ב-17 בפברואר (2008) הכריזה קוסובו על עצמאות. "אנחנו מנהיגי העם, שנבחרו בדרכים דמוקרטיות, מצהירים בזאת על קוסובו כמדינה ריבונית ועצמאית," הכריז האשים טאצ'י, ראש הממשלה. התרגשתי. קוסובים וקוסובות צהלו ברחובות והתנגשויות אתניות פרצו (שוב) בסרביה ובבוסניה. כל הכרזת עצמאות מהדהדת את הנוסטלגיה הדויד בן גוריונית (יו טיוב). לכל הכרזה פן רומנטי של עם קטן ומוקף אויבים שמתַקֶף את חֵרוּתו. מומחים ליחסים בין לאומיים ניתחו שוב ושוב את משמעותה של ההכרזה. "מה על הפלסטינים?" שאלו המומחים. "ומה עם הבאסקים?" שאלו אחרים. אבל כאן זה לא 'רואים עולם' אלא 'בלשנות (חישובית)' ובעל בלוג צנוע זה מבקש לגרור את הכרזת העצמאות הקוסובית אל הזירה הלשונית. את הקוסובים, את מלחמת לבנון ועוד כמה דברים שאפשר לעשות עם מילים (בעקבות אוסטין).
תֵּן לַמִּלִּים לַעֲשׂוֹת בְּךָ
תֵּן לָהֶם הֱיֵה חֹפְשִי
אֵלּוּ תִּכָּנַסְנָה בְּךָ תָּבֹאנָה פְּנִימָה
עוֹשֵׂי צוּרוֹת עַל צוּרוֹת
יְחוֹלְלוּ בְּךֳ אוֹתָה חֳוָיָה
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשׂוֹת בְּךֳ
אֵלוּ תַּעֲשֶׂינָה בְּךֳ כִּרְצוֹנָן
עוֹשֶׂה צוּרוֹת מֵחָדָשׁ בַּדָּבָר
תַעֲשֶינָה בַּדָּבָר שֶלְךָ
אוֹתוֹ הַדָבָר בְּדִיוּק
כִּי הֵן דָּבָר אוֹתוֹ תַעֲשֶינָה
הָבֵן תָבִין כִּי אֵלוּ תְּחַיֶינָה
לְךָ אוֹתָה חֳוָיָה וּפֵרוּשָׁהּ כְּטֶבַע
כִּי הֵן טֶבַע וְלֹא הַמְצָאָה
וְלֹא גִלוּי כִּי כֵּן טֶבַע
תַעֲשֶינָה טֵבַע דָּבָר בְּךָ
כְּמוֹ שֶתֵּן מִין חַיִים לַמִּלָה
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשוֹת בְּךָ
(יונה וולך, תן למילים)
ברחל בתך הקטנה
לא ברור מה השתנה ברקמת החיים הקוסובית ביום שאחרי ההכרזה. מוסדות שלטון נבחרים עצמאיים כבר היו שם. מטבע שונה כבר היה בשימוש ואולי אפילו בולים. ובכל זאת, הכרזת העצמאות, לכאורה מילים ריקות מתוכן, גרמה לטלטלה. עם הכרזת העצמאות נפל דבר (או אולי דווקא קם). איזה כח מכשף יש בהן בהכרזות עצמאות שבכוחן ליצור מציאות? אני אתעלם באלגנטיות מתובנות פוסט מודרניות/קבליות-דתיות על הפער והקשר בין מילים למציאות. הפעם נלך על האולד-סקול.
מילים מתארות מציאות. כשאני אומר ש"עכשיו יורד גשם" אני מתאר את המציאות. התיאור יכול להיות נכון או שגוי אבל האופי התאורי ברור. הפילוסופים שבכם יקפצו וישאלו על המלך הקירח של צרפת, על עמימות השפה, פרדוקס הקירח ועל פרדוקסים אחרים וגם מכל אלו אני אתעלם באלגנטיות. התפיסה הנאיבית של שפה כתיאור של מציאות מאפשרת להגדיר תחשיב לוגי שיצמיד לכל משפט ערך אמת (או שקר). אנחנו, הבלשנים החישוביים אוהבים את התפיסה הנאיבית הזו – היא מאפשרת לייצג את השפה (ואת המציאות) במחשב. אבל המציאות לא נענית למשאלות הלב שלנו והיחסים בין השפה למציאות הם קצת יותר מורכבים.
הכרזת מלחמה? סליחה, טעות!
