הציטוט הנבחר מהמאמר "להסביר בדיחה זה כמו לנתח צפרדע. אפשר לעשות את זה אבל הצפרדע מתה".
SUDO זו דווקא בדיחה שקל להסביר, אם כי היא מצחיקה הרבה יותר כשהיא מגיעה בפתאומיות.

אדב, מקובל לחשוב שSUDO זה ראשי תיבות של Super User DO, אבל פעם קראתי באיזה מקום שזה משהו אחר. אני נשאר עם ההסבר הסופר-יוזרי.

הטענה שהבאת שאין שום סיבה להסיק שרגשות האדם התפתחו בברירה טבעית (עמ' 35), מראה לדעתי על כשל בסיסי בהבנה של האבולוציה (מעבר לעובדה שהיא פשוט לא נכונה מבחינה אמפירית, למשל בכל הקשור לפוביות). משום מה יש נטייה לקבל שהאיברים כמו ידיים ורגליים עברו אבולוציה, אבל כשזה מגיע למוח, פתאום האבולוציה נעצרה. איך אתה מסביר את הכשל הלוגי הזה? האם אתה סבור שהמוח האנושי לא התפתח בתהליך אבולציוני (ושוב, זה לא רק ברירה טבעית אלא גם ברירה מינית)?

לא ממש הבנתי את הטענה האחרונה שלך לגבי גדולים ממך. זה כשל לוגי קלאסי של פנייה לסמכות. אם אני אביא גדולים וטובים ממני שכן תומכים בפסיכולוגיה האבולוציונית הטיעונים שלי יהיו משכנעים יותר?

אגב, אני לא טוען שאין ביקורות מוצדקות כלפי הפסיכולוגיה האבולוציונית, בהחלט יש הרבה כאלו, אבל כל ניסיון להציג את כל התחום כאילו הוא מונוליטי ואין בתוכו גוונים שונים, שגוי. כמו כל תחום מדעי יש בו מחקרים טובים יותר ופחות. משום מה, הזעם שמופנה כלפי הפסיכולוגיה האבולוציונית אינו מופנה לתחומים אחרים במדעי החברה שמשתמשים באותן שיטות מחקר (ובמקרים רבים מתוחכמות הרבה פחות).

ההוכחה הטובה ביותר להצלחה של הפסיכולוגיה האבולוציונית היא באינספור הממצאים שהתגלו בעשורים האחרונים שנבעו ישירות מתיאוריות אבולוציוניות שונות. ממצאים רבים עמדו בסתירה לידע הקיים, והפיתוזיות חדשות צצות כל הזמן. לא במקרה הסברים אבולציוניים ממלאים נפח ניכר מהספרות המדעית במדעי החברה היום כי יותר ויותר אנשים מבינים שזניחת הסברים אבולוציוניים תתן רק תמונה חלקית (ממליץ לקרוא בהקשר הזה את המאמר של Buss & Reeve, 2003) שבו הם נותנים רשימה ארוכה של הישגי הפסיכולוגיה האבולוציונית). בהחלט יש לפעמים הצגה פופוליסטית של התחום וגם פינקר חוטא בזה, אבל לא הייתי ממהר לשפוך את התינוק עם המים וגם פינקר עצמו אינו חזות הכל.

זה קצת לא רציני, תסלח לי, לבטל מאמר של 30 עמודים באמירות כמו "זה לעוס, וזה שגוי, וזה בעייתי" – מבלי להתייחס לגופו של עניין לאף טיעון שהעליתי נגד פינקר. הביקורת שלי על פינקר מגובה בציטוטים מפורטים, תוך ניתוח דקדקני של הבסיס האמפירי והלוגי של הטיעונים שלו (ולגבי הטענה, המופרכת, שהברירה הטבעית היא חזות הכל בהסברים פסיכולוגיים – אני מביא ציטוטים מפורשים, לא יעזרו ההתפתלויות).
מעבר לזה, דווקא קראתי לא מעט מן האפולוגטיקה של הפסיכ' האבולוציונית, על מנת לראות אם יש בה טיעוני נגד רציניים. ומה לעשות, לא השתכנעתי. כידוע לך, גם גדולים ממני, ביולוגים ופסיכולוגים, לא השתכנעו. עצה ידידותית: לעולם אל תניח מראש שאי הסכמה מקורה בבורות.

בשום מקום פינקר לא כותב שהברירה הטבעית היא ההסבר היחיד לכל גילויי נפש האדם (מה עם הברירה המינית אגב, שהוא בכלל לא מזכיר במאמר?). זה שיש כמעט תמיד השפעות אבולוציוניות או ביולוגיות לא הופך אותן לחזות הכל.

הוא מציג את הפסיכולוגיה האבולוציוניים כחסידים שוטים, או קיצונים שחושבים שכל דבר הסתגלותי למרות שזה בפירוש לא נכון.

מעבר לכך, הוא כושל באותו הכשל שהוא מדבר עליו בחלק הראשון. הוא מאשים את הפוסט מודרניסטיים בבורות ועצלות, בזה שהם לא עשו שיעורי בית וקראו מחקרים מדעיים. הוא עצמו כושל בכשל הזה בהקשר של פסיכולוגיה אבולוציונית. הוא פשוט ממחזר טיעונים לעוסים כנגדה שכבר נענו בהרבה מקומות.

למשל, הוא משתמש בטיעון איש הקש כשהוא "קובע" באלו תנאים הפסיכולוגיה האבולוציונית צריכה לעמוד. כמובן שהתנאים הללו מחמירים מאוד וברגע שהיא נכשלת בהם כביכול, כל התחום קורס.

קצת מוזר לי שהוא מבטל כלאחר יד את הרגשות האנושיים וטוען שאין שאין להם תועלת הישרדותית, ואין שום סיבה לחשוב שרגשות התפתחו תוך ברירה טבעית, למרות הרבה מאוד הוכחות אחרות.

גם הטענה כאילו אין מבחנים אמפיריים מבחינים או שאין שקילה של אלטרנטיבות, אין ניסויים שמכריעים ביניהן פשוט שגויה.

לא כל מה שביולוגי גנטי? שוב, יש כאן פרשנות די בעייתית למושג גנטי.

קצת מוזר לי שמישהו שעושה רושם די חכם, לא בודק אם הטענות שלו כבר נענו. נכון שזו ביקורת ספר ספציפי, אבל אם הוא משתמש תדיר בטיעונים חיצוניים, ראוי שגם יעשה בדיקה חיצונית אם הטענות הללו נענו.