תמיד חשבתי שמאמע-לושן, כלומר יידיש, היא הלינגואה-פרנקה של היהודים. טוב, לפחות אלו מארצות אשכנז. עברית, כך מקובל לחשוב, הייתה שפה מתה עד שבא בן יהודה. כלומר עברית שימשה כשפה מגשרת בין יהודי אשכנז ליהודי המזרח אבל זו הייתה עברית מגושמת של שברי פסוקים ורסיסי תפילות ולא שפה חיה שמאפשרת תקשורת אמיתית. כך סברתי לתומי – יונק ממיתוס בן יהודה מחייה השפה. לא כך חושב שלמה הרמתי. בספרון עברית שפה מדוברת (האוניברסיטה המשודרת) הוא טוען שחלקו של בן יהודה מנופח בשביל לשרת את הסיפור על העם שקם לתחיה בארץ ישראל ואיתו חייתה מחדש גם השפה העתיקה. על הטענה הזו אפשר להתווכח אבל מהספר אפשר להנות גם אם היא לא מדוייקת. הספר כולו רצוף מאות סיפורים, קוריוזים ועדויות על לימוד עברית פורמלי ועל שימוש חי ומתמשך בעברית.
Birds did it, Bees did it, Even educated fleas did it , טוען הרמתי. כלומר לא במילים האלו, אבל הוא מצטט ממכתבו של הנזיר יוהאן דובליוליו שביקר בארץ בשנת 1599 וציין ש"בצפת כולם מדברים עברית, במיוחד בשבת, שאז גם הציפורים מדברות עברית".
ארנולד פון-הארף, תייר גרמני ששהה בארץ כעשר שנים בסוף המאה ה-15, רשם רשימות של מילים וביטויים ששמע ופרסם חוברת בהם מובאות השיחות האלו בתעתיק לועזי – מעין שיחון לתייר שמזדמן לארץ ורוצה לפצוח בשיחה עם בני המקום – הוכחה לכך שהעברית הייתה שפת היומיום ולא רק שפה עתיקה, נשגבה ולא מובנת ששמשה לתפילה. בשוק הוא קלט את שברי השיחות הבאות: "יהודי אתה? – כן דיברת", "כמה תיתן לי? – אנוכי אתו לך זהוב". ברשימות שלו מופיע גם המשפט "פלונית, אני שוכב אצלך זה הלילה" והרמתי מסיק שהייתה כאן הלצה מכוונת על חשבונו של התייר הנבוך, מעין "לך תגיד לצרפתיה הזו Voulez-vous coucher avec moi ".
את ספר לימוד הרפואה העברי הראשון חיבר במאה השישית אסף הרופא. את התלמידים הוא הכריח לחתום על האמנה הבאה, שנכתבה בעברית:
אל תשקו אישה הרה לזנונים להפיל, ואל תחמדו כל יפי תואר בנשים לנאפה בהן, ואל תגלו סוד אדם אשר האמין לכם… ואל תקשיחו לב מלחמול על דל ואביון לרפא….
בכלל, העברית הייתה שפה כמעט רשמית ללימודי הרפואה בימי הביניים ומסתבר שאוניברסיטאות רבות באיטליה וגרמניה הנהיגו את העברית כשפת הלימודים הרישמית, בעיקר מאחר ומרבית המרצים/רופאים היו יהודים ולימדו בעברית, כמו גם ספרי הלימוד שנכתבו בעברית.
בחלוקה גסה, הדוגמאות בספר מחולקות לשלוש קטגוריות. 1) עדויות ישירות לשימוש בעברית כשפה מדוברת על ידי יהודים. 2) עדויות עקיפות לשימוש בעברית כשפה מדוברת על ידי תגובות העולם הלא יהודי לדוברי השפה העברית, ו-3) עדויות לבתי ספר ותוכניות לימוד מסודרות להוראת העברית.
כל הקטגוריות מכילות דוגמאות שמתפרשות על פני כמעט אלפיים שנות וזה משעשע ומעניין ובעיקר מפתיע.
הרמתי, שמנסה לקעקע את מעמדו של בן יהודה כמחייה השפה העברית טוען שאפילו בן יהודה עצמו לא ראה עצמו כמחייה השפה העברית. אלא שבטענה הזו טמון כשל לוגי מסויים. הרמתי מביא מכתבים של בן יהודה השרוי בדיכאון בגלל שתוכניתו להנחלת העברית נחלה כישלון חרוץ.