יש מילים שמתארות מציאות ויש מילים שמכוננות מציאות. אולד-סקול. בספרון הנחמד איך עושים דברים עם מילים (How to Do Things With Words) טבע הפילוסוף של השפה, ג'ון ל. אוסטין, את המונח 'מבע אילוקוציוני' כלומר התבטאות שיוצרת מציאות. זה לא האפקט על השומעים שיוצר את המציאות החדשה אלא עצם ההתבטאות. זה נשמע די טבעי, אבל כמו שמראה אוסטין, איפיון של האמירות האלו אינו משימה פשוטה. להלן כמה דוגמאות.
אז מה בעצם הופך מדינה למדינה – מתי תהפך הרשות הפלסטינית שמחזיקה צבא (סליחה, משטרה), מוסדות ונציגים באו"ם למדינה? מדינה נוצרת כשמכריזים עליה. ומה אם למדינה המוכרזת אין עיר בירה? ומה קורה כשמכריזים על מדינה ואף מדינה אחרת לא מכירה בהכרזה? בין המשיבים יוגרל סופשבוע מפנק בבירת המדינה הפלסטינית.
וזו לא רק הכרזת עצמאות שיוצרת מציאות יש גם הכרזות אחרות. "אני מכריז עליכם בעל ואישה," אומר אוסטין. עד לרגע ההכרזה היה עמד לפנינו זוג מאוהב וההכרזה הופכת את הזוג לנשוי בעיני אלוהים ואדם ועורכי דין לענייני גירושין.
גם הכרזת מלחמה יוצרת מציאות. סבוכה. תעיד על כך ממשלת ישראל שסירבה להכיר במלחמת לבנון השניה כמלחמה. עזרה לכך ממשלת לבנון שגם היא מצידה לא הכריזה מלחמה על ישראל. וכך, במשך קיץ שלם נוהלו קרבות, הושמדו תשתיות, נהרגו חיילים ונרצחו אזרחים במלחמה שלא הייתה. האם יכולה להיות מלחמה ללא הכרזה? והאם רק שלטון ריבוני יכול להכריז על מלחמה או שאולי כל אירגון טרור ואזרח יכולים? ומה אם מיקרונזיה הרחוקה תכריז מלחמה על קוסובו – תכריז מלחמה אך לא תשלח ולו חייל אחד לקרב – האם המדינות במצב מלחמה או שאולי יש תנאים נוספים שצריכים להתקיים כדי שהדיבור באמת יכונן מציאות?
וגם הבטחה היא מבע אילוקוציוני שכזה. אני לא יכול להבטיח רק במחשבה. הבטחה היא 'הבטחה' בדיוק מהשניה בה היא הוּשמעה (/נכתבה). והתנצלות. גם פעולת ההתנצלות כרוכה בדיבור. אני יכול להתנצל בכנות או מן השפה ולחוץ אבל אי אפשר להתנצל ללא הדיבור המפורש: "אני מתנצל". כשאני אומר שאני מתנצל, זה לא משפט חיווי בזמן הווה שמתאר ש"אחד, אורן, מתנצל בפני פלוני על כך וכך". בעצם אמירתו בזמן הווה יוצר המשפט הזה את המציאות של ההתנצלות – מתיאות שלא הייתה אפשרית בשום דרך אחרת (בלי להתחכם). התנצלות חרישית 'בלב' טובה רק למקרה של הפרה של הבטחה חרישית.
כך הולך אוסטין ומכביר בדוגמאות ופילפולים ומראה איך כושלות הפילוסופיה והבלשנות באיפיון וטיפול בתופעה לשונית כה נפוצה. על הדרך, בלי להתכוון, הוא מגדיר עוד אבן נגף שעומדת בפני המחשב בדרך לבינה המלאכותית המיוחלת. מותר האדם על המחשב. בינתיים. (למען האמת, גם על בעיות כאלו מתגברת הסטטיסטיקה, גם אם לא בצורה מושלמת, אבל למה להרוס פסימיות זהירה?!)
"השאלה היא," אמר המפטי דמפטי, "מי כאן האדון. זה הכל"
המפטי דמפטי, המומחה למילים, מסכים עם אוסטין ומסביר לאליס איך עושים דברים עם מילים. לא אותם דברים שעושה אוסטין אלא דברים אחרים – מעשים מגונים. יונה וולך חושבת אחרת. גם היא מסכימה שהשאלה כאן מי האדון, אבל התשובה שלה הפוכה לחלוטין:
תֵּן לַמִּלִּים לַעֲשׂוֹת בְּךָ
אֵלוּ תַּעֲשֶׂינָה בְּךֳ כִּרְצוֹנָן
כִּי הֵן טֶבַע וְלֹא הַמְצָאָה
תֵּן לַמִּלִים לַעֲשוֹת בְּךָ
אהמ… חיוּת עצמאית של המילים… זה כבר עניין לפילוסופים לענות בו. בינתיים, כמו המפטי דמפטי, נשב על הגדר.
