוצה לקחת את התיזה הזאת צעד אחד קדימה ולטעון שגורלם של הישראלים תלוי במלים שלהם. כלומר בשפתם.
וג'ינג'י, קופירייטר בנשמתו ולכן מקורב לשפה, אכן לוקח את התאוריה צעד קדימה:
לתופעת השפה העברית, אין אח ורע בהיסטוריה האנושית. זו השפה העתיקה היחידה, שהשתמרה במשך אלפי שנים, כמעט ללא שינוי. כשאנחנו נוטלים את המגילות הגנוזות , שנכתבו לפני אלפיים שנה (בתקופת בית שני), וקוראים בהן, לאחר פיענוחן, אנחנו מבינים כל מילה. העברית היא אותה עברית. אין עוד שפה כזאת בעולם.
נסו לתת לאנגלי לקרוא טקסט שנכתב באנגלית לפני ארבע מאות שנה וספק אם הוא יבין משפט שלם. כנ"ל לגבי שאר השפות האירופאיות.
חידת שימור השפה העברית מתעצמת במיוחד לנוכח העובדה שדוברי השפה נפוצו לכל עבר, התפזרו בין העמים, למדו את לשונותיהם ובכל זאת - על העברית הם לא ויתרו.
פרידמן ממשיך וטוען שהעברית מעולם לא מתה שהרי היא "נישאה על שפתי כל יהודי, באשר הוא, לפחות שלוש פעמים ביום".
וזו בדיוק עוד דוגמא לכמה קל לטעון טענות על שפה. העברית לא השתנתה הרבה דווקא בגלל שלא הייתה בשימוש. נוסח התפילה קפא ("אין משנים ממטבע שטבעו חכמים") ונשאר לאורך השנים כמעט ללא שינוי כך שבודאי לא ייצג שפה חיה, ובנוסף על כך – חלק נכבד מהמתפללים לא הבינו ולו מילה ממה שדקלמו. השינויים הרבים (אמריקניזציה, בלעז) שעוברים על השפה ומשנים אותה ללא הכר נובעים דווקא מזה שהשפה הפכה חיה ולפיכך משתנה.
ולסיום שלושה קטעים בעברית, רק כדי לסבר את האוזן בקשר לטענה הגורפת שבניגוד לאנגלית - "העברית היא אותה העברית ואנחנו מבינים כל מילה":
ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני–יתר שאת, ויתר עז. ד פחז כמים אל-תותר, כי עלית משכבי אביך; אז חיללת, יצועי עלה. ה שמעון ולוי, אחים–כלי חמס, מכרותיהם. ו בסודם אל-תבוא נפשי, בקהלם אל-תיחד כבודי: כי באפם הרגו איש, וברצונם עיקרו-שור. ז ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה; אחלקם ביעקב, ואפיצם בישראל.
(עברית מקראית, פרשת השבוע, בראשית מט)
אני לא משוכנע שאנחנו ממש מבינים כל מילה. אז קבלו קפיצה של כמה אלפי שנים בזמן:
"כל ימי – כך מספר בנימין השלישי בעצמו – כל ימי נתגדלתי בק"ק בטלון, דמתקריא טונוידיבקה, בה היתה הורתי ולידתי, בה למדתי ודעה קניתי, ובה נשאתי, למזל-טוב, את זוגתי הצנועה מרת זלדה תחיה". בטלון היא עיר קטנה באחד המקומות הנשכחים מרגל אדם, ודבר אין לה כמעט עם הישוב, וכשיזדמן לשם פעמים אחד מעוברי-דרך, משגיחים לו מן החלונות ומציצים מן החרכים, משתוממים ומשתאים: מי הוא זה ומאין זה, מה לו פה ומי לו פה, ולמה נתכוון בביאתו? מפני שביאה בעלמא בלא כלום אי אפשר, וכי לחנם נושא אדם את רגליו והולך ובא על לא דבר! מסתמא יש דברים בגו, ואין המקרה הזה אומר אלא דרשני – הבה נתחכמה לו!… והנה המולה וקול דברים ובטלונים נאספים – זה בא בחכמתו וזה בבקיאותו בהויות-העולם, ולהשערות וסברות אין קץ.
