מדע בזיוני

פיירפליי היתה שילוב מנצח של טכנולוגיה ורעיון אלגוריתמי חדשניים מגובים בתוכנית עיסקית קוסמת – מאלה שהפכו לסטנדרט אחרי מפולת הדוט-קום. בפיירפליי היה שילוב של הפוליטיקה של התפתחות האינטרנט, הקסם הנאיווי של החדשנות, הקשר עם המשתמשים ובעצם כל המרכיבים שקיימים באינטרנט גם היום – כמעט ללא שינוי, כולל הסוף הכמעט בלתי נמנע. תסתכלו עליהם ותיראו אותנו - פיירפליי כאבן דרך.

(הרשימה הזו פורסמה לפני כשנתיים, בשינויים מסויימים, בבלוג ברשימות. היא רלוונטית גם לבלוג הזה ומתאימה בדיוק אחרי הפוסט הקודם מחוץ לפלייליסט)

כשפתחנו את תיבת פנדורה ופיצחנו את הגנום המוזיקלי התרגלנו למוזיקה משובחת חינם, אבל הדובדבן שבתיבה היה יכולות הלמידה שזיהו את הטעם המוזיקלי ודחפו לנו שירים חדשים בהתאם. בינתיים לקחו לנו את פנדורה (אפשר להשתמש דרך פרוקסי ונדמה לי שקראתי באיזה מקום [דולי?] שפרצו את זה, אבל לא מצאתי לינק).

אבל פדנורה היא מוצר חדש מהשנתיים-שלוש האחרונות. אני רוצה לחזור אחורה בזמן לימים הפרה-היסטוריים של האינטרנט. עבדכם הנאמן, ינוקא באותן השנים (ועדיין), היה בכלל בצבא. נביגייטור צילצל כמו סדרת ניווטים בגבעות גורל או בצאלים. מוזילה הייתה שם של ציר המוביל ליעד ש"חלקו הימני בידי, מחכה לפקודות להמשך. סוף!". וFTP היה הדרך המקובלת לשיתוף קבצים. אימייל כבר היה לי והייתה איזו רשת מעורפלת ואמורפית ולא ממש ידידותית או שימושית, בטח לא הבילוי המועדף אחרי שסוגרים 28 בצבא. ואז, לפני 10 שנים, השתחררתי וגיליתי בבית צעצוע חדש – האינטרנט. חבר שמבין המליץ על הIMDB שהיה אז אתר עלום. בתפוז המוקדם מצאתי ניתוח לשירים של מאיר אריאל ובפיירפליי – גחלילית (firefly.com) מצאתי את הקהילה הווירטואלית הראשונה שלי. אולי גם את המקצוע.

את הסיפור הזה צריך להתחיל מהסוף. "כהכנה להשקת 'מיקרוסופט פספורט' אתר פיירפליי וכל השירותים הנלווים לא יהיו זמינים החל מהשמונה-עשרה לאוגוסט," כך בישרה בלאקוניות מיקרוסופט בראשית אוגוסט 99, כמה חודשים אחרי הרכישה. "בעוד שבוע, כאשר תסגור מיקרוסופט את פיירפליי , יהיה זה קיצה של אחת מקהילות הרשת המשמעותיות יותר," בישרו העיתונים – אז עדיין מודפסים על נייר.