והכי נחמד זה הפעמים שבהם אנחנו משתמשים בשפה (או היעדרה), כדי לבטל מציאות שלא מתאימה לנו עם הקונספציה.
נניח- נראה לנו תלוש מהמציאות שיהיו גברים בעולם הזה שירצו לעבוד כ[גננים? גננות? גנניות? גננותים?]מורים בגן ילדים, אז פשוט לא ייצרנו מילה שתתאר אותם.
אם אתה לא מדבר את זה- זה לא קיים.
אליאונורה
מרץ 10th, 2008
וכמובן בדתות רבות המילים עושות הרבה מאוד. תפילה, לימוד, וידוי, נדר וכו'.
יחזקאל
מרץ 10th, 2008
יחזקאל –
בכוונה התעלמתי מהאספקטים המיסטיים-דתיים והקבליים (יש לינק בגוף הפוסט). אם נתעלם גם מהאפקט הפסיכולוגי, וידוי הוא למעשה התנצלות (מעניין שחובת הוידוי היא לומר ממש-לבטא בשפתיים ולא רק לחשוב) ונדר הוא הבטחה.
תפילה? לא יודע. ליבוביץ' קופץ לראש כמי שסובר שלתפילה אין שופ השפעה על עולמות עליונים, אני מניח שהוא לא היחיד.
אבל לגופו של עניין (וגם לאליאונורה) – המילים שמכוננות מציאות אליהן התכוונתי בפוסט לא מכוננות מציאות מיסטית ולא משמשות ככלי דיכוי אלא מילים שעצם האמירה שלהם יוצרת מציאות שנדמה שעליה מסכימים כולם.
אורן
מרץ 10th, 2008
[...] צור כותב על הפער והקשר בין מילים למציאות, ועל הקשיים שעוד עומדים בפני הבלשנים החישוביים והבינה [...]
The Daily Dolly 10/03/2008 at The Daily Dolly
מרץ 11th, 2008
האם ראית כבר את רשימתו של יואב קרני מהיום, שעוסקת בשימוש במילה "שואה" על ידי מתן וילנאי והמציאות שנוצרה עקב כך?
http://www.notes.co.il/karny/41989.asp
יוסי לוי
מרץ 11th, 2008
נכון שאמרת שאתה מתעלם מאספקטיים דתיים, אבל כשאני רואה "מילים יוצרות מציאות" הדבר הראשון שקופץ לי לראש הוא סיפור בריאת העולם. אלוהים צריך לומר "יהי אור" בשביל שיהיה אור. הוא לא יכול לחשוב "אור" ולא יכול להצביע מטאפורית ולעשות סימן של אור עם הידיים.
בצלאל
מרץ 12th, 2008
מעניין לחשוב בהקשר הזה על פעולת ההצבעה בבחירות, בסך הכל גם היא סוג של דיבור, והיא כמעט הפעולה הפוליטית היחידה שאנחנו עושים.
אפילו אנשים מעורבים פוליטית, אלה שנחשוב עליהם כעל אקטיביסטים גדולים יסתפקו על פי רוב בכתיבה דעתנית או בהנפת שלט טקסטואלי בהפגנה.
איכשהו, כל הדיבור הזה מצטבר כדי לקבוע את המציאות שלנו.
שחר
מרץ 12th, 2008
בצלאל –
באספקטים דתיים התכוונתי לדברים כמו תפילה שחלק מאמינים שהיא משנה משהו בעולם או משפיעה על אלוהים. אגב, שים לב ללינק בגוף הפוסט (קבליות-דתיות), הוא בדיוק מפנה לפוסט על בריאת העולם בהקשר של דיבור. פוסט מעניין, אם יורשה לי ;-)
שחר –
בבחירות יש פעולה פיזית של הצבעה שהיא סימבולית ומשמשת להבעת דעתינו בעד מועמד מסויים. אבל אולי אפשר לחשוב על הצבעות ווקליות שֶמיות כמו בכנסת בהם אומר חבר הכנסת "אני מצביע בעד" והאמירה הזו היא בעצם פעולת ההצבעה.
(בכוונה התעלמתי בפוסט בדיבור שקובע מציאות באופן פסיכולוגי או על ידי שינוי התודעה של האומר/השומעים).