(פרק א', מסעות בנימין השלישי, מנדלי מוכר ספרים, נכתב בעברית ב-1896)
לכאורה מבינים כל מילה אבל רובינו לא מבינים אפילו רבע מהדימויים, הציטוטים וההשאלות. כלומר בעצם לא ממש מבינים את הטקסט. ולהשערות וסברות אין קץ…
אז הנה משהו קצת יותר מודרני:
היייייי ממצב אנשנושיםם!. אין מה לספר נראלי חוץ מזה ש2007 אתמול בסוף ניצני ה100לפת לא יכלה לבוא לקניון:| דמאט החיים שלי נהרסו באותו רגע:D הלכתי אבל עם קיפליץ ה100ממת לסנטר! ומה קניתי?קניתי?קניתי?קניתי?קניתי?קניתי? ג'ינס סקיני.ג'ינס סקיני.ג'ינס סקיני. כנכן. קבלו תמונות חדשותת שליי מבצפרר אני פ33ה כו0ית בלוג 100מם!!!!!!!!!!! לייק נואשת לכניסות=P.. (נכתב על ידי &נ!שנ!שית הכ!סית&)
(הובא בNRG ברשימה על הפאקצות)
כלומר, וכאן אני טוען שתי טענות סותרות לכאורה – השפה העברית השתנתה לא מעט לאורך השנים וגילגוליה אינם מובנים כלל וכלל לחלקים נכבדים מהעם היהודי, ועם זאת – השינויים היו איטיים יחסית (אלפי שנים). השינוי האיטי הזה לא נובע מקנאות מיוחדת לשפה העברית אלא פשוט כי היא לא הייתה בשימוש יומיומי – לשון של שבת או לשון הקוידש – כלומר לא שפת הדיבור ביום-יום. השינויים הואצו ברגע שהתחילו להשתמש בשפה שוב.
מַקָשוּר:
-מבצע פינוקי בריות (או ווטאבר – מודל שפה חדש)
-ההגזמה ההיסטורית והגמר הגדול
- וגם גילי בר הלל בדיוק כותבת על "השפה העברית שמתפתחת בקצב מטאורי" ועל הצורך (?) בתרגום חדש לספרי ילדים.
רק השגה אחת - לא קשור לפוסטמודרניזם. תמיד היו כאלה שהתבטאו בנחרצות על דברים שהם לא מבינים בהם.
אחרת, מאיפה הביטוי אובר-חוכם?
דרומי
דצמבר 24th, 2007
בענין הציטוט מחומש בראשית, זו ממש לא דוגמה מייצגת. זה אחד הקטעים בתורה שכתוב בשפה ייחודית, בצורה של שירה, כמו גם שירת הים, שירת הבאר, שירת האזינו, ברכות בלעם ועוד. זו גם הסיבה שתהילים, משלי ואיוב קשים יחסית להבנה, כי גם הם כתובים בצורת שירה. רוב התנ"ך מובן הרבה יותר.
בענין הקטע ממנדלי מוכר ספרים, באותה מידה יכולת להביא עגנון או כל סופר מקביל. הבעיה בהבנת עומק המטאפורות והמובאות מגיעה בסך הכל מרקע תרבותי שונה (ידע רב במקורות, תנ"ך ותלמוד) ולא מרקע שפה שונה. כמו שאני לא מבין חלק מ"הבדיחות הפנימיות" בבלוגים מסויימים כי אני לא מכיר את הרקע שלהן ולא כי אני מתקשה בעברית.
יחזקאל
דצמבר 24th, 2007
יחזקאל -
הציטוט מבראשית הוא באמת קצת מניפולציה אבל אני מניח שלפני 2000 שנה הוא היה יותר נהיר מהיום.
לעניין הציטוט ממנדלי - זה נכון שאתה מבין את רוב המילים אבל זה לא שמרבית הרבדים מובנים ויש עוד איזה רובד עמוק שנכתב בקריצה. מנדלי לא כתב סתם סיפור על בנימין השלישי אלא סיפור על העיירות היהודיות, הטיפוסים שחיים בהם ויחסי השיעבוד שלהם למקרא שהם לא מבינים. כל זה מתפספס אם לא מבינים את הדימויים וההשאלות. ברור שזה גם תלוי תרבות אבל כך השפה - המשמעויות תלויות תרבות.
וזה ממש לא דומה לבדיחות פנימיות בבלוג מסויים. מנדלי (וגם התנך) הם ספרים קאנוניים ואמורים להיות מובנים בעוד בלוג איזוטרי הוא לא בדיוק קאנוני ואכן יכול להיות מיועד רק ליודעי ח"ן.
