מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

תקופה קצת לחוצה מצדיקה מבחר לינקים במקום פוסט: קצת מוזיקה, קצת אקטואליה קצת בידור. ממש ערוץ 2.

מוזיקה

זה חוב די ישן. זה כבר כמה שבועות שגיאחה מריץ בהעונג את פרוייקט ספירת העונג: מההתחלה. זה פרוייקט קהילתי בו הקוראים תרמו קטעים על שירי פתיחה של אלבומים שהם אוהבים במיוחד. כבר לפני כמה שבועות תרמתי שם קטעון על גלוריה של פטי סמית' – השיר הפותח את horses, האלבום הראשון של פטי. אז מי שרוצה לראות מה אני כותב כשזה לא רק בלשנות (חישובית) מוזמן לקרוא אצל גיאחה את רשימת האורח שלי: מילים הן רק כללים וחוקים.

אינטרנט, צנזורה והעדר

אין לי ממש סבלנות לכתוב על חוק 892 המכונה חוק הצנזורה. כבר חודשים ארוכים שהרשת גועשת ורועשת. שיהיה ברור – החוק כלשונו גרוע, דרקוני, מטומטם ובעיקר לא ישים אבל נדמה שאותן טענות היו מושמעות כמעט נגד כל נוסח של החוק (אם היה מוצע על ידי השחורים המפחידים מש"ס, כמובן). את תמצית ההתנגדות מייצג בעיניי חנן כהן שמקדם את הרדוקציה "אינטרנט=דמוקרטיה" (אני כבר שולח אימייל לאריסטו בשביל לברר) וקופץ לוגית ל"פגיעה באינטרנט=פגיעה בדמוקרטיה" (החוק, אגב, לא פוגע ב'אינטרנט' אלא בצרכנים, אולי).
איתי בנר נותן פרספקטיבה קצת אחרת וכותב מחשבות שניות על חוק סינון האתרים. זה ראוי לקריאה ולוּ רק כי זה הטקסט הראשון (שאני קראתי) שאומר בנחרצות שסוג מסויים של פיקוח יכול להיות רצוי וראוי. כמובן שכולם יוצאים נגדו ("גם אתה נפלת בפח שש"ס טמנו," כותב לו אחד המגיבים). אבל מדברי הטעם של איתי קשה להתעלם. אולי עכשיו יתחיל שיח אמיתי ולא שיח משוכנעים. [עדכון: הנה, גם שחר מתודעה כוזבת מפקפק ברוע המוחלט של חוק הצנזורה.]

קומיקס אקדמי

לפני כמה זמן גיליתי במקרה את phdcomics. זה קומיקס די וותיק שמתאר פכים קטנים מחיי הדוקטורנטים. בהחלט משעשע במנות קטנות. נדמה לי שכמה ימים אחרי הגילוי שלי כתבה על זה גם דולי (ששולה עבורינו את המיטב בבלוגוספירה העברית). אולי זה סוג קארמה קוסמית שמסתובבת וחושפת את האתר הוותיק הזה בפני גולשים.

וכמעט באותו עניין – ב'ההם (הסיפור האמיתי והמזעזע)', קטע משובב נפש ומעציב של תומר פרסיקו. זה אמנם לא קומיקס אבל זו בהחלט קריקטורה של האקדמיה: זכרונות מהאוניברסיטה.

פרומו

ונעבור לפרומואים: מאז הכרזת העצמאות הקוסובית (מתי בעזה?) אני מתכנן לכתוב משהו על speech acts ועל איך עושים דברים עם מילים (זה לא ספר של דוקטור סוס). סטיי-טיונד. (הנה, קיימתי: אנו מכריזים בזאת: איך עושים דברים עם מילים).

Calling Occupants of Interplanetary Craft

לסיום, הקרפנטרס הם לא בדיוק כוס הבירה שלי (ע"ע הלינק לרשימה על פטי סמית'). בכל זאת, הקליפ הזה דווקא חביב עלי ובימים האחרונים זה מתנגן לי בראש, אז שיתנגן גם לכם. הם צופים בכם. הם גם יודעים לאן אתם גולשים.

3 תגובות עבור “לינקים: פטי סמית, צנזורה ברשת, קומיקס”

  1. לפני הכל, אם אתה בעצמך מסכים ש"החוק כלשונו גרוע, דרקוני, מטומטם ובעיקר לא ישים", אז המאבק בחוק מוצדק בעיניך, לא? אם יש לך טענות על הסיבות שהובילו למאבק הזה ("השחורים המפחידים מש"ס", לדבריך), אנא כתוב על כך – בשני הלינקים שנתת אין שום אזכור לעניין הזה.

