מדע בזיוני

מיון ערימה רטרואקטיבי בשביל החגים שהיו ואלו שיבואו. יום כיפור הוליוודי, נוסטלגיה ישארלית, ניהול, שמות וזהויות ברשת וגם על וול-אי, ביקורת חברתית והשמנת יתר - אלו ועוד במיון הערימה הנוכחי.

היופי ביום כיפור
"זה היופי ביום כיפור - העיקר שמבקשים סליחה לפני השקיעה" – מתוך פרק 'יום כיפור' של הפמליה, תנו לו את הארבע דקות (ואז תעברו לשאר הקטעים מהפרק):

מחר נמות?
וכאן סליחה לא תעזור – המפולת בשווקי העולם מזוית ההדחקה. בעוגיות מדמים את בלוגי הטכנולוגיה לתזמורת על הטיטאניק השוקעת (דרך הקולקטיב).

עולמות משונים
מאז ועד איום – ב-YNET הושיבו ילדים של היום לראות את התוכניות עליהם גדלנו (מריצ'ר'צ' ועד הבית של פיסטוק). הילדים לא גילו רחמים. זה בסדר. כשיגדלו הם יהיו אנאלפבתים (ע"ע ישראבלוג).

נשמע מצויין
צביקה רול, יועץ אירגוני, כותב על ההצלחה של אורנג' תחת עמיקם כהן. ההצלחה הזו, כמו אולי מרבית ההצלחות של החברות הגדולות מהולה בעשרות סטירות לחי ללקוחות ואחד ממרכיביה העיקריים היא מכונת שיווק משומנת שמסבירה ללקוח למה הוא מרוויח יותר כשהוא מקבל פחות שירות ומשלם יותר כסף. בכל אופן הרשימה של צביקה מעניינת ומלמדת על הדינמיקה הניהולית של חברה גדולה ומצליחה.

What’s in a name?
בזמן האחרון מסתובב בבלוגים שאני קורא עוד אורן. הוא גם מגיב בשם אורן. למזלי התגובות שלו אינטלגנטיות יותר משלי כך שלפעמים זה לא נורא שמשתלטים לי על הניק (=השם האמיתי). בכל אופן, נסוגתי ללא קרב ושיניתי את שם התגובה שלי לאורן צ.. כשיבוא אורן צ. נוסף אולי אחתום אורן צור וכשיגיע עוד אורן צור אני אשקול פרישה מפעילות אינטרנטית (תמורת פינוי-פיצוי). העננים מתקדרים וכנופיית האורן צורים האלו כבר חיים ובועטים ברשת. אחד מהם (דווקא אורן צוֹר ולא צוּר) הוא מוזיקאי מוצלח אליו פונים אמנים רבים כדי שינגן איתם או יחבר להם עיבודים לשירים (עשב בר, דן תורן, עמיר בניון ועוד). כך הפכה תיבת הדוא"ל שלי למקלט לסקיצות תועות של מיטב זמרינו. לכולם אני עונה שאין לי שום בעיה לעבד להם את השירים אבל ההשכלה המוזיקלית הפורמלית מתמצית בחלילית חוברת שניה. את כל הסיפור הזה כתבתי כאן בשביל להמליץ גם על חיבור - הבלוג של המגיב אורן.

לא בדיוק פי.סי.
בפוסט על פרסומת החדשה והחתרנית של מייקרוסופט (אני פי.סי. גאה) הפנה אורי ברוכין לטור של צ'רלי ברוקר מהגרדיאן שמכריז I Hate Macs. יומיים אחרי זה קראתי ציטוטים נרחבים מאותה רשימה של ברוקר גם באיזה ספר שאני קורא (inside steve’s brain). זה היה סימן מהאדון בשמיים שהרשימה של ברוקר בהחלט שווה שידרוג מלינק בתגובה ללינק מפוסט אמיתי.

סודות ההשמנה
אפרופו אפל וג'ובס, ראינו השבוע את וול-אי. סרט מופלא מהרבה בחינות אבל בעיניי (דעת מיעוט) רחוק מלהיות מושלם. הסוף השמאלצי וההתייחסות שלו לצופים כמטומטמים שצריכים לאכול מסר עם כפית (פלסטיק?) יוצר תחושת קבס מסויימת. אבל האימאגי'ם חזקים. בעיקר מורשת האנושות שמתבטאת בגורדי השחקים לסוגיהם השונים וההשמנה הבלתי מבוקרת פרי צריכה חסרת גבולות ואחריות (בסרט העולם מאוכלס ב: obese, infantile consumers who spend their days immobile in hovering lounge chairs, staring at ads on computers screens—in other words, Americans, מתוך הרשימה בסלייט, לינק להלן). לא כולם אהבו את הסרט ואת הקישור בין אקולוגיה להשמנת יתר. הנה, למשל, רשימה מרתקת ב-Slate. בערך באותו זמן של הרשימה בסלייט (יוני-יולי) יצא גיליון מיוחד של TIME Magazine שעסק כולו במחלת ההשמנה האמריקאית. הנה אחד המאמרים מהגיליון שטוען שההשמנה גרמה לכך שהדור הזה הוא הראשון בהסטוריה האמריקאית שתוחלת החיים שלו צפוייה להיות קצרה משל הוריו.

הרבה לינקים. בתאבון.