אורן
דצמבר 24th, 2007
אז מה שאתה טוען הוא שצריך ללמוד יותר תנ"ך אם רוצים שהשפה אכן תיחשב רצף אחד מזה אלפי שנים? אני בעד! (גילוי נאות: אני דתי-חרדי, ומן הסתם אדע להסביר בדיוק כל ציטוט, פראפרזה או משחק מילים של מנדלי וחבריו.)
כל זאת מבלי להיכנס לעומק טענתך. אין לי את הענין והכח (מנטלית) לעסוק בזה עכשיו, אף שממבט שטחי אני נוטה לחלוק עליך. (מן הסתם יש קשר מסויים עם הצהרת הגילוי הנאות. מעניין לחקור אם יש התאמה בין מידת דתיותו של אדם לדעתו על מידת הקשר בין העברית לשפת התנ"ך…)
יחזקאל
דצמבר 24th, 2007
צריך להפריד בין שתי נקודות.
1. הבאתי דוגמאות לכך שהשפה העברית השתנתה באופן די מהותי במהלך כמה אלפי שנים ובשום פנים לא הייתה סטגנציה מוחלטת. אבל השינוי היה איטי מאוד כי א- השפה לא הייתה ממש בשימוש, וב-המדיה (כלומר הדפוס) לא איפשרה שינוי מהיר גם בחלקים בהם עברית כן הייתה בשימוש, כלומר בספרות הקודש.
2. אני בהחלט חושב שצריך ללמוד יותר תנ"ך וגם את מנדלי. עניין של תרבות.
אולי כדאי להבהיר שהשפה הפקאצית שהובאה בסוף הפוסט לא באה כדוגמא לאבולוציה הטבעית של העברית אלא כאבולוציה נחותה שראוי להמנע ממנה. היא נחותה בעייני כי אני לא מוצא שום קשר בינה לבין כל עברית אחרת - מוקדמת יותר.
אורן
דצמבר 25th, 2007
אורן, אני מציע שתכתוב כבר את הפוסט (איך אומרים זאת בעברית? רשימה, אשגר, קטע?) המובטח על "גלגולי לשון". הספר הזה מאד רלבנטי לשאלה האם, כיצד ומתי העברית משתנה.
יובל
דצמבר 25th, 2007
יובל - רשומה היא המילה המתאימה, והיא לא מילה חדשה.
יש גם כאלו המכנים רשומה בבלוג (בצחוק) "מזוזה", יען כי יהודי שם מזוזה בכניסה (Entry).
Morin
דצמבר 26th, 2007
הוספתי רשומה, להסביר את כוונתי בנוגע ל"צורך" בתרגום מחודש.
גילי
דצמבר 26th, 2007
יובל -
בהזדמנות. אני, אגב, אומר בעברית 'פוסט'. (ובגללך אינ מתכוון להוסיף בצד הבלוג רשימה של פוסט-פונד: רשימת הרשימות שעוד לא היה לי זמן לכתוב, אבל הן בתור, מחכות בסבלנות שאחרוג מהעצלנות/שיהיה זמן).
גילי -
קראתי בעניין (והנאה). הפוסט שלי לא נועד להיות צד בפולמוס שאצלך אלא לדבר על מציאות מסויימת שחלקה הוא שינוי בלתי נמנע של השפה. הפוסט שלך פשוט התיישב לי טוב בתור עוד זווית שקשורה לזה.
אורן
דצמבר 26th, 2007
ציטוט: "אולי כדאי להבהיר שהשפה הפקאצית שהובאה בסוף הפוסט לא באה כדוגמא לאבולוציה הטבעית של העברית אלא כאבולוציה נחותה שראוי להמנע ממנה. היא נחותה בעייני כי אני לא מוצא שום קשר בינה לבין כל עברית אחרת - מוקדמת יותר."
לפי מה שקראתי אצל פינקר (איסטינקט השפה) ואצל גיא דויטשר, הרשה לי לומר יש בדבריך נימה קלה של התנשאות. השפה העברית משתנה בגלל שהיא בשימוש יומיומי, והשינויים הם לא רעים ולא טובים, פשוט טבעיים. אנחנו שינינו את השפה, ההורים שלנו שינו אותה והילדים שלנו ישנו אותה. לבכות על כך ש"פעם כולם דיברו עברית תקנית והיום השפה נשחטת בפי הצעירים" - מזכיר לי את הפרק מדויטשר על מבכי השפה האנגלית, שניסו לאלץ את הדקדוק להיות יותר "נכון" (משמע - לטיני).
