מדע בזיוני

לא רק ג'ז ופורנוגרפיה אלא גם כפית מזלג וכיסא.

באחד הקטעים החמודים בתחילת הסרט ווֹל-אי (Wall-E), לפני שהוא עובר להטפה מייגעת, מוצא וול אי כפית חד פעמית שנוסרה והפכה למזלג. הוא מגיע למכולה שלו שם הוא ממיין את פיסות הנוסטלגיה* שהוא אוסף. עיני הרובוט האנושיות שלו נעות מאוסף הכפיות מעוגלות הגיזרה אל המזלגות המשוננים וחזרה. הוא קצת נבוך ובסוף וול אי מניח את המזלית בדיוק באמצע. בסצינה של 5 שניות הצליחו בפיקסאר להעביר את הדרמה שמאחורי הנוסחאות היבשות של למידת מכונה (machine learning).

לא מצאתי תמונה ולא סרטון של הקטע עם הכפלג. כנראה שצריך להיות גיק אמיתי כדי להתלהב מהסצינה הזו. בכל אופן, קבלו את וול אי עם פריט נוסטלגיה אחר.

[תוספת מאוחרת: והנה מגיב עלום שם (מי?) מצא ביוטיוב את הקטע המבוקש מוול אי. תודה. קבלו:]

בתגובות לפוסט הקודם (אירוניה: בין ג'ז לפורנוגרפיה) כתב דרומי "עזוב אותך מפורנוגרפיה. בוא קודם נגדיר כסא." והוא צודק. תמיד כשמדברים על מחלקות ועל קטגוריזציה או קלסיפיקציה מביאים שתי דוגמאות טריוויאליות לכאורה: כיסא וציפור. בת היענה והפינגויין מובאים תמיד כדוגמא נגדית לסיווג של ציפור כחיה שעפה (ומה עם זבוב?). כיסא, אותו רהיט מרובע רגליים שמשמש לישיבה - מעומת עם הספה, הפוטון ועם סתם בול עץ גולמי.

עכשיו, באמת שאין לי משהו חכם לתרום כאן על סיווגים ואונטולוגיות, לא מהזווית הפילוסופית, לא מהפן הקוגניטיבי ולא מבחינה חישובית אבל כבר מזמן רציתי להזכיר כאן את סדרת גילגולי הכיסאות (chair transformations) של לוקאס סמארס (Lucas Samaras) ששואל בדיוק את השאלה הזו - איך מגדירים כיסא והאם שימושיות היא בכלל רלוונטית. על הדרך הוא גם עושה פרודיה על זרמים שונים באמנות. דווקא לשני הכיסאות החביבים עלי #12 ו-#16 (והפחות מוכרים) אין ייצוג ברשת (בדיוק כמו לסצינה מוול-אי) והנה אני מתקן את המעוות.

Lucas Samaras, Chair Transformations number 12 and number 16.
שני הכיסאות מוצגים במוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית.

ואם כבר אירוניה, בדיוק אתמול כתב דן בליבריסטאן על אנדרסטייטמנט במצוקה. בחלק השני הוא מתייחס להגדרות השונות של אירוניה ומפנה לרשימת סנגוריה על Ironic של אלאניס מוריסט.

*נוסטלגיה שלנו, לא של וול-אי. הזכרונות שהופכים את המכונה לאנושית זה בלייד ראנר.