מדע בזיוני

עוד מיון ערימה, הפעם נפתח בהתנצלות. זה באמת לא נועד להיות בלוג קישורים אבל הרשות למחקר דוחקת, המלאכה מרובה, הפועל עצל והתינוק פועה וכך טיוטה של פוסט על סטיבן פינקר (אינסטינקט השפה, הלוח החלק) מחכה להשלמה (פרץ אופטימיות: אולי הערב), מניפסט הספאם נמצא בהקפאה ואתם זוכים לעוד ערימת לינקים לסופשבוע. והפעם: הסלולר שהופך אותנו לעבדים (או אולי נוודים), החרמת מבקרי הקולנוע, בריחת המוחות מהדפוס ומהאקדמיה (לא אותם מוחות), פרטיות ועוד.

דבר אלי SMS-סית
בלשנים דנים בהשפעת הסלולר על השפה. דור הסמס שמשמיט חלקי דיבר, כינויי שייכות והטיות גוףבשם היעילות וה-29 אגורות להודעה. כתבתי על זה קצת כאן (פינוקי בריות או ווטאבר – מודל שפה חדש) וגם קצת כאן על זילנגו – שפת האמוטיקונים (הסמיילי הראשון) ולמען האמת זה ראוי לסדרת פוסטים שלמה. בהארץ תרגמו כתבה מהאקונומיסט כך הסלולר הפך אותנו לעבדים. מה שנכון נכון, אבל לא נותר לי אלא לתמוה האם יש כאן תרגום מודע של עורך חתרני או שמא סתם שגיאה של חובבן שהרי התרגום הנכון מילולית ועניינית הוא האם הסללולר הופך אותנו לנוודים (הכותרת במקור: Nomads at Last). עבדים או נוודים – כתבה מעניינת שמדברת על הניידות שהולכת עוד צעד קדימה.
[ואני מציע טֶקוּאי (טקי+בדואי) או אולי בּדוּגיק? עזרה דרושה במחלקת הקופירייטינג.]

ואם כבר סלולר ובלשנות וסלולר וסוציולוגיה אז אפשר גם סלולר ואנתרופולוגיה: במגזין של הניו-יורק טיימס כותבים Can Cellphone Help Global Poverty?. קצת קשה לי שלא לחייך אל מול דו-המשמעות שבכותרת. אל הכתבה הזו הגעתי דרך שחר מתודעה כוזבת ש מופתע לטובה מנוקיה וגם כותב כמה מילים משלו. (ישי, נו בחייאת, אולי תעשו גם אתם משהו קטן וטוב לטובת העניים?).

עיתונות או למות
איזה חרם חמוד כותב יאיר רווה במלאת שנתיים לחרם של כמה מפיצים על מבקרי הקולנוע. החרם רק שיפר את איכות החיים שלו וממנו הוא יוצא לדיון (הוותיק משהו) על מותו של עיתונאי הדפוס. גם רוגל אלפר כותב על זה ושואל מטאורה אקדמית-כלכלית: "בריחת המוחות מהפרינט בעיצומה". אהבתי.

בריחת מוחות
אפרופו בריחת מוחות, בתגובה לפוסט של זוליש (זה לא המאבק שלי), נדב כותב על מאבק המרצים מן החוץ. בתגובות (אצל שניהם) התפתח דיון על הוראה ועל הסדר השילומים (לסגל הזוטר). חשוב ומעניין.

סטיבן פינקר
סטיבן פינקר, [מגה] סלבריטי אקדמי מבקר בארץ ונותן שתי הרצאות במרכז לחישוביות עצבית של האוניברסיטה העברית. הראשונה הייתה מעט מאכזבת (נהניתי מחצי) והשניה תתקיים הערב. את הפוסט עליו עוד לא הספקתי לגמור ובינתיים תתנחמו בטאבולה ראסה? סקירה על הספר 'הלוח החלק' (The Blank Slate) שכתב יובל נוב באייל הקורא. הרשימה שלי בוא תבוא.

פרטיות
טים ברנרס לי, "ממציא האינטרנט" מתראיין לאתר ה-BBC ומתריע על אבדן הפרטיות. זה די נדוש אבל כשזה בא ממנו כדי להקשיב גם לניואנסים. בין היתר, הוא מדבר על היסטוריית הגלישה והחיפוש שלו ומכריז בנחרצות:

It's mine – you can't have it. If you want to use it for something, then you have to negotiate with me. I have to agree, I have to understand what I'm getting in return.

(דרך לינמגזין).

בדיון על גוגל כאח הגדול שיושב לנו על כל המידע האישי מצאתי שאלעד בבלוגלי כתב כבר לפני שנה על האינטגרציה של חשבונות הסטודנטים באוניברסיטה העברית עם ג'ימייל. בתגובות שם התפתח דיון מעניין (ועוד הבטחה שאולי לא תמומש – גם אני רוצה לכתוב על גוגל, שימושיות ופרטיות).

ויווה לאס-ווגאס
והסדרה החדשה-ישנה שעושה לנו את זה בין הנקה לגיהוק – אבי הלהקה (במקור Father of the Pride). סקס, סמים, חד מיניות וזוגיות והכל בתלת מימד. אולי נגמלנו מתסמונת הכרפיקה הרזה של סימפסונס-סאות'פארק (המעולים כשלעצמם). זה מוקרן באיזשהו ערוץ ב'כן':