מדע בזיוני

לפני כמה ימים אמר לי המנחה (שלימד את עצמו מגוון שפות) שחבל שאני לא קורא פורטוגזית כי הוא בדיוק סיים ספר מופלא ונהדר שלא תורגם וכנראה שהייתי מאוד אוהב. אמרתי לו שמזל שאני לא קורא פורטוגזית כי גם ככה אני טובע בערימה בלתי נגמרת של ספרים בלתי גמורים.
בשבוע הספר שעבר פרסמתי ברשימות את הרשימה שתובא גם כאן. מגיע לה להתפרסם שוב, כי אני אוהב אותה, אבל בעיקר מאחר שהיא עדיין רלוונטית כמעט עד התג האחרון*. כלומר אפילו סעיף ו' ספג רק שינויים מינוריים. מביך משהו.

א.

לא קראתי את הר הקסמים, את החטא ועונשו, את הבושם, את האיש ללא תכונות, את המוקיון אני לא זוכר אם קראתי.
מתוך מאה שנים של בדידות קראתי שני עמודים
לא גמרתי את דוריאן גריי
לא קראתי אף ספר של קורטז או קרטזר או איך שקוראים לשניהם….
את מיכאל שלי יש לי תחושה שקראתי, אם כי אני לא בטוח, למרות שאני זוכר איזה גיאולוג, אבל אולי זה מהסרט. גם אותו לא ראיתי.
רומן רוסי – עמוד אחד, הראשון. נהניתי.
…
כמו כן לא קראתי את הספרים הבאים:
דיויד קופרפילד, איש עומד מאחורי אישה יושבת, העולם על פי גארפ, המחברת הגדולה, תמול שלשום, למרות שזה קצת מוזר להזכיר את תמול שלשום בשעה שלא קראתי גם את שירה, או את מזל דגים, המלבוש, וכן הלאה, אבל כנראה שתמול שלשום מסמל משהו.
…

כך ממשיך ומלעיג (עוד) מונולוג למכירה מתוך המובן מאליו של יוסף אל-דרור.

ב.
"בדירה הזו הייתה נוכחות שתלטנית של ספרות ולא היה מנוס מלאבד בה את התשוקה לטמטום" (כרוניקות 1, בוב דילן)
ואם כבר דילן, שבכרוניקות מתאר באריכות את חיבתו לספרים וכמה הוא קרא את זה ואת ההוא אז הנה מה שהוא (באמת?) חושב על אנשים שנותנים רשימות קריאה (לשיר בציניות המאנפפת של דילן):

You've been through all of
F. Scott Fitzgerald’s books
You're very well read
It’s well known

מתוך Ballad on a thin man

ג.
לפני שעברנו דירה גיזרת העיצוב והתכנון התחממה קצת, והפעם על רקע הסוגיה "כמה משטח הדירה יהיה מכוסה בארונות ספרים". בביקור אצל הדודים נתפלגה המשפחה. לאחר דיון מקוצר בעתיד הספר המודפס פסקה דודתי ש"אתם הגברים תפסיקו לבלבל את המח – תסדרו לעצמכם כמה מדפים בחדר העבודה ואל תקברו את הסלון". האישה תרמה גם היא והתלוננה על הדחף הבלתי נשלט שלי לקניית ספרים שאין לאף אחד זמן לקרוא. מנגד שלף הדוד ספר מן הספריה והקריא:

אין חוכמת האדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעים, ולכן ימכור אדם כל מה שיש לו ויקנה ספרים, כי דרך משל מי שאין לו ספרי התלמוד אי אפשר לו להיות בקיא בו, וכמו-כן מי שאין לו ספרי הרפואה אי אפשר לו להיות בקי בה, וכל מי שאין לו ספרי ההיגיון והחכמה [פילוסופיה ולוגיקה. א.צ.] אי אפשר לו להיות בקיא בה. ולזה אמרו ז"ל מרבה ספרים מרבה חכמה, ופרש רש"י ז"ל על ו"קנה לך חבר" (אבות, א, ו) - יש אומרים ספרים כי הספר חבר טוב. והקורא בספרים שאולים הרי הוא בכלל 'והיו חייך תלויים לך מנגד' (דברים כה).

הפסקה הזו חותמת את הספר דרכי התלמוד לר' יצחק קנפאנטון שחי במאה ה15, והיה רבי-רבו של ר' יוסף קארו.

ד.
הספר – ידידו הטוב של האדם? כך חשב ר' יצחק קנאפנטון במאה ה-15 וכך חשבו גם סיימון וגרפינקל במאה ה-20:

I have my books
And my poetry to protect me;
I am shielded in my armor,
Hiding in my room, safe within my womb.
I touch no one and no one touches me.
I am a rock,
I am an island

.
מתוך I am a rock.

ה.
הסיפור שאינו נגמר. לא קראתי. ראיתי את הסרט.

ספרים, כמו טיולים – אני מתכנן הרבה יותר טיולים מאשר מטייל בפועל (יפן, סין, ניו-זילנד וצפון-מזרח טוריקה. צ'ילה, איסלנד, קמבודיה, קפריסין ומלטה. אפילו בסיני עוד לא הייתי). הפרעת קשב ואי יכולת לדחות סיפוקים וערימת הספרים הולכת ומתגבהת, בעיקר בעיתות מבצע ופיתוי ששולחות ידיים חמדניות לארנק. ערימת הספרים הולכת וּגְבֵהה בשיטת המחסנית (FILO) ספר חדש תמיד מונח בראש הערימה ודוחק למטה את הספר הקודם. כך כבר בעשרה ספרים אני בעמוד מאתיים – ספרים מעניינים אבל לא נגמרים. אולי כמו סיפורי אלף לילה ולילה – בסוף הספר מקיץ הקץ.

ו.
לא גמרתי. (עדיין) לא גמרתי את:
המבנה של מהפכות מדעיות (בתרגום חדש, גם את התרגום הישן לא גמרתי), עיר לבנה עיר שחורה (אני בסוף הלבנה, העתיד שחור),
Godel Escher Bach, אורסון ווילס – ביוגרפיה, Angry Candy,
the Emperor’s New Mind,
the World According to Garp.
עוד לא גמרתי את רוזנקרנץ וגילדרשטרן מתים, אבל ראיתי את הסרט. אני באמצע כרוניקות. במאמץ גמרתי לאחרונה את העולם הוא שטוח (גם התרגום)…
אה- אופס! נזכרתי איך הִלעיגו אל-דרור ודילן על מנפנפי רשימות הקריאה. הספר הוא אולי ידידו הטוב של האדם, אבל לרוץ לספר לחבר'ה עם איזה ספר נכנסת למיטה (ולא גמרת)?

*אה, את רוזנקרנץ ואת גארפ כבר גמרתי.