מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

קשים ועמוסים חייו של האבא הטרי, בעיקר כשמדובר בפסח על טקסיו ומנהגיו המעיקים וגם מבחנים לבדיקה מונחים בערימה – מבחנים של סטודנטים יצירתיים במיוחד – כל אחד מהם מקבל את מלוא הקרדיט לפני שנחרץ דינו, מי לחסד ומי לשֶבֶט (ומי לשבת ללמוד למועד ב').

הרבה פוסטים וקרעי פוסטים הרימו ראש ולא זכו להיכתב כשהדיקטטור הקטן החליט להתעורר או כשהאבא המותש צנח לו אל הכר כמו אותו זלזל מפורסם. כמה רעיונות, חלקם, כמו פרוייקט הספאם הגדול, שורבטו עוד בפוגות הלחימה בחדר הלידה, הוספו לעיונכם לרשימת הפוסטפונד המתארכת ובינתיים מעט הערות והשלמות לפני שנחזור לבלשנות החישובית (ביחד ולחוד): עוד דברים שאפשר לעשות עם מילים (שמות, ביטול חמץ), עוד טאוטולוגיות בפרסום והמשך המסורת של שיבוש השירים והתאמתם לדיקטטור.

עוד דברים שעושים עם מילים – טוב שם משמן טוב

בפוסט אנו מכריזים בזאת: איך עושים דברים עם מילים כתבתי על אוסטין ועל פעולות ממשיות שנעשות אך ורק על ידי דיבור. 'הבטחה' ו'התנצלות' הן חלק מהפעולות האלו. אחת הדוגמאות שמביא אוסטין היא הכרזה על שם של של ספינה או יאכטה – טקס עם גינונים מוגדרים היטב ובים הסרטים הנגזרים והשמפניה נכלל גם הטקסט המדויק "I name this ship ____". הספינה מקבלת את שמה בדיוק ברגע שהוכרזה ההכרזה. נזכרתי בזה שוב בברית המילה כשנאמרה ההכרזה "וְיִקָרֵא שמו בישראל… נׁעַם".
אבל במציאות, למגינת ליבו של אוסטין ובניגוד לשם היהודי, אדם מקבל שם גם בלי הכרזה מפורשת. לא רק שם אחד אלא שמות. עוד מעט שוב ימחזרו וירדדו את אחד השירים המרתקים של זלדה לעוד ערבה בוכיה של יום זיכרון עם לכל איש יש שם – יש שם שקראו לו הוריו, יש שם שנתנו לו ההרים ושם שנתנו לו כתליו, שם שנתן לו אלוהים ושם שנתנו לו המזלות.

ועוד דברים שעושים עם מילים – ביטול חמץ

בפוסט ובתגובות התעורר דִיוּנוֹן על המשמעות הדתית-מטפיזית של הדיבור ובלעז – על הדיבור כמכונן מציאות. בכוונה נמנעתי שם מהדיון הזה – פשוט כי אני לא מבין בזה כלום – לא במטפיזיקה ולא בקבלה, אבל ערב פסח על שריפת וביטול החמץ שבו נותן הזדמנות להשחיל הערה.
חמץ הוא ההפרעה הנפשית היהודית ולכן אחרי שסרקנו את הבית, אספנו שת הפירורים מהשטיח ומהסדקים בין הבלטות אנחנו עדיין מפחדים שמשהו נשאר – איזו פרוסת לחם שפיספסנו, איזה בורקס ששהתפורר בין הכריות של הספה ולכן, כדי להיות בטוחים שנפטרנו מכל החמץ אומרים בארמית את נוסח הביטול:
"כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה דביערתיה ודלא ביערתיה, ליבטל ולהוי כעפרא דארעא". בעברית: "כל חמץ שברשותי, שראיתיו ושלא ראיתיו, שבערתיו ושלא בערתיו, ייבטל ויהיה כעפר הארץ".
הרעיון כאן הוא לא פחות ממהפכני – החמץ שנשאר הופך לאַין במעשה הדיבור (או במחשבה). זו דוגמא מרשימה למוֹתר המחשבה על המציאות. פרוסת הלחם קיימת רק שאני לא יודע איפה היא כרגע ובמחשבה בהירה אני מכריז שפרוסת הלחם הזו חשובה בעיניי כקליפת השום (או כעפר הארץ) ופוּף – היא כבר לא פרוסת לחם. אולי זה מקור ההשראה של שימון פרס לחזון המזרח התיכון החדש שלו. התופעה הזו (התופעה של ביטול החמץ לא של שימון פרס. פרס דווקא די משעמם) כל כך מרתקת עד שהיא ראויה לפוסט ארוך ומעמיק רק שלא אני אכתוב אותו (אולי תומר פרסיקו? קטגוריית פוסט האורח פתוחה לכולם, עדיפות תינתן לנשים ובני מיעוטים).

