מדע בזיוני

עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שבו הוא חי דל – ועתידו לוט בערפל.

אחרי הערה על אחריות וקפה, עוד הערונת בצל ההשבעה של אובאמה: נאומים פוליטיים – כאן ומעבר לים.

נאומי ניצחון הן ההזדמנות לפרישׂה מעודנת של החזון. אחרי שסיימו עם הטחת הבוץ והרפש ואחרי הדמגוגיה והפריטה על האמוציות והפחדים מגיע הזמן לְנְאוּם אמיתי, מאחד ומעורר השראה – כזה שיחקק בתודעה ויסמן את אופקי השילטון החדשה. המנצח ינסה להראות נדיבות, רוחב לב, ממלכתיות ואופקים רחבים ולעטוף את כל החבילה באריזה מרשרשת של פאתוס-מעודן קשור בסרטים של ציטוטי עבר מרגיעים-מסמני המשכיות.

ביבי לעולם יצטט פסוק, יאזכר את ז'בוטינסקי וברוב חסדו יִפנה, כמובן, גם אל המנוצחים. מועמד העבודה יצטט פסוק, יאזכר את ברל כצנלסון וינסה לאחד את העם, בקדימה ישאו נאום צדקני נטול מורשת (מלבד מס השפתיים "תודה לך אריק"), ורק פרס ינפיק ערימות של קלישאות לא ברורות שחותמת הזיוף צרובה בהם ככתובת קעקע ("לא חלמתי להיות נשיא, חלומי כנער היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים").

אבל אפילו את מאמצי הציטוט המוגבלים, אנחנו, העם היושב בציון מתקשים לזהות או לזכור. אולי נזכור את נאום הלווייתנים של רמון [1], אולי נזכור את ה"אני אנווט" של רבין [2]. את "הזקנה במסדרון" ואת "ראש הממשלה של כו-ו-ו-ל-ם" של אהוד ברק. אנחנו כמובן זוכרים את ה"אינני יכול עוד" של בגין, את "ג'וקים מסוממים" של רפול ואת ה"נשבור להם את הידים ואת הרגליים". בל נשכח את ה"אכלנו כמה דברים טובים… שתינו כמה דברים טובים…" של וויצמן. נדמה שמלבד רסיסים ממגילת העצמאות "בארץ ישראל קם העם היהודי" [3] לא נחקקה בזיכרון הקולקטיבי שום אמירה ובה אפילו מעט שאר רוח – שום משפט ראוי לציטוט. נבחרינו לא מרבים לצטט ואת מעט הציטוטים שנשזרים בנאומים המביכים אנחנו לא זוכרים.
[נאומי ההשבעה אינם מופיעים באתר הכנסת וגם לא באתרי המועמדים. בדף הנאומים של ביבי כעשרה נאומים, אצל רמון יש כמה נאומים "חשובים" ונדיר למצוא תדפיסי נאומים באתרי העיתונים הגדולים (נאומי ההשבעה/ניצחון של פרס ואולמרט הם די חריגים). ]

נראה שזה המקום לצטט את יגאל אלון : "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שבו הוא חי דל – ועתידו לוט בערפל" (לא ברור איפה זה נאמר ויש למשפט הזה כמה ווריאציות דומות).

ומערש ההיסטוריה אל העולם החדש

Our challenges may be new. The instruments with which we meet them may be new. But those values upon which our success depends — hard work and honesty, courage and fair play, tolerance and curiosity, loyalty and patriotism — these things are old. These things are true. They have been the quiet force of progress throughout our history. What is demanded then is a return to these truths. What is required of us now is a new era of responsibility…

מצטט אובאמה את ג'ורג' וושינגטון בינות ריפרורים לברית החדשה, לקנדי, ללינקולן ואולי גם לשייקספיר/סטיינבק ("this winter of our hardship" vs. "this winter of our discontent"). האמריקאי המשכיל מזהה את הציטוטים ואלו מהווים בשבילו אישור למחוייבות למסורת. האמריקאי הממוצע אולי לא מזהה את כל הציטוטים אבל הוא מתעניין בהם ומעריך אותם כשהם מנותחים בפניו. כל כלי התקשורת המובילים ידפיסו את נאומי הניצחון ונאומי ההשבעה, ינתחו אותם, ידגישו את הציטוטים ואת הרמיזות ויפרגנו למעט פאתוס. כל זה מתוך כבוד לעבר ולמורשת התרבותית, לאו דווקא כניסיון לניחוש העתיד.
ובבחירות אצלנו? הניתוח יתמצה בקביעה שביבי ציטט שבר פסוק, או נשא תפילה כדי ללקק לדתיים.
בהחלט יש לנו מה ללמוד גם מהתרבות (הפוליטית) האמריקאית.

[1] "כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוק שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים. החיים, ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד" (חיים רמון, הוועידה החמישית של מפלגת העבודה, 94')
[2] "אני אנווט, אני אנהל, אני אקבע את הרכב הממשלה כראות עיני" (יצחק רבין, נאום ניצחון, בחירות 92').
[3] "בארץ ישראל קם העם היהודי...אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו....מתוך בטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948"