עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שבו הוא חי דל – ועתידו לוט בערפל.
אחרי הערה על אחריות וקפה, עוד הערונת בצל ההשבעה של אובאמה: נאומים פוליטיים – כאן ומעבר לים.
נאומי ניצחון הן ההזדמנות לפרישׂה מעודנת של החזון. אחרי שסיימו עם הטחת הבוץ והרפש ואחרי הדמגוגיה והפריטה על האמוציות והפחדים מגיע הזמן לְנְאוּם אמיתי, מאחד ומעורר השראה – כזה שיחקק בתודעה ויסמן את אופקי השילטון החדשה. המנצח ינסה להראות נדיבות, רוחב לב, ממלכתיות ואופקים רחבים ולעטוף את כל החבילה באריזה מרשרשת של פאתוס-מעודן קשור בסרטים של ציטוטי עבר מרגיעים-מסמני המשכיות.
ביבי לעולם יצטט פסוק, יאזכר את ז'בוטינסקי וברוב חסדו יִפנה, כמובן, גם אל המנוצחים. מועמד העבודה יצטט פסוק, יאזכר את ברל כצנלסון וינסה לאחד את העם, בקדימה ישאו נאום צדקני נטול מורשת (מלבד מס השפתיים "תודה לך אריק"), ורק פרס ינפיק ערימות של קלישאות לא ברורות שחותמת הזיוף צרובה בהם ככתובת קעקע ("לא חלמתי להיות נשיא, חלומי כנער היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים").
אבל אפילו את מאמצי הציטוט המוגבלים, אנחנו, העם היושב בציון מתקשים לזהות או לזכור. אולי נזכור את נאום הלווייתנים של רמון [1], אולי נזכור את ה"אני אנווט" של רבין [2]. את "הזקנה במסדרון" ואת "ראש הממשלה של כו-ו-ו-ל-ם" של אהוד ברק. אנחנו כמובן זוכרים את ה"אינני יכול עוד" של בגין, את "ג'וקים מסוממים" של רפול ואת ה"נשבור להם את הידים ואת הרגליים". בל נשכח את ה"אכלנו כמה דברים טובים… שתינו כמה דברים טובים…" של וויצמן. נדמה שמלבד רסיסים ממגילת העצמאות "בארץ ישראל קם העם היהודי" [3] לא נחקקה בזיכרון הקולקטיבי שום אמירה ובה אפילו מעט שאר רוח – שום משפט ראוי לציטוט. נבחרינו לא מרבים לצטט ואת מעט הציטוטים שנשזרים בנאומים המביכים אנחנו לא זוכרים.
[נאומי ההשבעה אינם מופיעים באתר הכנסת וגם לא באתרי המועמדים. בדף הנאומים של ביבי כעשרה נאומים, אצל רמון יש כמה נאומים "חשובים" ונדיר למצוא תדפיסי נאומים באתרי העיתונים הגדולים (נאומי ההשבעה/ניצחון של פרס ואולמרט הם די חריגים). ]
נראה שזה המקום לצטט את יגאל אלון : "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שבו הוא חי דל – ועתידו לוט בערפל" (לא ברור איפה זה נאמר ויש למשפט הזה כמה ווריאציות דומות).
ומערש ההיסטוריה אל העולם החדש
Our challenges may be new. The instruments with which we meet them may be new. But those values upon which our success depends — hard work and honesty, courage and fair play, tolerance and curiosity, loyalty and patriotism — these things are old. These things are true. They have been the quiet force of progress throughout our history. What is demanded then is a return to these truths. What is required of us now is a new era of responsibility…מצטט אובאמה את ג'ורג' וושינגטון בינות ריפרורים לברית החדשה, לקנדי, ללינקולן ואולי גם לשייקספיר/סטיינבק ("this winter of our hardship" vs. "this winter of our discontent"). האמריקאי המשכיל מזהה את הציטוטים ואלו מהווים בשבילו אישור למחוייבות למסורת. האמריקאי הממוצע אולי לא מזהה את כל הציטוטים אבל הוא מתעניין בהם ומעריך אותם כשהם מנותחים בפניו. כל כלי התקשורת המובילים ידפיסו את נאומי הניצחון ונאומי ההשבעה, ינתחו אותם, ידגישו את הציטוטים ואת הרמיזות ויפרגנו למעט פאתוס. כל זה מתוך כבוד לעבר ולמורשת התרבותית, לאו דווקא כניסיון לניחוש העתיד.
ובבחירות אצלנו? הניתוח יתמצה בקביעה שביבי ציטט שבר פסוק, או נשא תפילה כדי ללקק לדתיים.
בהחלט יש לנו מה ללמוד גם מהתרבות (הפוליטית) האמריקאית.
[1] "כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוק שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים. החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד" (חיים רמון, הוועידה החמישית של מפלגת העבודה, 94')
[2] "אני אנווט, אני אנהל, אני אקבע את הרכב הממשלה כראות עיני" (יצחק רבין, נאום ניצחון, בחירות 92').