באייר תרס"ב, יותר מעשור אחרי שהקים את 'וועד העברית' מפרסם אב"י רטרוספקטיבה למפעל העברית שלו:
אני מתבייש להתחיל בעירנו [ירושלים]," מביט בן יהודה במפעל התחייה שלו, "כי אמנם צריך להגיד האמת, גם בזה אין לה לירושלים, לפחות לעת עתה, במה להתגדר. כי למי אם לא לירושלים, לציון, היה ראוי לעמוד בראש הדבר הזה? אבל, על כל פנים בעירנו יש עתה כעשרים נשים ועלמות מדברות עברית… גם יפו אינה מצטיינת ביותר, כי לא אימתה את התקווה שקיווינו ממנה. ומכל מקום, יש ביפו כעת כשלושים נשים ועלמות מדברות עברית בפועל או לפחות יודעות לדבר עברית….
ובהמושבות, זה המקור, המבוע לחיינו החדשים? – רגשי תוגה עמוקה ובושה בלי גבול מכאיבים את ליבי בחושבי כי גם הן לא נתנו לנו, את אשר היה לנו הצדקה לקוות ולבקש מהם בנוגע להדיבור העברי…
זה רכושינו העברי ברגע זה: כמאתיים נשים ועלמות יודעות ומדברות עברית [בכל הארץ. א.צ.]
כלומר בן יהודה לא ממש חייה את השפה העברית. אבל יש כאן גם גול עצמי לטיעון שעברית הייתה שפה מדוברת אצל שכבות אוכלוסיה רחבות ולאורך כל הדורות. הרמתי לא מתמודד עם הסתירה הזו.
ובכל זאת, מה היה תפקידו המכונן של בן יהודה? לזה מקדיש הרמתי את הפרק האחרון. לכו תקראו.
קישורים:
- עברית בעברית, מאמר של שלמה הרמתי.
" העברית לא השתנתה הרבה דווקא בגלל שלא הייתה בשימוש" טענתי בפוסט האם שימפנזים חושבים על שפה? ולגלגתי על ג'ינ'גי פרידמן שכתב מאמר מלא פאתוס ב'שם קופירייטר – דבר עברית'. עכשיו אני אולי צריך לאכול את הכובע. ואולי לא לגמרי. גילגוליה של העברית הם קצת יותר מורכבים.
למה גול עצמי? המקומיים, בני עדות המזרח, אם נקרא לילדים בשמם, כנראה לא נחשבו אצלו. המתיישבים החדשים, העולים ממזרח אירופה, לא ידעו מילה וחצי מילה בעברית, ושמא חלקם כבר לא ידע אף את התפילה…
בפרט שעולים ממזרח אירופה לא היו חדשים, כבר שנים רבות היו כאן קבוצות אשכנזיות רבות (חסידים ופרושים כאחד) ששפתן היתה האידיש (עם מילים ערביות!).
יש טוענים שזו הסיבה שאב"י בחר לו את ההברה ה"ספרדית" בעברית, כי היתה כבר תשתית כזו כאן, וזו היתה הברתם. (גם זה בספרו של הרמתי?)
יחזקאל
דצמבר 12th, 2008
זה מעט יותר מורכב. אני מניח שהוא התעניין בעיקר היישוב החדש ובעולים אבל ההתעניינות שלו בעברית והבדיקה הייתה על שפה מדוברת אצל כלל האוכלוסיה.
בן יהודה לא אהב את מיעוט הספרדים (והאשכנזים) שכבר דיברו עברית כי הוא טען שהם מדברים בשפה מליצית מדי ולא טבעית ומשתמשים יותר מדי בציטוטים מהמקורות גם במקום שהם לא מתאימים. אבל זה קצת חורג מהפוסט וגם מהספר של הרמתי ואני גם לא ממש מכיר את פולמוס העברית הזה.
אורן
דצמבר 12th, 2008
מרתק!
מודי תולשששש
דצמבר 12th, 2008
בקשר לנשים, בדיחת דרויאנוב:
מה ההבדל בין כל הנשים בעולם לנשים ישראליות? אישה רגילה מדברת ולא מבינה, אישה ישראלית, מבינה ולא מדברת (עברית).
ואגב, שבועת אסף הרופא היא מסמך מאלף: לא להפלות, סודיות רפואית ורפואה לעניים. מעורר מחשבה
nehageg
דצמבר 12th, 2008
חשבתי שהעברית הייתה אמנם שפה מדוברת, "לינגואה פרנקה" לתקשורת בין יהודים דוברי שפות שונות, שפת יצירה ולימוד וכמובן שפת קודש – אבל לא שפת-אם של אף אחד, עד איתמר בן אב"י. ויש הבדל עצום בין שפה שאמנם אינה מתה, אבל היא תמיד שפה שנייה, לבין שפה שיש לה דוברים ילידיים.
האם הרמתי טוען אחרת?