אורן
מרץ 13th, 2008
אני לא משוכנע שיש כאן איזו תכונה מיוחדת של השפה. לי זה נראה יותר כמו צורך בטקסיות כלשהי מצד אחד, והצורך להעביר מידע מצד שני. הטקס של הכרזת עצמאות, או לחליפין חיתון זוג, היה יכול להתבצע גם בלי האמירה האמירתית המפורשת (למשל על ידי חותמת במשרד הפנים). נראה לי שזה דווקא המעמד והטקס, ולאו דווקא שימוש כזה או אחר בשפה.
באופן דומה – התנצלות חייבת להאמר כדי להעביר את המידע לגורם המתנוצל (?), אחרת איך הוא ידע? אפשר לחשוב על תרבות אלטרנטיבית שבה מקובל פשוט לתת צ'פחה במקום להתנצל.
בכל מקרה, יכול להיות שלדעתך האופציונליות לא מפחיתה מערך התופעה, אבל קשה לי לראות איפה אבן הנגף פה.
אילן
מרץ 28th, 2008
אילן –
אתה נוגע בכמה נקודות מאוד מעניינות.
ראשית, כל דבר שאומרים במילים אפשר לתרגם לטקס סימבולי. זה כמו קוד מורס – לחיצת יד – לקו וצ'פחה לנקודה – זו עדיין שפה.
שנית, התופעה הלשונית הזו היא כל כך חד משמעית ובספר אוסטין דן ומתפלמס בדיוק במה שאתה העלית.
אבל באופן כללי הכל מתכנס להיות תופעה מעניינת, גם אם אפשר לתת לה הסברים מפולפלים ולתלות אותה בתופעות אחרות מקומיות.
אבן הנגף היא בחוסר היכולת של המחשב לאפיין מופעים של התופעה, וכמו שאמרתי ייתכן שגם על זה אפשר להתגבר עם סטטיסטיקה או (לזמן קצוב, עד להשתנות השפה) עם סדרת כללים מוגדרים מראש.
(מתוכנן לי איזה פוסט המשך קטן אבל בינתיים הוא בהמתנה).
אורן
מרץ 28th, 2008
I hereby demand that you write more on language, linguistics and philosophy :(
היילני
אפריל 12th, 2008
^ התכוונתי לסמיילי שמח!
היילני
אפריל 12th, 2008
תיקנתי לך ת'סמיילי :(
אורן
אפריל 12th, 2008
[...] אנו מכריזים בזאת: איך עושים דברים עם מילים כתבתי על אוסטין ועל פעולות ממשיות שנעשות אך ורק על ידי [...]
קשרים רופפים בין ביטול חמץ לקריאת שם לתינוק ועוד על פרסום
אפריל 25th, 2008
[...] במבחן טיורינג « סודות ההצפנה: פרס ישראל לעדי שמיר אנו מכריזים בזאת: איך עושים דברים עם מילים [...]
לינקים: פטי סמית, צנזורה ברשת, קומיקס
מאי 10th, 2008
[...] דיונו בפרפורמטיבים למיניהם. המעוניינים יקראו קצת אצל אורן צור, או הרבה אצל אוסטין בעצמו, והלא־מעוניינים יסתפקו [...]
דרך ארץ. » בין ג’ון אוסטין לאורן זריף: שימוש מתקדם במבעים אילוקוציוניים לפתרון בעיית החמץ.
אפריל 25th, 2009
[...] די מזמן כתבתי בהשראת הכרזת המדינה הקוסובית אני מכריזים בזאת – איך עושים דברים עם מילים: אז מה בעצם הופך מדינה למדינה – מתי תהפך הרשות [...]
שתי מדינות לשני עמים - הזירה הלשונית
יוני 15th, 2009
[...] על מבעים אילוקוציוניים: - אנו מכריזים בזאת: איך עושים דברים עם מילים. – שתי מדינות לשני עמים – הזירה הלשונית (בעקבות נאום [...]
גם אני מגנה (את יובל דרור, בקטנה)
אוגוסט 24th, 2009
[...] הוא כדי לההפך לנזיר צריך המתנזר לקבל על עצמו נזירות במבע אילוקוציוני: "הריני נזיר". ומהם כינויי נזירות? זו קבלת נזירות [...]
הנזיר שגנב את הפתח שלו
נובמבר 27th, 2009
[...] אני באמת לא חושב שאמצא* הזדמנות טובה יותר למחזר את הפוסט הזה: אנו מכריזים בזאת – איך עושים דברים עם מילים. [...]
מהר מאוד סכין בשבילך
ספטמבר 21st, 2011
>>>מתיאות<<< שלא הייתה אפשרית
רון
ספטמבר 21st, 2011