פיירפליי נולדה במעבדות הרשת והבינה המלאכותית של MIT - המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. שילוב של מחקר בתקשורת אינטרנט ומחקר בבינה מלאכותית יצר ענף חדש שממשיך ומתפתח עד היום – סוכני רשת חכמים. סוכן רשת הוא הגמד הקטן שעובד בשבילך ברשת. הסוכן "מכיר" את הבעלים. יודע את העדפותיו ויוצא לאודיסיאה ברחבי הרשת בסופה יחזור למשלחו ויספק מגוון המלצות ו"תובנות" שאסף בדרך. הסוכן יכול לעבוד לבד או לתקשר עם סוכנים אחרים. הסוכן יכול להסתכסך איתם או לקבל מידע משלים. מחקרים שלמים בתורת המשחקים ממדלים את האינטראקציות האפשריות בין סוכנים - טובים ורעים. הסוכן של פיירפליי נועד לספק המלצות על מוזיקה וסרטים. בעת ההרשמה התבקש המשתמש לדרג כמה סרטים וכמה אלבומים (וכל המרבה הרי זה משובח). הסוכן, מבוסס על אלגוריתמי למידה ממשפחת האשכולות (clustering), היה "לומד" את טעמו של המשתמש בהתבסס על קורלציה עם מאות משתמשים אחרים ומוצא את ה"שכנים הקרובים" מבחינת טעם מוזיקלי והעדפות סגנון. הסוכן היה מנתח שוב את רשימת השכנים הקרובים לעומת ההעדפות שלי וממליץ על אלבומים לא מוכרים אותם אהבו השכנים. אין תחליף, כידוע, להמלצה של חבר עימו בילית שעות בהאזנה למוזיקה. הוא מכיר אותך, אתה מכיר אותו וכשהוא ממליץ על אלבום חדש של רוני סופרסטר, אתה רץ לקנות בעיניים עצומות כי יש על מי לסמוך. פיירפליי היה התחליף לחבר, מבוסס על ניסיונם של אלפי משתמשים בעלי טעמים זהים ולא רק על אדם אחד. למגע האנושי קשה, כידוע, למצוא תחליף ובפיירפליי הקימו גם מערכת צ'אט מתקדמת (לעומת ה (IRC שם יכולתי לדבר עם טום מבוסטון וליסה מניו-זילנד, לפתח דיונים על מוזיקה ולקבל המלצות מנומקות על סרטים. ביני לבין ליסה חיבר הסוכן השדכן – שוב על פי פרופילי הטעמים שלנו. כך שמעתי על עוד פרוייקט של דייויד בואי וכך גיליתי את לורינה מק-קניט ומוזיקת העולם שלה.

פטי מייס (נבחרה על ידי ה-TIMES לחברת ה-cyber-elite), פרופסור למדעי המחשב שעברה מבלגיה לבוסטון רק רצתה למצוא מוזיקה חדשה. את התוכנה היא פיתחה עם כמה סטודנטים שלה ב MITולאחר זמן בשנת 95', פרשה הקבוצה מהאקדמיה ולקול מחאות האוניברסיטה ומממני המחקר הקימה חברה פרטית - פיירפליי. החברה גייסה 2.6 מליון דולר – סכום עתק באותם הימים ובכך סימנה את תחילת התנפחות הבועה (הראשונה). לא יהיה מוגזם לטעון שהפרישה המתוקשרת מהאקדמיה הביאה לשינויים מפליגים באופי חוזי ההתקשרות וזכויות הקניין הרוחני של מרצים למדעי המחשב והאוניברסיטאות כמו גם אופי הקשר עם המממנים של המחקר האקדמי.
מלבד המהפכות הטכנולוגיות, התרבותיות והמשפטיות שהציפה פיירפליי על פני השטח, פיירפליי הקדימה את זמנה גם מבחינת המודל העסקי - בעוד אחרים מאמינים בפרסום אקראי דרך באנרים, האמינו בפיירפליי בפירסום ממוקד. הפרסום האינטרנטי שאחרי ימי הבועה - פירסום דרך ניתוח קוקיס, על פי בקשות בניוזלטרס ועל פי סקרי משתמשים – הכל החל בפיירפליי שידעה שהמשתמשים מתעניינים במוזיקה וקולנוע וידעה לדחוף את הפירסומות המתאימות – מפולחות על פי הפרופיל האישי של העדפות המשתמש, כמו שעושות כיום גוגל, MSN ואחרות. מאמרים של אלפי מילים נכתבו על פיירפליי בעיתונים מכובדים כמו הניו-יורק טיימס. בשנת 97 שוערכה החברה במאה מליון דולר וסימלה את חזון הטכנולוגיה החדש.

ואז התאיידה פיירפליי בקול גדול. מקס מטרל, אחד המייסדים אמר אז בראיון לניו-יורק טיימס: "המציאות כיום בשוק התוכנה היא שאם מצאת רעיון שיהפוך אותך לעשיר בטירוף - את הרעיון הזה מיקרוסופט ירצו לקחת ממך. כל מה שנותר לעשות הוא להיפגש איתם ולנסות לגלות מה הם יעשו איתנו כשיתחשק להם לעשות משהו". מייקרוסופט, אגב, לא התעניינו כלל בטכנולוגיית הסינון ואלגוריתם ההמלצות, באותו זמן הם רק רצו להניח את היד על מאגרי הפרופילים האישיים של המשתמשים. מייקרוסופט - אין חדש תחת השמש, כמאמר החכם באדם. ואף על פי כן נוע תנוע, כמאמר חכם אחר.
זו הייתה השורה האחרונה בפוסט ברשימות, לפני שנתיים. היום אולי אפשר לדבר גם על גוגל שתופחת ובולעת כל חברה בסביבה.