מדע בזיוני

הנה עוד ערימת ממתקים שנאגרו רסיסים רסיסים או נמצאו בחיפושים אקראיים יותר ופחות. והפעם – על האולימפידאה, על סין ועל זכויות אדם. על אינטלקטואליות וגם על פסודו. על גרפיטי (ועל פסודו), על כריית מידע בכלל ועל פרטיות בגוגל וגם על המאק והפי.סי.

בסימן אולימפי. תמיד כדאי לקרוא את רונן דורפן שנותן קונטקסט, טריוויה והכי חשוב – כל פוסט אולימפי מלווה גם בפוסט "תיק סין" ובו סקירה של הפרות זכויות האדם בסין.

מדובשו ומעוקצו. כתבתי בגבהות מצח על לפני המקום של חיים באר והתלוננתי על ריבוי הציטוטים ועל השפה הגבוהה מדי שעוברת מעל ראשי הקוראים. טוב, הפוסט ההוא יכול להחשד כפסודו-אינטלקטואליזם. מודה בהכנעה. אז הנה דן בליבריסטאן מפנה לרשימה סאטירית מבריקה מה-NYT והוא גם מתרגם קטע:

ד"ר קירקגור היקר, כל חיי הייתי פסוודו-אינטלקטואל מצליח, פיזרתי ציטוטים מקפקא, אפיקטטוס [?! א.צ.] ודרידה בשיחות שניהלתי, הרשמתי בחורות בדייטים וגרמתי לחברים שלי להרגיש נחותים מנטלית. אבל בשנים האחרונות, זה הפסיק לעבוד. אנשים פשוט מסתכלים עלי באדישות. הערכתי העצמית, המנופחת באופן מלאכותי, מידלדלת. מה קרה?

בהמשך מאשימים כמובן את האייפון, ובצדק. מבריק. (המקור ב-NYT). באותו הקשר גם לא קראתי עם המונולוג למכירה המבריק של יוסף אל דרור. כזה אני.

פרחים בקנה, בנקסי

גרפיטי. אני אוהב גרפיטי (או אמנות רחוב, אמנות גרילה או איזה שם יומרני שתבחרו), אפילו קראתי על זה איזה ספר ורבע מה שהופך אותי למומחה מטעם עצמי. זה די מדהים לשמוע את הרצינות התהומית בה מדברים על עצמם מרבית האמנים שיוצרים (לכאורה) אמנות חתרנית/אנטי-ממסדית/ילדותית/שובבה/מגניבה. קצת קלות ראש בבקשה. לכן מעניין לקרוא על המשפט של בנקסי הסודי (עבודות בגוגל-אימאג'ז), על זה שהוא בעצם נער פרוורים משועמם ועל הכסף הגדול שמעורב באמנות הגרילה. [דרך הקולקטיב].

מגרפיטי לקומיקס: גליון גיבורים (13) של ארמדיל – רובו מצויין מתמיד (ותמיד יש שם פנינים).

פרטיות – הצד האפל: כריית מידע למתחילים – מה ה-FBI או כל אחד אחר יכול לעשות עם ה-wishlists של אמזון, מפות גוגל ותמונות לוויין.
ואם כבר – מה בעצם אומרות האותיות הקטנות במסמך הפרטיות של גוגל והאם זה בטוח. כבר מזמן כתבתי על הבעייתיות של מסמכי גוגל אבל, מה לעשות, כמאמר המלך – במזוזה אני עבד.

תעלומה: בימים האחרונים יש לבלוג טפטוף כניסות דרך הדף הזה בכלכליסט. אממה – כבר מהיום הראשון של הטפטוף הדף לא קיים (בניגוד לאין לי הרשאות). למי פתרונים?

אפל. הפוסט הזה נכתב בספרייה של אוניברסיטת קולומביה. אולי אני מגזים (אין לי כח לחפש סטטיסטיקות) אבל כבר מזמן שמתי לב שבערך לשלושה מארבעה סטודנטים אמריקאיים יש מב-בוק. הקוראים הנאמנים יודעים שאת אפל אני לא ממש אוהב (ואני בדיוק קורא את Inside Steve's Brain). בכל אופן, שפע המקבוקים והאיימקס מזכיר לי את סדרת ההתנצחויות היו-טיוביות המשעשעות בין מייקרוסופט, אפל ו….. גם לינוקס מצטרפת לחגיגה.
הנה אחת שאחרי הלאופרד (מי שלא מכיר, כדאי להתחיל כאן):

וגם את אלה צריך לקחת בפרופורציה כמו שעושים בגרסה הסאות'-פארקית:

ואפרופו ה-I'm mac – I'm P.C. חדשות טריות טריות מהתנור של אתמול – ג'רי סיינפלד הוא הפנים החדשות בקמפיינים של מייקרוסופט. אהמ… (אולי הוא מצטרף לפרוייקט מהרעים של שחר?)