מיון ערימה לרגל יום הבוחר – בעיקר על שירים ושירה. מנתן זך ועד ג'יימס הטפילד, מאדגר אלן פו ועד סיד וישס. פנו לכם את הזמן.
ניסים קלדרון מאוד אוהב את נתן זך. אוהב באהבה מדבקת עד שתמיד בעקבותיו גם אני אוהב את זך לזמן קצוב. זה התחיל (בשבילי) עם מאמר על כיוון שאני בסביבה. המאמר התפרסם באחד הגליונות הראשונים של מקרוב – פעם, אי-אז בשנות התשעים, הייתי מקפיד לרכוש אותם בכסף מלא. בכל אופן , הנה שוב ניסים קלדרון ברשימה מעניינת על קיבוץ השירים החדש של זך. דקונסטרוקציה של הדקונסטרוקציה. (אמרתי שנות ה-90, לא?)
ואם כבר שבירת התבניות והמוסכמות של השיר, לרגל היארצייט השלושים של סיד וישס מפרסמים ב-YNET סקירה של פועלו – זכרונות מנסיך הפאנק. שווה לקרוא ושווה במיוחד לאור מבחר הלינקים לקטעי הראיונות והשירים מיוטיוב.
הנה אחד מבדר במיוחד – וישס מבצע את I did it my way של סינטרה. אכן הִיז וֶוי.
די סימפטתי את הסקס פיסטולס. האנרגיות בשירים הן מטורפות. פאנק, למרות האנרגיות, זה דבר די מטומטם חשבתי לעצמי עד שהכרתי את הקלאש שהראו שפאנק אנגלי יכול להיות גם אינטליגנטי. קראתי פעם באיזה מקום ששאלו את ג'ו סטראמר מהקלאש איך הפך לזמר פאנק. "שמעתי את הסקס פיסטולס, ראיתי שהם לא יודעים לנגן ואמרתי לעצמי – היי – אם הם יכולים גם אני יכול" (חבל שלא מצאתי איזה לינק לראיון הזה). בבלייזר מביאים גם את הצד הזה של סיד וישס: "בואו נזכור שסיד וישס לא הפך לגיבור תרבות בזכות הכישרון. זה קרה לו כי הוא היה הבובה הנכונה על החוט הנכון".
אני מאמין וגם הוכח במחקר,
מי שדופק נזירות – גומר במנזר
[תרגום שלי לשיר הזה שמסתכל על הפאנק במבט מפוקח מאין כמוהו. (לא התאפקתי מלהוסיף את הדו-משמעות). ]
השבוע, באחד ממסעי ההרס של הדיקטטור נתקפתי נוסטלגיה והתחלתי לשיר לו את seek and destroy – פעם אנחנו היינו צעירים וגם הם עוד לא התחילו להתלקק (ההופעה שלהם בפארק הירקון ב-93' הייתה האחת ההופעות הטובות בחיי) . אז אני רוקד עם הדיקטטור הקטן, משחזר את רגעי התהילה ולא יכול שלא להזכר גם בתמונות האלו מ'גם כן מפלצת^' (תרגום שלי ל-Some Kind of Monster) עם ג'יימס האטפילד – משקפיים יאפיים לאפו שערו גזום, זקנקנו מוקפד ופתאום הילד זוחל לאולפן. סוג של משבר. יפה אמר סטראמר על מי שגומר במנזר.
^לבקשת הלהקה אי אפשר לאמבד את הטריילר אלא רק לצפות בו ביוטיוב. למטאליקה הסטוריה קשה עם משתפי הקבצים. הם אף פעם לא ממש הבינו את המדיה. במקום לאמבד את הטריילר אפשר לאמבד את זה:
Back into the chamber turning, all my soul within me burning,
Soon again I heard a tapping, something louder than before,
"Surely," said I, "surely, that is something at my window lattice.
Let me see, then, what thereat is, and this mystery explore.
Let my heart be still a moment, and this mystery explore.
" 'Tis the wind, and nothing more."
מיון בחירות קוראים לפוסט והשם מחייב גם התייחסות קלה לבחירות. ציפי ליבני מנסה למכור לנו שיונת השלום מחכה ואסור לטרוק את החלון. לא יודע. לי המצב לא ממש מזכיר את יונת השלום שמחכה. אם זו לא הרוח ואם אכן יש משהו על אדן החלון שלנו זה דווקא עורב שחור.
ברוח הפאנק, ללוּ ריד יש ביצוע של העורב. ביצוע די מזעזע. וברוח הבחירות אני בוחר בבזיל רת'בון (Basil Rathbone) שמקריא את העורב באופן מכשף וטורד מנוחה ממש.ועוד קצת בחירות - בהשראת סדרת המק נגד PC של אפל - חדש יוצאת עם קליפים משלה: שמאל נגד שמאל חדש. כמו אפל - זה משעשע וקולע אבל אני לא קונה.
בלשנות זה פלילי
קצת על בלשנות חישובית - כתבה בהארץ על בלשנות פלילית (תודה יובל).
