[...] כתב לא מזמן קינה במדע בזיוני על איכותם ההולכת ומידרדרת של מוצרי צריכה, [...]

סיר סימון – אתה צודק אבל פרה פרה. לפחות שהדברים הגדולים יהיו איכותיים.

מהגג – אלו שתי בעיות ידועות ועצובות וצודק יחזקאל בזה שהחברה הראשונה שתעשה את זה תפשוט את הרגל. איפה הימים שחברות היו מתגאות באיכות במקום בקוליות (זה עדיין ככה במוצרי טיולים שמשווקים כעמידים במיוחד – הלדרמן, התרמיל של the north face, נעליים של solomon וכו'. אמנם השתעבדות למותג אבל לפחות מותג עמיד [שמיוצר במלזיה/סין/סינגפור]).

אידיוסינקרטית - זה בדיוק המעגל. הייצור מאוד זול כי העבירו אותו לסין (סתם דוגמה) שם אין התמקצעות ומשלמים פרוטות. זה התאפשר כי הדלק זול וממילא יוצאים מוצרים נחותים שמתקלקלים יותר אבל שווה לקנות חדש (ייצור ושינוע זולים) מאשר לתקן במקום. איכות תקטע את המעגל הזה.

יובל - מס זה רעיון מעניין. כמובן שתהיה בעיה להוכיח עמידות וכל חברה תגלגל את זה ותטען לשימוש לא נכון של הצרכן אבל זה בהחלט רעיון מעניין.

כמו שאני מדמיין את זה, משבר הנפט יגרום לאחד משני המצבים הקיצוניים (או לשניהם) – פגיעה נוספת בזכויות אדם ובאיכות כדי לפצות על עליית מחירי הדלק או שיפור המוצר והעלאת המחיר.

נכון, עצוב ולא כל-כך חדש:
ב-1970 כתב העתידן אלוין טופלר את ספרו "הלם העתיד":
http://www.am-oved.co.il/HTMLs/product.aspx?C1010=14289&BSP=13476
הוא אמר, בין היתר, שהקשר שלנו עם חפצים נעשה זמני יותר, שהם מיוצרים מראש להחזיק מעמד פחות זמן ושאכן מעדיפים לקנות מכשיר חדש מאשר לתקן מכשיר קיים.
יש כאן מצב של כשל שוק – השוק לא מעודד לבנות דברים שמחזיקים מעמד הרבה זמן. פתרון אפשרי הוא בחקיקה – להטיל "מס זמניות" – מכשיר שאין אחריות לקיומו ותפקודו במשך עשר שנים יעלה יותר ממכשיר אחר. מצד שני, יכולים לטעון שזה יעכב את הקידמה. נראה שמה שצריך להשתנות הוא תרבות הצרי(ח)כה.

צריך אבל לזכור שאחת הסיבות ש"פעם" דברים החזיקו מעמד היא שתיקנו אותם. מכונת הכביסה של ההורים שלי גם חיה 20 שנה, אבל בדרך היא שופצה כמה פעמים. את הבגדים של הילדים (ושל המבוגרים) תפרו והטליאו אם היה צריך.

היום לא מתקנים כי לקנות חדש נהיה הרבה יותר זול (במיוחד ביחס למחיר העבודה של המתקן בארץ).

במוצרים טכנולוגיים, לא מתקנים כי המוצרים הרבה יותר מסובכים ולטכנאי בשטח אין אתה הידע ו/או האפשרות לטפל בתקלות. בהרבה מיקרים הדבר היחיד שהם יכולים לעשות זה להחליף חלקים שלמים בחלקים חדשים.

מהגג,
אדרבה, שישפרו את האיכות ויעלו מחירים, כך ירויחו גם את המחיר שיעלה וגם שיעלה להם פחות דלק, עליית מחירי חומרי הגלם בשל עלויות השינוע תשפיע עליהם פחות, יצטרכו פחות שינוע של המוצרים המוגמרים. זה לא ישפיע על כח הקניה של המגזר הבינוני כי הוא יצטרך לקנות פחות מוצרים (הם יחזיקו יותר זמן) ולכן יוכל להוציא יותר כסף למוצר.
‏
בפועל נראה לי שזה לא יעבוד. זה יעבוד רק אם כולם (או הרוב) יפעלו בכיוון כזה, אחרת באמת כמות הצריכה תרד ומי שיעלה את המחיר יותר מידי יפגע ראשון, עוד לפני שיספיקו לזהות שהמוצרים שלו כעת איכותיים פי כמה.

מה שמזכיר לי שתי אגדות בנושא ששמעתי כילד (כד הוינא טליא):
‏
סיפרו שהמפעל הראשון שייצר נורות פלואורוסנט פשט את הרגל, כי הנורות היו איכותיות מידי ומי שקנה אותן היה צריך לקנות שוב רק כשהן נשברו, או משהו כזה.
‏
ב. וזה זכור לי כמידע רציני יותר (אף שא"א לסמוך על עדות כזו של כד הוינא טליא, כזכור מהגמ'), על ביקור במפעל מכונות כביסה, שם ראו איזה טכנאי מסתובב בין המכונות המוגמרות. כששאלו אותו לתפקידו, הוא הסביר שהוא טכנאי קילקולים. הוא צריך לדאוג שהמכונה תצא לא לגמרי מושלמת, אחרת היא תחזיק כמעט נצח. מרופפים קצת איזה בורג פה או שם וכדומה, ואז אחרי כמה שנים בוודאי יקרה משהו.
‏
הסיפורים לא חייבים להיות אמיתיים, העיקר שהם משעשעים.

זה לא כדאי להם לייצר מוצרים איכותיים שמחזיקים מעמד כי זה יפגע להם במקור הכנסה עתידי.

עכשיו כשעלויות הייצור גדלות עוד יותר בגלל הדלק, הם רק יותר נחושים להגן על עצמם ולהבטיח מקורות הכנסה עתידיים.

ועוד משהו: המוצרים של היום מורכבים הרבה יותר מאשר פעם, בתור שכאלה – הרבה פעמים הם פחות עמידים.
ראה לדוגמא את windows – ככל שזה מסובך יותר כך זה יציב פחות

True on one hand, but you are still missing a point. By far the vast majority of consumed products are not used a few months after being purchased (a popular number is >95% after 6 months). consumption is not merely therapy, i.e., a means to an end. It has become an end within itself. The end, perhaps.

(Then there is the larger picture of the human exponential growth *phase*. The underlying cause for environmental problems. That is beyond the scope of this response, though).