מדע בזיוני

עוד משהו קטן בעניין של מי השפה ומי הבוס.

'לא כזה מבריק' מריץ גדי שמשון דאחקה קטנה על חשבון קולגה (?) צעיר. כך הוא כותב:

בכלכליסט כתבו עידו קינן (ו)ליעד לבנה כהאי לישנה: “אחרי קצת יותר משבוע של עבודה עם כרום אפשר להכריז רשמית שכרום אפרורי כמו המתכת שעל שמה נקרא.” ממש כמו ארבע רוסיות שהופכות לזונות בדה-מארקר, גם עידוק לא מוכן לוותר על דימוי מופרך כדי להדגיש נקודה. רק שכרום, מה לעשות, היא מתכת שידועה בין היתר בכך שהיא מבריקה.

אז מה זה בעצם הכרום הזה (והאם יש קשר לנייר כרומו מהודר)?

מה שתפס את תשומת ליבי הוא דווקא הדיון על מהות הכרום (במתכת) בתגובות שם כתב חזי:

אני דווקא חושב שעידו צודק. יש לי ניסיון בעבודה עם כרום ואני יכול להעיד שבמצב גולמי הוא חומר אפור ולא מבריק בכלל. הברק הידוע שלו מתעשיית הרכב מתקבל רק אם דואגים שפני השטח יהיו חלקים ביותר, אבל זה נכון לכל מתכת ולא רק לכרום. משתמשים דווקא בכרום ולא במתכות אחרות בזכות הקושי הרב שלו, ולא דווקא בגלל ברק יוצא דופן. מאחר שהדפדפן כרום עדיין לא מלוטש, האנלוגיה של עידו לכרום אפור טובה.

והתגובות שם ממשיכות לדון בהפיכת הכרום לניקלים ובאופן כללי למתכת מבריקה ומבהיקה. זה מתקשר אפילו לכלניות ברחביה.

טוף. הרי ברור שעדוק לא ירד לעומקה של תורת ליטוש המתכות וצודק שם גדי למרות ההערה/הארה של חזי. אבל זו לא ההתגששות המבודחת בין גדי לעדוק שעושה לי את זה אלא זו פשוט עוד דוגמה קטנה לתופעה גדולה - לחיים שמשתלטים על השפה ומשנים את המציאות. וזו הזדמנות טובה לרכז כמה רשימות ב(כמעט) אותו עניין:
- טיפול עשרתלפים, הכושי עשה את שלו וסינדרום אלון מזרחי
- של מי השפה הזו לעזאזל?!
- אנו מכריזים בזאת – איך עושים דברים עם מילים
- ססססססאמו ועם הבית – עוד לא תקנו את המעליל