תודה לכולם
:(
(זה חיוך מאוזן אל אוזן שנסגר באחורי הראש).

היה לתגובה שלי סיום שנמחק אחרי התלבטות ויחד איתו נמחקו כל המלים הטובות שרציתי להרעיף על נעם, אבל הוא מקסים, אתה יודע, נכון?

נו, כן, ברור.
גם אני כעסתי על עצמי קצת בהתחלה על הטון הזה ועל שיבושי המלים המכוונים. זה עבר לי.
עם עדי בת השבועיים נעם נראה כמו שדר מהעתיד. בדיוק חשבתי כמה מהר שכחנו את כל תהליך ההתבגרות המואץ הזה של החודשים הראשונים.

מוכר, מוכר היטב… גם אני לא האמנתי שזה יקרה לי. אבל זה כנראה בלתי נמנע.

כשסקינר וחבריו הביהביוריסטים דיברו על שינוי התנהגות באמצעות חיזוקים הם התכוונו בדיוק לזה. הם רק טעו בכיוון. זה לא שאנחנו משנים את ההתנהגות של התינוק באמצעות חיזוקים, אלא שהוא משנה אותנו באמצעות החיזוק האולטימטיבי.

נעם נראה מתוק וחמוד. איזה כיף לך. תמשיך להנות.

אני מסכים לתאור שלך במילה הראשונה בכותרת :-)
תן לו עוד כמה ימים ותראה כבר חיוך שמזכיר זקנים (בלי שיניים) מאד משעשע.

אוי, באמת. חצי מילדי (יש לי שניים) לא הגיב לדיגדוגים עד גיל שנה וקצת. הקולות המתלווים ואפקט ההפתעה הם אלו שהצחיקו אותו. אה…. (בטון נמוך, בניית מתח מתמשך כמה שניות ואז:) דיגידיגידיג. רק שאני לא זוכר אם בגיל רך כזה כבר מגיבים למשחק כזה או רק עוד איזה חודש או שניים.
‏
בהצלחה, אבא'לה, וגידול קל ונעים.

הסוד הוא לדגדג נכון
צריך לעשות הקדמה ארוכה שתיצור מתח (נגיד לקחת אוויר), הפוגה קצרצרה לפני הדגדוג ממש, ואז דגדוג נדיב.

הבעיה היחידה היא שזה משתנה מתינוק לתינוק איפה הוא אוהב את הדגדוג

אוי, איזה מותק. קוצי-מוצי.
‏
שכח מזה, ראיתי על עצמי, אב נורמלי שיבטא את רגשותיו לילדיו, אוטומטית יתחיל עם זה כבר בגיל יום.
‏
וכמובן, לא זוכר אם כתבתי בפוסט בו בישרת על הלידה, אבל הקניית שפה מתחילה מגיל אפס. כמה שזה נראה בהתחלה טיפשי (במיוחד כי באופן בלתי רצוני הקול משתנה לטון תינוקי), אתה בודאי יודע שזה ישפיע על היכולת הוורבאלית של נעם החמוד.