נ.ב. האם התגובה שלי מאמתת את תחילת הפוסט, שכל זב חוטם יכול להביע את דעתו הנחרצת על כל נושא שבעולם? אם כן, אנא קח לך גרגר מלח בזמן שאתה קורא אותה.
נ.ב. לא קשור: למה היה נהוג לשחק בקלפים בערב חג-המולד? זכרתי את המנהג אך לא את סיבתו.
Neta
דצמבר 26th, 2007
נטע -
קודם כל, אני מסכים איתך שיש בזה התנשאות. טוב לי עם זה.
ודבר שני, ברור לי שהשפה משתנה וזה טבעי וזה בגלל שהשפה חיה וגם אי אפשר למנוע את זה (ונדמה לי שכתבתי את זה כמה פעמים), ועם זאת, אני שומר לעצמי את הזכות לומר שיש "שפות" עילגות יותר מאחרות וגם להתנשא עליהם ויש "שפות" עשירות יותר מאחרות. האבולוציה הפקאצית היא תת שפה שנתפשת בעיני כעילגת במיוחד כי יש לה יכולת הבעה מוגבלת מאוד, שום יכולת להבחין בין גוונים ונתק מוחלט מההיסטוריה המתמשכת של השפה.
נדמה לי שגם דויטשר יסכים שיש שפה עשירה יותר ויש פחות ושיש שפה מורכבת ורבת רבדים ויש שפה שטוחה. אתגר קרת וריימונד קרבר עשו מזה קריירה.
פול-האוס: קלפים בערב חג המולד כי זה ערב של פוגרומים שבו גדודים של קוזאקים שיכורים מסתובבים ברחובות ומחפשים לכלות את זעמם באלו שאמרו "עלינו ועל בנינו" כשצלבו את ישו. איך תמנע יהודי מבית המדרש ותשאיר אותו בבית אם אין איזה הגמר-הגדול של כוכב נולד - תכריח אותו לשחק קלפים. לא ככה?
אורן
דצמבר 26th, 2007
לגבי הקלפים - משום מה זכרתי משחק מילים על הקלפים (בטח ביידיש - שאתה אמור לדבר כבר שוטף, לא?). בכל מקרה, הרעיון הוא שבליל טמא זה אסור ללמוד תורה, ועל כן מתעסקים במשהו חילוני.
לגבי שפה עשירה - אני לא מסכימה אתך. אני חושבת שגם גברת אנשנשית הכוסית יכולה להביע רבדים ורגשות בשפתה ה"עילגת". כמו שאפשר להתבטא מצוין באנגלית-של-שחורים, אבל פרופסורי אוקספורד יעקמו את האף על gonna, ain't וכיו"ב. לשפה הנ"ל גם יש היגיון ודקדוק פנימי משלה שהוא בד"כ עקבי. אולי מכיוון שאתה לא ממש דובר את השפה, רבדיה נסתרים מעיניך. גם הנתק מעברית הסטורית הוא לא כל-כך גדול, כי אתה ואני יכולים להבין את רוח הדברים (אם כי אולי לא את כל הרבדים). שלא תבין אותי לא נכון, אם הבת שלי תדבר כך היא תחטוף סטירה ותאלץ לקרוא את כל כתבי עגנון ואת איים בזרם בתרגומו של אהרון אמיר, וגם בעיני זו דרך נלוזה ולא יעילה להעביר מידע. אבל הדעה שלי ושלך לא שוללת את העובדה שזו שפה לכל דבר, שאולי אפילו מתפתחת לנגד עינינו! ובעוד 50 שנה יבוא בלשן צעיר ויכתוב ספר על השינויים בשפה העברית, ואיך הם מתקשרים לדקדוק הפנימי של חומסקי ולשימוש בסימנים שאינם אותיות להבעת משמעויות עמוקות בטקסטים מתחילת האלף השלישי.
אם אנחנו מתבכיינים שפעם היה יותר טוב - סימן שעברנו לצד של המבוגרים. ונינט שולתת!!!111
Neta
דצמבר 27th, 2007
קלפים - נראה לי שמה שאת אומרת זה ההסבר ומה שאני אמרתי זו הסיבה. היידיש שלי מסתכמת ב'שמוק' ובעוד כמה כאלו כך שממני לא תבוא לך הישועה.
