מדע בזיוני

מאופניים ביום כיפור ואינדינגב בסוכות דרך רוג'ר אברט שאיבד את זה (או שלא), תחרות האגתדא המקורית, צרות אקדמיות ועוד כמה לינקים שיעניינו גיקים ומנהלים. כל זה במיון ערימה לסוף השבוע. אל תקנו עיתונים.

יומכיפור

יש משהו מאוד מקומם בפלישת האופניים של יום כיפור. רעיון יפה של יום בשנה שמנותק מעבודה ומתרבות צריכה, יום שמופקע ממרוץ העכברים של השגרה לטובת חשבון נפש והרהורים רוּדד הפך ליום האופניים. בזה הוא מתמצה. (טוב, גם DVD). כמובן שבתרבות שלנו זה גם לא מתורגם ל"יום ירוק" אלא לבולמוס קניות של אופניים מעפנות ועשרות אביזרים שיאבדו לנצח במקלט וְיִקָנוּ שוב בשנה הבאה. ובכל זאת, יש ברחובות מלאי הילדים ובשקט התעשייתי (כשהילדים לא צורחים ) משהו יפה. הנה פוסט תמונות (וקצת טקסט) של יעל (אפילו עז). תראו איזה יופי: הר שדרות רוקח בידינו!

ואפרופו תלונות של דוס ממורמר ויעל רגב, אני מלא עצבים על אינדינגב שמוקם בדיוק בערב חג שעון חורף ואני שרציתי-או-כה-רציתי להיות שם נאלצתי להסתפק בפסטיבל הקפות של חסידי ווסלוי (אין תמונות כי יעל הייתה באינדינגב). בכל אופן הנה עוד עז שלה, הפעם על אינדינגב:

הם הוכיחו שמוזיקה אלטרנטיבית יכולה לפרוץ את הבועה של מאות בודדות מקרב אנשי תל אביב והמרכז – כל שצריך הוא להפוך אותה לנגישה עבור הפריפריה ולהוציא את האמנים מחוץ לעיר הגדולה…
…
"ברוב המקומות שאני נמצא בהם אני לא מרגיש שייך. כאן אני מרגיש שייך", אמר רם אוריון בהופעתו…

הנה הסיקור המלא שלה: הכל כל כך יבש והכל כל כך ישר, אז אני שר.

בין בראשית לנח

מספיחי התוהו ובוהו: על שפה, בינה מלאכותית ומגדל בבל בבראשית, השאלה הראשונה והשאלה האחרונה.

"ואד יעלה מן הארץ"

ואם כבר שממה ארקטית (איסלנדית) בתוהו ובוהו - הנה שממה איסלנדית באדיבות ההורים שלי שבדיוק חזרו מאיסלנד: "שממה איסלנדית בתוספת ואד יעלה מן הארץ". [לי זה קצת מזכיר תמרון של גדוד שריון. "טילים טילים. החלצות לאחור. סוף."].

ב-YNET יזמו את אגדתא - הגרסא המקורית קיבוץ אנשי רוח (נו, חלקם. את הבנאליה של ש"ב אני לא ממש מחשיב) שיבחרו את מדרש האגדה החביב עליהם. חיים באר בחר את המדרש על משה שקפץ לבקר בבית המדרש של רבי עקיבא ולא הבין כלום:

זהו סיפור קצר ונורא עמוק - הוא מייצג אנושיות, מציג את אי-ההבנה בין הדורות, ואת החידה של "צדיק ורע לו". יש בסיפור סיטואציה של שלוש דמויות מרכזיות בחיים היהודיים: הקב"ה, משה - שמייצג את התורה שבכתב ורבי עקיבא - שמייצג את התורה שבע"פ. יש פה מתח בין הדורות ובין "התורות", וה' רואה את הכל מראש ומכין תורה מורכבת כי הוא יודע שיתפלפלו עליה (כמו מחוקק שלא רוצה שתהיה איזושהי טעות).
אספקט מעניין נוסף בסיפור: משה רבנו נראה מאוד אנושי. הוא מקנא, נפגע. ומה מפייס אותו? הקרדיט שהוא זוכה לו.

מעבר לעובדה שמה שמפייס את משה זה לא בדיוק הקרדיט אלא ההבנה של ההמשכיות - כלומר הכרה באבולוציה של הפרשנות, את הסיפור הזה אפשר לקרוא גם כסיפור על פערי מציאות ושפה (ולא רק פילפולי הלכה). גם זה אפרופו ענייני האבולוציה של התוהו ובוהו וביטויים אחרים.

ועכשיו למשהו שונה לגמרי.

מי הפליל את רוג'ר אברט

פעם, בתחילת האינטרנט (נדמה לי שזה היה בערץ בשנת 96) הכיר לי חבר את ה-IMDB ואת רוג'ר אברט שהיה מבקר הקולנוע של השיקגו-סאן-טיימס. מאז הפך אברט לאורים והתומים של חיי הקולנועיים ולא הייתה יציאה לסרט שלא תואמה איתו, לפחות ברמת הציפיות. שלושה כוכבים של אברט היוו המלצה כמעט חד משמעית. ארבעה כבר קראו "יצירת מופת!" וחמישה כוכבים… לא זוכר חמישה כוכבים. הצרימות החלו כמה שנים אחר כך כשראיתי בסינמטק את shallow grave. אני אהבתי עד למאוד ואברט קטל. אחרי עוד כמה צרימות וכוכבים שחולקו ביד נדיבה לסרטים מביכים נפרדו דרכינו לשלום. הפולמוס עבר לרשת אחרי שבקיץ האחרון אברט נתן למומיה 3.5 כוכבים. is Roger Ebert Still credible קראו הבלוגרים. במאמר you give too many stars אברט עונה למבקרים. תשפטו בעצמכם.

ואם כבר סרטים - אל תסתמכו על וואלה! סרטים. וואלה: לקרוא ולשרוף.

אקדמיה - שבע מידות רעות

כמעט והייתה שביתה ומשבר. ואז הושגה הסכמה ואיום השביתה בוטל. ואז הסגל הזוטר החליט לאיים שוב. הנה פוסט פסימי לעילא של מיטל (הסיפור האמיתי והמזעזע): מדריכה מפוכחת לתלמידות מדעי הרוח (יש שם גם חלק ב). שחר (תודעה כוזבת, המדריך המפוכח לתלמידי מחקר) עונה לה בכמה פוסטים משלו. הנה הראשון שבהם: "דילדולה" של "הרוח" בישראל.
כך או אחרת, אפשר לסכם את המצב הנפשי של האקדמיה בארץ כדיכאון.

ובמעבר חד לאייטמים הגיקיים המתחייבים כאן בבלוג:
ג'ף אטווד (coding horror) כותב על הנט-בוקס (netbooks) ודפדפנים - אותם לפטופים זולים ומסתבר גם שימושיים עד למאוד: The web browser is the new laptop.

בין שני מתכנתים

ולכבוד פתיחת שנת הלימודים (שמכשירה לעבודה…) הנה סיפור ישן על שני מתכנתים.