תנך עכשיו
עוד בענייני לשון. כמובן שלא התאפקתי וקניתי את ישראלית שפה יפה. אני בעיצומה של הקריאה ופוסט בֹּא יבוא. בינתיים אפשר להסתפק בלונדון פינת בן יהודה - תוכניתו החדשה של ירון לונדון על השפה העברית - מה שנהיה ממנה ותהליכי ההתחרבות שלה. חלק מהקטעים זמינים באתר של יס. אל תפספסו את הקטע הבא: "להאביס זה לנצח מישהו, לא?". אכן תמונות קשות.
אגב העורב והומור גיקים, אני מניח שאתה מכיר את הפרודיה הכי טובה על זה:
http://www.pshrink.com/humor/AbortRetryIgnore.html
אורי
פברואר 6th, 2009
אני לא בטוח שהבנתי לחלוטין את הטענה שלו, מתוך הקטע (ובטח לא מהקטעים האחרים והאקראיים שהם בחרו להעלות לאתר). העובדה שנערים אינם בקיאים במונחים שהרלבנטיות שלהם לחייהם הם היא אפסית, מה בדיוק היא אמורה ללמד אותנו? אז החבר'ה לא יודעים מה זה אבוס. ביג דיל. קצת יותר מטריד שהם לא יודעים לקרוא, לא?
אסף
פברואר 8th, 2009
אורי –
דווקא לא הכרתי (אבל מה לי ולהומור גיקים?!)
אסף-
גם לי הפריע קודם כל שהילדים פשוט לא יודעים לקרוא (עם ניקוד!). בכל אופן, אני חושב שאלו דברים שתלויים אחד בשני – חוסר יכולת לשונית שמתבטאת בקושי בהתמודדות עם מילים לא מוכרות/נדירות.
אני, אגב, לא מסכים אתך לגבי חוסר המטרה של זה. אני חושב שתנך זה חלק מהקורפוס התרבותי שלנו ולכן הפסוקים שם רלוונטיים. אני חושב שגם שקספיר (תרגום שלונסקי, לאה גולדברג או דן אלמגור) הם חלק מהקורפוס ואני משוכנע שגם אותם הם לא היו קוראים נכון ולא מבינים.
בכלל, אני לא מסכים עם הטענה שלא צריך ללמוד דברים שהרלוונטיות (הישירה) שלהם לחיים היא אפסית. זה בדיוק מה שמוביל לדלות לשונית ומחשבתית.
אורן
פברואר 8th, 2009
אבל האם זה מגניב יותר לסבול כשאתה בסרטים? או להזדיין מול כל הג'ננה, ולהראות לה מי כאן הגבר?
שייקספיר הוא דוגמא נהדרת. כמה דוברי אנגלית מבינים אותו? כשקראתי את שייקספיר באנגלית היה לי יותר קל מאשר בעברית, כי לפחות במהדורה שהיתה לי, טרחו לתרגם את המילים הקשות. בעברית הארכאית של מרבית התרגומים? מה פתאום. משום מה מניחים שאנשים אמורים להכיר את כל השפה.
ניגשתי לנאום ההוא של הדני הבכיין. עד כמה דובר אנגלית ממוצע יבין את המילים:
'tis
heir
there's the rub
mortal coil,
calamity
contumely
quietus
bodkin
fardels
sicklied
awry
ובחיפוש אחר הטקסט עלה הקישור הבא -
http://www.portsmouth.co.uk/fareham-and-meon/Bard-may-be-translated-into.1785458.jp
אני בטוח שאם אחפש טיפה, אמצא עוד שפע של דעות כאלו. השפה משתנה ("בסדר, אבל למה בימי חיי?!"), וההתעקשות על הצמדות לסטנדרטים שנקבעו מזמן לא ממש מועילה.
אסף
פברואר 8th, 2009
אבל שקפיר כתב במאה ה-16 ואילו התרגומים תורגמו במחצית המאה ה20 ואלו של דן אלמגור מודרניים יותר מהפתוס השלונסקאי – כך שסביר להניח שלדובר האנגלית יהיה קשה להבין את המקור מאשר לדובר העברית את התרגום.
אתה רוצה תרגום בלתי ניתן להבנה – לך דווקא על התרגום הישן להזקן והים של המינגווי. אני לא הבנתי חצי מהמילים. אבל אבוס? זו לא ממש מילה קשה או נדירה וגם אם הדובר הממוצע לא מליך א תהבקר לאבוס הוא כן אומר לפעמים – "וואלה, האבסנו את עצמינו בכנפיים ולא נשאר מקום לסטייקים".
ובכל אופן – בין לא להבין כמה מילים קשות ובין ויתור על השימוש (וההבנה) של מילים שלא קשורות לפונקציות יומיומיות המרחק רב.
