‫תגובות לפוסט: "הערה על פאתוס, קלישאה, תרבות ומורשת"‬

‫מאת: דודי‬

‫דודי‬ — Sun, 25 Jan 2009 10:33:37 +0000

צודק, באופן כללי. הנאומים עצמם דלים וההתייחסות אליהם מזלזלת.

נאומי עבר: רבים זוכרים את ההספד של משה דיין לרועי רוטברג. ציטטו ממנו במלחמה האחרונה.

למהגג: גודל הקורפוס, מעל רמת מינימום מסוימת, לא משנה כלל. קורפוס שכולל את התנ"ך + חז"ל (אין לאמריקאים!) + הרצל\אחד העם + אלתרמן\ביאליק + ברל או ז'בוטינסקי, כולל די והותר ציטטות לכל צורך ושעה.

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Sun, 25 Jan 2009 09:23:02 +0000

מהגג –
יש משהו בדבריך. אבל ההסטוריה תוכיח שאני צודק… ;-)

‫מאת: אורה‬

‫אורה‬ — Sat, 24 Jan 2009 22:51:19 +0000

מה עם "זהו שחר של יום חדש" (ברק) שנכנס לפנתיאון האמירות הנבובות?
בתחום הנאומים, לי באופן אישי נצרב הנאום של רבין בטקס הענקת פרס נובל, שבו הקריא את המספר האישי שלו, ואמר שהוא לוחם בצבא השלום. אח, אוסלו… כמה שזה היה מזמן.

‫מאת: melquiadess‬

‫melquiadess‬ — Wed, 21 Jan 2009 21:54:53 +0000

דווקא נדמה לי שאת הנאום המצוטט ביותר בישראל בעשור וחצי האחרון לא הזכרת.
נאום שמצוטט בעיקר בשל התזמון שלו.

"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה…"
(רבין, כשעה לפני הרצח)

‫מאת: חי באמריקע‬

‫חי באמריקע‬ — Wed, 21 Jan 2009 21:30:36 +0000

ה"אמריקאי המשכיל"? יש חיה כזו? כלומר זה לא שאין אנשים משכילים בארה"ב – אבל השכלה, בוודאי כזו שבה מזהים ציטוטים משייקספיר, היא לא חלק מהתרבות האמריקאית. מי שיודע את הדברים האלה עושה זאת למרות היותו אמריקאי ולא כחלק מהיותו אמריקאי.

‫מאת: mehageg‬

‫mehageg‬ — Wed, 21 Jan 2009 21:26:25 +0000

בתור טקטולוג, היית חייב לנרמל את מספר הציטוטים מהמקורות ביחס לגודל הקורפוס.

פז"ם המקורות הפוליטים הישראלים הוא בקושי 60 שנה ביחס למאתיים ומשהו שנות עצמאות אמריקאית ואפילו הברית הישנה מהווה חלק קטן מהתנ"ך האמריקאי.

סבלנות, אבא אבנים יש אחת לדור…

‫מאת: אורן‬

‫אורן‬ — Wed, 21 Jan 2009 21:25:25 +0000

אלעד –
1. לרדת על אמריקאים זה קל ואצלינו זה גם בון-טון. ביקורת על התרבות האמריקאית אפשר למצוא כמעט בכל בלוג כולל בבלוג הזה (בפוסט הקודם). ועדיין – יש דברים שבהחלט אפשר ללמוד מהם.

2. זה לא מחקר מדעי אבל כמי שהתגורר שנה וחצי באמסטרדם וטייל לא מעט באירופה על עריה ואוניברסיטאותיה – האינטלקטואליזם האירופי הוא מיתוס שאנחנו בארץ שבויים בו. זה בעיקר עניין של סיגנון. אל תשכח מי המציא את האח הגדול.

העניין הוא שהאמריקאים הרבה יותר מוחצנים וקולניים כך שהטראש שלהם בולט יותר. הם טובים יותר בשיווק וההשפעה התרבותית שלהם חזקה בהרבה (יתרון לגודל, ההסכמים לשיקום אירופה ויפן אחרי המלחמה וכו') ולכן הם מצליחים לשווק לעולם גם את בריטני ספירס וג'רי ספרינגר בתור אייקונים אמריקאיים, אבל לא פחות את בוב דילן, פטי סמית' ואת הניו-יורקר.

3. אפרופו אוניברסיטאות ופערים – שיעור הסטודנטים הזרים (בעיקר מהמזרח הרחוק) בתוכניות לתארים מתקדמים באקדמיה האמריקאית הוא בערך 15%. נדמה לי שבאוניברסיטאות המובילות האחוזים גבוהים יותר. הנה דרך לצמצום פערים…

‫מאת: אלעד-וו‬

‫אלעד-וו‬ — Wed, 21 Jan 2009 20:47:38 +0000

ומצד שני, אתה מדבר על ארץ שבה יותר מ-2 מליון אנשים בבתי הכלא (ויותר משלושה אחוזים מהשחורים הם אסירים). ארץ שבה חינוך סביר עולה כסף וילדים מביאים נשק חם לבתי ספר. ארץ שבה הדת נמצאת בהתחזקות מתמדת ומלמדים בריאתנות בבתי ספר. ארץ שהביאה לעולם את בריטני ספירס וג'רי ספרינגר. ארץ עם פערים עצומים, בלתי נתפסים. אז נכון שלישראל יש הרבה ללמוד מארה"ב, אבל לארה"ב יש הרבה מה ללמוד מאירופה. האמריקאים חזקים, אבל דוקא אינטלקטואליזם זה אולי לא הצד החזק שלהם בתור אומה.

(אבל אני חייב לציין שהם הפיקו מערכת אוניברסיטאות שהאחוזון העליון בה יוצא מהכלל. הטוב בעולם. פערים עצומים, כבר אמרתי?)