עוד טאוטולוגיות בפרסום

לפני זמן כתבתי על טאוטולוגיות בפרסום – כלומר על פרסומות שמנסות להצליח במניפולציה שיווקית על ידי הכרזה של המובן מאליו. הפוסט הולך וצובר תגובות – אף אחד מהן לא טאוטולוגיה קלאסית אבל כולן משעשעות. והנה אני כאן כדי לספר על עוד טאוטולוגיה ועל עוד מניפולציה לא טאוטולוגית.
לפני שבוע מצאתי בבית פחית קפה אינסטנט של Chock full o'Nuts. מעולם לא ראיתי את הקופסה הזו אז בחנת אותה בעיון – בפנים הייתה אבקה שהתגבשה לכדי גוש קשיח ועל גב הקופסה נכתב בשמחה שיווקית ובאותיות עולצות: "מכיל רכיבים טבעיים ולא טבעיים". הטאוטולוגיה הקלאסית. φ או שלילת φ.

הפרסומת הבאה היא לא בדיוק טאוטולוגיה אלא סתם מניפולציה. על משאבת החלב הידנית שקנינו נכתב: "מוכח רפואית כיעיל יותר ממשאבות חשמליות של בי"ח". אבל לא בחור נוקדני שכמותי יוותר גם על קריאת האותיות הקטנות שם מוסבר שהניסויים הישוו משאבה ידנית חדשה ועדיין אטומה מול משאבות חשמליות משומשות שנטחנו עד דק על ידי יולדות לאין מספר… מי אמר שפרסום הוא לא אמנות?!

גירסתא דינקותא

מסורת שיבוש השירים נמשכת ואחרי ששיבשנו את rock n rill nigger של פטי סמית, הגיעה תורה של ג'ניס ג'ופלין. נעם הוא ילד שקט להפתיע אבל כשהוא מתחיל לצרוח הקירות רועדים והלב נשבר. בהפוך על הפוך אנחנו שרים לו:
Cry, cry, cry just a little bit harder
So I can love, love, love you, I tell myself
(המילים המקוריות: try just a little bit harder)

והנה ג'ניס ג'ופלין בביצוע הקלאסי בוודסטוק:

9 תגובות עבור “ביטול חמץ וקריאת שמות ועוד על טאוטולוגיות בפרסום”

  1. אהבתי את ה"טבעיים ולא טבעיים".

    ביטול החמץ הוא בעצם הפקרתו. אבל גם מושג ה"הפקר" הוא יצירת מציאות בעזרת מילים. אם כי יש גם את סוגיית ה"ייאוש", שבמחשבה המזניחה את הרכוש אין צורך במילים, כי הדברים ברורים לכל ("בליבו ובלב כל אדם") ואין צורך במילים כדי לבטא זאת.

    אם מותר לשאול, אני עדיין לא מצליח להחליט מבין שורות הבלוג, אתה דתי?

    יחזקאל

  2. יחזקאל-
    אני מודע לאופי ההפקרי של ביטול החמץ אבל יש גם הבדלים – הביטול, לא רק שלא מצריך לדעת איפה בדיוק החמץ – הוא גם לא מצריך שבכלל יהיה חמץ, אבל יותר מזה – הפקר הוא הוצאה מרשותך והתרה לכל אדם מה שלא ממש קורה בחמץ (או שכן? שאלה עם נ"מ מעיינת).

    לגבי שאלתך – זה מעניין שבכל פורום שואלים אותי את השאלה הזו. התשובה היא כמובן שזה תלוי בשואל לא פחות משזה תלוי בי…
    (אה, כן).