[3] "בארץ ישראל קם העם היהודי...אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו....מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948"

ומצד שני, אתה מדבר על ארץ שבה יותר מ-2 מליון אנשים בבתי הכלא (ויותר משלושה אחוזים מהשחורים הם אסירים). ארץ שבה חינוך סביר עולה כסף וילדים מביאים נשק חם לבתי ספר. ארץ שבה הדת נמצאת בהתחזקות מתמדת ומלמדים בריאתנות בבתי ספר. ארץ שהביאה לעולם את בריטני ספירס וג'רי ספרינגר. ארץ עם פערים עצומים, בלתי נתפסים. אז נכון שלישראל יש הרבה ללמוד מארה"ב, אבל לארה"ב יש הרבה מה ללמוד מאירופה. האמריקאים חזקים, אבל דוקא אינטלקטואליזם זה אולי לא הצד החזק שלהם בתור אומה.
(אבל אני חייב לציין שהם הפיקו מערכת אוניברסיטאות שהאחוזון העליון בה יוצא מהכלל. הטוב בעולם. פערים עצומים, כבר אמרתי?)
אלעד-וו
ינואר 21st, 2009
אלעד –
1. לרדת על אמריקאים זה קל ואצלינו זה גם בון-טון. ביקורת על התרבות האמריקאית אפשר למצוא כמעט בכל בלוג כולל בבלוג הזה (בפוסט הקודם). ועדיין – יש דברים שבהחלט אפשר ללמוד מהם.
2. זה לא מחקר מדעי אבל כמי שהתגורר שנה וחצי באמסטרדם וטייל לא מעט באירופה על עריה ואוניברסיטאותיה – האינטלקטואליזם האירופי הוא מיתוס שאנחנו בארץ שבויים בו. זה בעיקר עניין של סיגנון. אל תשכח מי המציא את האח הגדול.
העניין הוא שהאמריקאים הרבה יותר מוחצנים וקולניים כך שהטראש שלהם בולט יותר. הם טובים יותר בשיווק וההשפעה התרבותית שלהם חזקה בהרבה (יתרון לגודל, ההסכמים לשיקום אירופה ויפן אחרי המלחמה וכו') ולכן הם מצליחים לשווק לעולם גם את בריטני ספירס וג'רי ספרינגר בתור אייקונים אמריקאיים, אבל לא פחות את בוב דילן, פטי סמית' ואת הניו-יורקר.
3. אפרופו אוניברסיטאות ופערים – שיעור הסטודנטים הזרים (בעיקר מהמזרח הרחוק) בתוכניות לתארים מתקדמים באקדמיה האמריקאית הוא בערך 15%. נדמה לי שבאוניברסיטאות המובילות האחוזים גבוהים יותר. הנה דרך לצמצום פערים…
אורן
ינואר 21st, 2009
בתור טקטולוג, היית חייב לנרמל את מספר הציטוטים מהמקורות ביחס לגודל הקורפוס.
פז"ם המקורות הפוליטים הישראלים הוא בקושי 60 שנה ביחס למאתיים ומשהו שנות עצמאות אמריקאית ואפילו הברית הישנה מהווה חלק קטן מהתנ"ך האמריקאי.
סבלנות, אבא אבנים יש אחת לדור…
mehageg
ינואר 21st, 2009
ה"אמריקאי המשכיל"? יש חיה כזו? כלומר זה לא שאין אנשים משכילים בארה"ב – אבל השכלה, בוודאי כזו שבה מזהים ציטוטים משייקספיר, היא לא חלק מהתרבות האמריקאית. מי שיודע את הדברים האלה עושה זאת למרות היותו אמריקאי ולא כחלק מהיותו אמריקאי.
חי באמריקע
ינואר 21st, 2009
דווקא נדמה לי שאת הנאום המצוטט ביותר בישראל בעשור וחצי האחרון לא הזכרת.
נאום שמצוטט בעיקר בשל התזמון שלו.
"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה…"
(רבין, כשעה לפני הרצח)
melquiadess
ינואר 21st, 2009
מה עם "זהו שחר של יום חדש" (ברק) שנכנס לפנתיאון האמירות הנבובות?
בתחום הנאומים, לי באופן אישי נצרב הנאום של רבין בטקס הענקת פרס נובל, שבו הקריא את המספר האישי שלו, ואמר שהוא לוחם בצבא השלום. אח, אוסלו… כמה שזה היה מזמן.
אורה
ינואר 25th, 2009
מהגג –
יש משהו בדבריך. אבל ההסטוריה תוכיח שאני צודק… ;-)
אורן
ינואר 25th, 2009
צודק, באופן כללי. הנאומים עצמם דלים וההתייחסות אליהם מזלזלת.
נאומי עבר: רבים זוכרים את ההספד של משה דיין לרועי רוטברג. ציטטו ממנו במלחמה האחרונה.
למהגג: גודל הקורפוס, מעל רמת מינימום מסוימת, לא משנה כלל. קורפוס שכולל את התנ"ך + חז"ל (אין לאמריקאים!) + הרצל\אחד העם + אלתרמן\ביאליק + ברל או ז'בוטינסקי, כולל די והותר ציטטות לכל צורך ושעה.
דודי
ינואר 25th, 2009