לגבי השפה - אני חושב שאת סבלנית מדי. הנה דיון תאורטי - אנחנו מסכימים שיש שפות עשירות יותר משפות אחרות (לא?) - אז עכשיו זו רק שאלה של איפה שמים את הגבול. אני חושב שפקאצית היא מחוץ לגבול (ואני מוכן להתערב שהשפה הזו לא תתפוס, בדיוק כמו שילדים לא מדברים בשפת הב') ואת משחקת אותה סבלנית ואומרת שפקאצית היא התפתחות לגיטימית (לגיטימית זה נכון) ושוות ערך/מעמד/כושר- הבעה כמו שפות אחרות. מצד שני, גם את תסגרי את הבת שלך בשירותים עם כל כתבי עגנון אם היא תדבר ככה. למה?
אני מחכה לספר הפקאצי הראשון. כמובן שהוא יהיה רדוד ונטול עלילה, אבל אז יבואו המסנגרים ויגידו שאני בכלל לא מבין וזה סוג אחר של אסתטיקה והעלילה היא לא העיקר כאן אלא דרך הצגת הסיפור וכו'.
אגב אמנות פקאצית - קבלי את זה:
http://www.hemum.net/
אורן
דצמבר 27th, 2007
נטע, כשירות לציבור קוראי הבלוג: הכינוי לערב חג המולד בציבור החסידהוא ליל הניטל. שחר אילן כתב על זה בהרחבה, כולל משחקי קלפים ואף מנהגים חריגים יותר:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=518656&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
יובל
דצמבר 27th, 2007
אורן - אני סובלנית, אך לא ממש סבלנית. ואני גם קצת דו-פרצופית, ולכן אני יכולה לקבל תת-תרבות (במובן החיובי sub-culture) אצל אחרים אבל לא בבית ספרי. הילדה שלי בטח לא תראה "המורדים". היא בכלל לא תראה טלוויזיה. היא תאכל רק אוכל אורגני-טבעי-טבעוני ותגור בבית ידידותי לסביבה מחומרים מתחדשים (sustainable). כמובן, שלא משנה מה אנסה לעשות, השליטה עליה תהיה מינימלית. אולי נעבור לגור בלב המדבר האוסטרלי, וזהו.
יובל - תודה. זו הכתבה שזכרתי שקראתי, את לא את תכנה.
Neta
דצמבר 27th, 2007
הדוגמאות שהבאת לא מושלמות.
לפחות במקרה שלי,הבנתי 70% מהטקסט התנ"כי (עם יכולת להבין את רוח הדימויים אך ללא התיחסות תרבותית משלי) ,ש"י עגנון היה צלול כבדולח ואת הטקסט הפאקצי פשוט לא יכלתי לקרוא.
ואני מתכוון מילולית,העין שלי פשוט מחליקה מעליו.
משה שרף
פברואר 4th, 2008
'איך נעשיתי טיפש' - מוצלח ביותר, אינדיד. בפסקה הראשונה שם, כמדומני, כותב המחבר משהו על כך שהתבונה התעופפה לה והוחלפה ב "הבלים מובנים היטב". זה תקף לגבי אותן טענות בלתי מבוססות שאתה מעלה כאן. אני אומרת שאלה מיקרים של ביקורת ריקה: אתה לא יכול לבקר את מה שאתה לא באמת מבין.
היילני
אפריל 12th, 2008
[…] השתנתה הרבה דווקא בגלל שלא הייתה בשימוש" טענתי בפוסט האם שימפנזים חושבים על שפה? ולגלגתי על ג'ינ'גי פרידמן שכתב מאמר מלא פאתוס ב'שם […]
עברית שפה מדוברת - את מי משרת מיתוס בן יהודה?
דצמבר 11th, 2008
שפת השירה היתה אנכרוניסטית כבר אז. לא בהכרח לא-מובנת, אבל השפה שם היא מוקדמת יותר.
רפרנס? נדמה לי שדנו בכך במאמר -
"מוקדם ומאוחר בלשון המקרא – טיבה ואופייה של העברית המקראית המאוחרת", א. הורביץ.
אסף
דצמבר 13th, 2008
אסף - תודה.
אורן
דצמבר 13th, 2008