    אורן

  3. נראה אם הפעם זה ייכנס או ששוב אחטוף 404 בפרצוף…

    אז באמת ביטול חמץ הוא הפקר. בדקתי. הנקודה החריגה היא שלא צריך להודיע זאת בפני שלושה אנשים לפחות, בניגוד להפקר סטנדרטי. ממשיך בחיפושים לראות את מקור ההבדל.

    למה נראה לך שבחמץ זה לא "הוצאה מרשותך והתרה לכל אדם"? מי שירצה יוכל לזכות בחמץ (אבל איזה יהודי נורמלי ירצה?).

    יחזקאל

  4. משעשע שהפוסט הזה הופך לחבורה ברמבם. אבל זה טבעם של פוסטים ושל תגובות ואני דווקא אוהב את זה.
    נדמה לי שביטול חמץ והיחס שלו להפקר נתון למחלוקת ראשונים (רמבם, רמבן ושות'). "הותרה לכל אדם" – בתור חמץ או בתור עפרא דארעא? זה גם תלוי במחלוקת על מהות ההפקר – יש מי שאומרים שהפקר לא מוציא מרשות אדם אלא רק מאפשר לאחרים לבוא וליטול, וכמובן יש את השאלות על הפקר דבר לא ידוע ושאולי כלל לא בנמצא (בניגוד למי שמפקיר את כל נכסיו וברור שיש לו לפחות נכסים מסויימים).

    ולקוראים החילונים שהלכו לאיבוד – תרשו לי להזכיר לכם שיש בפוסט גם את ג'ניס ג'ופלין ששרה try just a little bit harder – נו – אז תתאמצו קצת…

    אורן

  5. אני מתנצל מראש על הקטנוניות, אבל "מכיל רכיבים טבעיים ולא טבעיים" לא שקול בכלל ל"הטאוטולוגיה הקלאסית. φ או שלילת φ."

    במשפט הראשון יש טענה לא טריוויאלית בכלל – קיים רכיב טבעי שהמוצר מכיל, וכן קיים רכיב לא טבעי שהמוצר מכיל.

    כדי שזה יהיה טאוטולוגיה, זה צריך להיות משהו כמו "מכיל רכיבים טבעיים או לא טבעיים"… (וגם אז, זה ט' רק בגלל שהטענה שהמוצר מכיל רכיב כלשהוא היא טריוויאלית).

    עפרי

  6. […] חמץ – אברא קדברא ונאמר אמן בפסח הזכרתי את מעשה ביטול החמץ כתופעה מרתקת של דיבור שמשפיע על המציאות – יש חמץ אבל […]

    ביטול חמץ - אברא קדברא ונאמר אמן - מילים עושות מציאות

  7. עפרי –
    אתה צודק כמובן. מה שהופך את זה לטאוטולוגיה "שיווקית" זה הטקסט "מעיל רכיבים טבעיים בלבד" שמופיע כשמוצר … טא-דא… מכיל מוצרי טבעיים בלבד. הניסוח והצורה בה זה נכתב נראה כניסיון לרכב על הצלחת ה"מכיל רכיבים טבעיים בלבד" ולהוסיף את הברור מאליו שאם לא כתוב כלום אז המוצר מכיל גם רכיבים לא טבעיים. כמובן שאתה צודק שזו לא טאוטולוגיה לוגית של תחשיב פסוקים כמו φ או שלילת φ, אבל המרכיבים (הלשוניים והטבעיים וגם אלו שלא) והאסוציאציה והניסיון למניפולציה שיווקית דומים מאוד לφ או שלילת φ.

    אורן

  8. עופרי-
    עוד תגובונת. באמת חשוב להדגיש שההבדל המהותי בין "מכיל רכיבים טבעיים ולא טבעיים" לבין "φ או שלילת φ" הוא בכמת. מבחינה לוגית זה ההבדל בין טאוטולוגיה למשפט רגיל. ושוב, "הטאוטולוגיה" (או יותר נכון המובן מאליו) נובעת מהפרגמטיקה (כמה משעשע) שם ברור שמותר ללא כיתוב מכיל רכיבים לא טבעיים (וכנראה גם טבעיים).

    אורן

  9. […] החמץ כתבתי לפני שלוש שנים בבלוג של אורן צור, בהקשר לרשימה שהוא כתב על העניין. על ההגדה כולה כלחש מאגי, כלומר על […]

    פסח, מנטרה ודיבור « לולאת האל – תומר פרסיקו

להוספת תגובה