אורן
פברואר 8th, 2009
בדיוק אתמול היה לי ויכוח עם אימי הורתי, על מה בדיוק זה 'מורג'. היינו צריכים ללכת למילון לבדוק, ומסתבר שהיא צדקה. וגם זאת, רק כי כמה ימים קודם היא בעצמה בדקה במילון. דן כנר עצמו אומר באחד מקטעי התוכנית שם, שכשהוא לא בטוח, הוא הולך ובודק במילון. למה אנחנו מעניקים כזאת חשיבות למה שכתוב במילון, כאשר המילון, כמעט בהגדרה, מתאר את שפת העבר, ולא את שפת ההווה?
העובדה שחלף יותר זמן מאז כתב שייקספיר את שכתב כמעט חסרת משמעות. ניסיתי לא מזמן לקרוא משהו משל ברנר. לא הבנתי כלום, ונכנעתי אחרי כמה עמודים. זאת לא עברית. לפחות, זאת לא העברית שלנו. באותה מידה, כתביהם של מוכר-ספרים ועמיתיו רחוקים מהעברית שלנו בערך כרחוק שייקספיר מאנשי ימינו. העברית במאה האחרונה עברה התפתחות מזורזת עקב תחייתה\חזרתה-משימוש-מוגבל-ביותר-במשך 1500-2000 שנים.
ועוד, מילוני העברית מלאים מילים חקלאיות. מורג, מענית, גדיד, אריה, ועוד, ועוד. מתי יצא לך להתקל בהם מחוץ לדפי הבחינה הפסיכומטרית?
אני לא טוען שעלינו לשאוף לרהיטות ולשפה עשירה. אני טוען שאמות המידה הנוכחיות בעייתיות במקרה הטוב. ואם תלמידי ישראל לא יבינו כל מילה בתנ"ך, לא נורא. כמה בעולם מסוגלים כיום לקרוא בשפת המקור את האיליאדה, האיניאדה, נאומי קיקרו, טבעת הניבלונגים, או בייוולף?
אני לא בטוח איך אמות המידה החדשות צריכות להראות. אך עליהן להיות שונות מהנוכחיות. זה קאונטר-פרודקטיבי, כמו שאומרים.
(ומילות לעז? איתן אני בסדר גמור. מאז ומתמיד שאבה העברית מילים מאוגריתית, אכדית, ארמית, ערבית, גרמנית, אידיש, ועוד, ועוד. גם כאשר היו כבר מילים בעברית לשימוש לאותה מטרה. חלק ניכר מהמילים הנרדפות שלנו נולדו כך.)
אסף
פברואר 8th, 2009
נתחיל מההסכמה – גם אנ ימסכים שאין פסול בשאילת מילים משפות זרות (עם הסתייגות מסויימת).
אבל מילון – הוא לא ממש מתאר את העבר אלא את המילים הקשות (והקלות) – חלקן מילים "עתיקות" וחלקן לא. מה רע בבדיקה במילון.
מה רע במילון? מילון הוא לא כלי לעבודה יומיומית במובן שראוי לבדוק תדיר במילון עד כדי הריסת השיח או שטף התקשורת אבל כמובן שאין פגם בלהסתכל במילון מידי פעם. אני קורא ספר ולא מבין מילה – אולי אבדוק – תלוי במצב הרוח, אבל אם המילה חוזרת כמה פעמים אז אבדוק.
ולגבי ברנר – נראה לי שהבעיה בסיגנון המליצי ולא באוצר המילים. הנה קטע קצר:
"נר ה"יארצייט", שדלק על החלון מבפנים, אָצל אור כהה גם אל החוץ, ולאור זה נראו פניו הכמושים המקומטים, המכוּסים בחיוורה, עיניו הטרוטות ורטובות ממוגלה אדמדמה, שמילאה את זוויותיהן, קומתו הכפופה, הדלה, הסחופה, המטפחת הדקה, הקרועה והמלוכלכה בכתמי רבב, שהיתה כרוכה על אזניו ועניבתה מתחת לזקן הקטן הנרקם משערות לבנוניות, נקרחות ונושרות. האור האיר גם את ה"דבר", אשר מתחת לקפוטת הקיץ המסואבה, מעל לחגורה, המשוללת כל צבע.
הרוח הסוער קידם את פניו. נדמה כאילו המתין לו כל עת היותו פנימה, ומיד ליציאתו נחפז להתנפל עליו בזעף ולשלוח בו את מחטיו הדוקרות. אנחת-נהימה חרישית התמלטה מבין השפתיים היבשות, אך מחאה בקול לא היתה" (http://benyehuda.org/brenner/pat.html) סה"כ מובן.
אורן
פברואר 9th, 2009
ממסעות ההרס, לא "ממסעי.."
טרחני במקצת, כן.. אבל נדמה שאכפת לך. ותתחדש על הבלוג היפה והמסקרן.
דן
אפריל 15th, 2009
תודה דן, אבל נדמה לי שבסמיכות אפשר גם 'מסעי' למשל "אלה מסעי בני ישראל" (במדבר, לג א) או 'מסעי הצלב' (ע"ע ויקיפדיה, גם כן הוכחה).
אורן
אפריל 16th, 2009