    שנית, מהטקסט של איתי בנר לא ברור בכלל למה החוק יפתור את הבעיות שהוא מציג. כמו שרו"ש אומר: "כל ספק אינטרנט נותן שירות סינון, אז למה זה הגיוני לכפות את הסינון הזה על כולם? אל תטעה – זה שהאפשרות לבקש את הסרת הסינון קיימת, לא אומר שאנשים יעשו את זה. מה יקרה בבית בו יש גם מבוגרים וגם ילדים? תתקשר לספק שלך פעמיים ביום, פעם לסנן ופעם לא לסנן? זה לא פחות ממגוחך. כל זה בלי לציין את היחס של העולם למדינה בה האינטרנט מצונזר כברירת מחדל?"

    שלישית, מהתגובה של שחר לרוגל ברור לגמרי ששניהם מסכימים שמדובר בחוק בעייתי מעצם הגדרתו.

    דולי

  2. טוב, ראשון ראשון:
    1. המאבק בחוק היה יכול להיות מוצדק, אבל לא בדרך ובדוגמטיות שהוא מתנהל.
    2. אני לא קורא לא להאבק בחוק, אבל אני קורא להיות ענייניים ואני בהחלט מוכן לקבל את זה שהחוק מנסה לפתור(מתייחס ל) בעיה מסויימת והוא לא סתם פרי קונספירציה שסניקית. כלומר גם אם יש כאן אופרטוניזם של ש"ס (כמו בהרבה חוקים אחרים), המאמק בחוק צריך להיות לגופו תוך הכרה בבעיות אותם הוא מנסה לפתור. אגב לינק – מי שהגיב לאיתי ואמר לו שהוא "בפח שש"ס טמנו" היה חנן כהן. הייתי מצפה מחנן שיתן לאיתי קצת קרדיט על מחשבה עצמאית במקום להתנשא עליו שהוא נפל באיזו מלכודת טפשית של ש"ס ששכנעו אותו שכך הוא מגן על הילדים.
    3. לא נתתי שני לינקים אלא רק אחד – לחנן. ההצמדה האוטומטית של אינטרנט לדמוקרטיה היא כל כך שיטחית ומופרכת בעיניי עד שקשה לי בכלל להתמודד עם זה. הקפיצה הלוגית של פגיעה באינטרנט וכו' היא דמגוגיה במיטבה.
    4. הטקסט של בנר לא בעד החוק – אלא מכיר בבעיות שהחוק מנסה לפתור. זו התחלה וזה הרבה יותר טוב מסתם לצעוק שסותמים לנו את הפה או שהרשת זו דמוקרטיה. איתי (ושחר) ניסח יפה וגם פתח את העניין לדיון מחודש. סוף סוף זה לא עוד משוכנע שכותב כמה החוק רע אלא מישהו שמנסה לחשוב על כל ההיבטים.
    5. גם אני (כאמור לעיל) מסכים שמדובר בחוק בעייתי. אבל זה בכלל לא קשור לאחידות הדעים המפחידה שרצה כאן. צריך להילחם בקונספציה, את יודעת…
    6. אסימון הקונספירציה שלי – החוק עבר רק בגלל שהוא יספק תקנים לוועדת צנזורה חסרת שיניים (שני חברי כנסת חסרי תיק וכישורים, שני "מומחי" טכנולוגיה, שלושה נציגים של משרד החינוך וכו'…). הוודעה תכהן בכל ממשלה, כם ש"ס ובלי וככה יהיו עוד כמה פונקציונרים שיאכלו מהקופה הציבורית בלי לעשות כלום. בקיצור – זה לא ניסיון לחנך את העם או לכפות משהו אלא בסה"כ מקור לעוד ג'ובים.
    7. יצאה תגובה ארוכה מדי.
    8. יותר ארוכה מהפוסט עצמו.

    אורן

  3. דולי: במקרה של רוגל קל לי לקבל את ההתנגדות כחלק קונסיסטנטי מאוד של השקפת העולם הידועה שלו (ליברטריאיניות חסרת פשרות). קצת יותר קשה לי עם ההתגדות כשהיא באה מכיוון של אנשים שלא בוחלים בהתערבות ממשלתית ברמה עקרונית כל כך. ויותר קשה לי עם העובדה שהחוק מוצג כדבר הנורא ביותר שקרה אי פעם לדמוקרטיה הישראלית ומההתקפה הכוללת ע כל אספקט אפשרי שלו בלי נכונות לבחון ניואנסים.

    שחר

להוספת תגובה