דודי
דצמבר 12th, 2008
אם אני זוכר נכון, המאמר הבא מטפל נאה בשאלת רצף קיומה של השפה העברית (כשכבר משמו ניתן להבין לאן הוא חותר) -
לאופר אשר (תשס"ח), "העברית החדשה והעברית לדורותיה" (העברית אינה שפה קריאולית)
נתקלתי בו באיזה קורס העשרה (מעניין ביותר) שלקחתי בחוג ללשון עברית. ככלל, דומה שלפחות באוניברסיטה העברית, חוקרי הלשון העברית מאמינים שהיה רצף שימוש בעברית, ברמות שונות.
(ולפעמים זה הגיע לרמות קצת מופרכות, כמו הטענה שאם רואים בעברית-הערבית ביטויים שתורגמו מעברית אמיתית, הרי זה אומר שהעברית היתה בשימוש.)
אסף
דצמבר 13th, 2008
מהגג –
שבועת אסף הרופא היא אכן מרתקת ואפילו די מתקדמת (נשאיר את ההפלות בצד).
דודי –
הרמתי לא טוען שזו הייתה שפת אם, לפחות אני לא זוכר שהוא טוען כך בפירוש. אבל הוא טוען שהיא הייתה שפה מדוברת לפחות כמו שפה שנייה ולפעמים גם כשפה עיקרית ובעיקר יוצא נגד הטענה שהיא הייתה רק בשימוש בתור 'לשון הקוידש' כלומר רק לצרכים דתיים.
אסף – נדמה לי שהרמתי קצת מתפלמס עם לאופר אבל אני לא זכר את הפרטים.
אורן
דצמבר 13th, 2008
אני מבינה מהשבועה – לא להפלות שקשורות לזנונים. כלומר – אולי אסף הרופא לא היה נגד הפלות באופן כללי (למשלת אם נשקפת סכנה לחיי האם), אלא רק נגד הפלות לזונות?
Neta
דצמבר 13th, 2008
תראי, בשביל להוציא את אסף הרופא הכי בסדר שאפשר אני אניח שהוא דיבר על הפלות אחרי חצי הריון והוא התייחס רק לזונות כי בטח בתקופתו אף אחת לא רצתה להפיל הכוונה אם זה לא זנות כי הייתה תמותת תינוקות גבוהה ונשים ידעו את תםקידן ומעמדן… הרבה לפני שנתנו להם רישיון נהיגה וזכות בחירה.
באמת שאין לי מושג. זה פשוט היה ציטוט שמאוד מצא חן בעיניי ולא בגלל ההפלות אלא בגלל שאר הסעיפים – אי דחיית מטופלים עניים, לא לנצל מטופלות במצב נפשי עדין, סודיות רפואית. כל זה מאוד מפתיע.
אורן
דצמבר 13th, 2008
פוסט מעניין! נהנתי לקרוא!
לימור
דצמבר 15th, 2008
שמעתי פעם טענה שלא הצלחתי לאמת או להפריך באמצעות גוגל לפיה האבות המייסדים שקלו לבחור בעברית כשפה הרשמית של המדינה הצעירה.
שחר
דצמבר 15th, 2008
שחר –
אני מניח שאתה מתכוון לאבות המייסדים האמריקאיים ולא לאלו שלנו (אם כי אופציה ב הופכת את השאלה להרבה יותר משעשעת).
הרמתי לא מזכיר שעברית נשקלה כשפה הרימשמית אבל הוא מביא קטעי יומנים של הבראיסטים מבין נוסעי המייפלאואר ועוד מכתבים שטוענים שנוצרים אמיתיים חייבים לשלוט בעברית וזו השפה היחידה בה ניתן להבין את כתבי הקודש ושאפילו תרגום קינג ג'יימס אינו מדוייק ומזייף את כוונת האל.
הוא גם מביא הוכחות שהמייסדים של ייל, הארוורד וקולומביה ידעו והיו בעד לימודים (חלקיים) בעברית ושבמאה ה18 היה מקובל לשאת את נאומי קבלת התואר בעברית.
אורן
דצמבר 15th, 2008
מרתק ביותר!
עכשיו אני צריכה לקרוא את כל הספר.
קיום מסגרות פורמליות ללימודי עברית, שימוש בעברית לתקשורת בין ראשי קהילות, שימוש בעברית באוניברסיטות – כל זה מראה שהעברית הייתה שפת אב (כלומר השפה של האליטה המלומדת) ולא שפת אם – כלומר לא שפה חיה.
הטיעון המשכנע ביותר בינתיים הוא זה שבצפת במאה ה-15 כולם מדברים עברית. אבל מה זה "במיוחד בשבת"? האם זה אומר שבימי חול דיברו עברית חלקית?
תמר
ספטמבר 9th, 2009
תמר –
אהבתי את ההגדרה שפת אב.
אורן
ספטמבר 9th, 2009
תמר (באיחור מה נתקלתי במאמר והתגובה:-)
המקובלים הצפתיים נהגו לדבר אך ורק בעברית (לשון הקודש) ביום שבת
eli
יולי 14th, 2010