‫תגובות לפוסט: "ביטול חמץ וקריאת שמות ועוד על טאוטולוגיות בפרסום"‬

‫מאת: פסח, מנטרה ודיבור « לולאת האל – תומר פרסיקו‬

‫פסח, מנטרה ודיבור « לולאת האל – תומר פרסיקו‬ — Tue, 12 Apr 2011 03:47:30 +0000

[...] החמץ כתבתי לפני שלוש שנים בבלוג של אורן צור, בהקשר לרשימה שהוא כתב על העניין. על ההגדה כולה כלחש מאגי, כלומר על [...]

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Sun, 04 May 2008 07:32:15 +0000

עופרי-
עוד תגובונת. באמת חשוב להדגיש שההבדל המהותי בין "מכיל רכיבים טבעיים ולא טבעיים" לבין "φ או שלילת φ" הוא בכמת. מבחינה לוגית זה ההבדל בין טאוטולוגיה למשפט רגיל. ושוב, "הטאוטולוגיה" (או יותר נכון המובן מאליו) נובעת מהפרגמטיקה (כמה משעשע) שם ברור שמותר ללא כיתוב מכיל רכיבים לא טבעיים (וכנראה גם טבעיים).

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Sun, 04 May 2008 05:32:57 +0000

עפרי –
אתה צודק כמובן. מה שהופך את זה לטאוטולוגיה "שיווקית" זה הטקסט "מעיל רכיבים טבעיים בלבד" שמופיע כשמוצר … טא-דא… מכיל מוצרי טבעיים בלבד. הניסוח והצורה בה זה נכתב נראה כניסיון לרכב על הצלחת ה"מכיל רכיבים טבעיים בלבד" ולהוסיף את הברור מאליו שאם לא כתוב כלום אז המוצר מכיל גם רכיבים לא טבעיים. כמובן שאתה צודק שזו לא טאוטולוגיה לוגית של תחשיב פסוקים כמו φ או שלילת φ, אבל המרכיבים (הלשוניים והטבעיים וגם אלו שלא) והאסוציאציה והניסיון למניפולציה שיווקית דומים מאוד לφ או שלילת φ.

‫מאת: ביטול חמץ - אברא קדברא ונאמר אמן - מילים עושות מציאות‬

‫ביטול חמץ - אברא קדברא ונאמר אמן - מילים עושות מציאות‬ — Sun, 04 May 2008 02:50:36 +0000

[...] חמץ – אברא קדברא ונאמר אמן בפסח הזכרתי את מעשה ביטול החמץ כתופעה מרתקת של דיבור שמשפיע על המציאות – יש חמץ אבל [...]

‫מאת: עפרי‬

‫עפרי‬ — Sat, 03 May 2008 21:29:12 +0000

אני מתנצל מראש על הקטנוניות, אבל "מכיל רכיבים טבעיים ולא טבעיים" לא שקול בכלל ל"הטאוטולוגיה הקלאסית. φ או שלילת φ."

במשפט הראשון יש טענה לא טריוויאלית בכלל – קיים רכיב טבעי שהמוצר מכיל, וכן קיים רכיב לא טבעי שהמוצר מכיל.

כדי שזה יהיה טאוטולוגיה, זה צריך להיות משהו כמו "מכיל רכיבים טבעיים או לא טבעיים"… (וגם אז, זה ט' רק בגלל שהטענה שהמוצר מכיל רכיב כלשהוא היא טריוויאלית).

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Sun, 27 Apr 2008 12:14:16 +0000

משעשע שהפוסט הזה הופך לחבורה ברמבם. אבל זה טבעם של פוסטים ושל תגובות ואני דווקא אוהב את זה.
נדמה לי שביטול חמץ והיחס שלו להפקר נתון למחלוקת ראשונים (רמבם, רמבן ושות'). "הותרה לכל אדם" – בתור חמץ או בתור עפרא דארעא? זה גם תלוי במחלוקת על מהות ההפקר – יש מי שאומרים שהפקר לא מוציא מרשות אדם אלא רק מאפשר לאחרים לבוא וליטול, וכמובן יש את השאלות על הפקר דבר לא ידוע ושאולי כלל לא בנמצא (בניגוד למי שמפקיר את כל נכסיו וברור שיש לו לפחות נכסים מסויימים).

ולקוראים החילונים שהלכו לאיבוד – תרשו לי להזכיר לכם שיש בפוסט גם את ג'ניס ג'ופלין ששרה try just a little bit harder – נו – אז תתאמצו קצת…

‫מאת: יחזקאל‬

‫יחזקאל‬ — Sun, 27 Apr 2008 07:01:26 +0000

נראה אם הפעם זה ייכנס או ששוב אחטוף 404 בפרצוף…
‏
אז באמת ביטול חמץ הוא הפקר. בדקתי. הנקודה החריגה היא שלא צריך להודיע זאת בפני שלושה אנשים לפחות, בניגוד להפקר סטנדרטי. ממשיך בחיפושים לראות את מקור ההבדל.
‏
למה נראה לך שבחמץ זה לא "הוצאה מרשותך והתרה לכל אדם"? מי שירצה יוכל לזכות בחמץ (אבל איזה יהודי נורמלי ירצה?).

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Fri, 25 Apr 2008 11:28:02 +0000

יחזקאל-
אני מודע לאופי ההפקרי של ביטול החמץ אבל יש גם הבדלים – הביטול, לא רק שלא מצריך לדעת איפה בדיוק החמץ – הוא גם לא מצריך שבכלל יהיה חמץ, אבל יותר מזה – הפקר הוא הוצאה מרשותך והתרה לכל אדם מה שלא ממש קורה בחמץ (או שכן? שאלה עם נ"מ מעיינת).

לגבי שאלתך – זה מעניין שבכל פורום שואלים אותי את השאלה הזו. התשובה היא כמובן שזה תלוי בשואל לא פחות משזה תלוי בי…
(אה, כן).

‫מאת: יחזקאל‬

‫יחזקאל‬ — Fri, 25 Apr 2008 08:56:01 +0000

אהבתי את ה"טבעיים ולא טבעיים".
‏
ביטול החמץ הוא בעצם הפקרתו. אבל גם מושג ה"הפקר" הוא יצירת מציאות בעזרת מילים. אם כי יש גם את סוגיית ה"ייאוש", שבמחשבה המזניחה את הרכוש אין צורך במילים, כי הדברים ברורים לכל ("בליבו ובלב כל אדם") ואין צורך במילים כדי לבטא זאת.
‏
אם מותר לשאול, אני עדיין לא מצליח להחליט מבין שורות הבלוג, אתה דתי?