מדע בזיוני

"נו – מלאת את חובתך הדמוקרטית?" שאלה אותי חברה.
"זכותי הדמוקרטית," תיקנתי אותה. "וזכות אפשר לממש גם באי הצבעה. אבל כן, הצבעתי".
"חשבתי שהקודטורט* שלך במחשבים, לא בלוגיקה."
למעשה, באופן רשמי, התואר השני שלי היה בלוגיקה וחישוביות.

*שגיאת הקלדה אבל דווקא מוצאת חן בעיני.

ספיחי בחירות.

קדימה

תהרגו אותי אם אני מבין איך מפלגה כמו קדימה לא התפוגגה כמו הגמלאים. עזבו את ציפי שבניגוד לטענות שאין לה ניסיון כי היא לא עשתה כלום – היא דווקא עשתה. נזקים. הייתה שותפה לשתי מלחמות כושלות וכשרת חוץ וחברת מטבחון הייתה מעורבת בכל ההחלטות. אבל באמת עזבו את ציפי. אני פשוט לא מבין איך מפלגה שמציגה לנו נבחרת מופלאה כמו צחי הנגבי, מופז, דליה איציק, רוחמה אברהם-בלילא וחיים לשון מקבלת 30 מנדטים. הרי חוץ מחיים רמון אין שם ולוּ אחד עם מעט בינה בקודקודו. זו הרי חבורה שכל גאוותה על היותה קולנית, כוחנית ואימפוטנטית.

דתיים

לכאורה אני תוצר קלאסי של ההחינוך הדתי. ישיבה תיכונית. ישיבת הסדר. פיקוד בצבא. אורח חיים דתי. עיתים (רחוקות) לתורה וכו'.
ולמרות זאת מעולם לא הצבעתי למפלגה דתית (גם לא הצבעתי למימד ובולעיה [תפוח הזהב אהב את אוכלהו]). אני לא מבין את השפה שלהם. אני נדהם מהטיפוסים שהם מציגים, אני נחרד מעלוני השבת העלגים והמטיפניים. זו פשוט התנתקות. ברור לי שאני לא יחיד. המפדל על 12 המנדטים שלה נעלמה לשברים שאינם עולים לסכום חלקיהם.
לא ברור לי מי צריך חשבון נפש אני או "מנהיגי הציבור הדתי". אני יודע שאף אחד מאיתנו לא יחשבן.

פוליטיקה לגיל הרך

לנעם ספר מעפן שמלמד מילים וצבעים. בכל כפולת עמודים כתוב צבע, ומוצגות שתי תמונות באותו צבע. הנה אחד העמודים:

[אני מניח שהדמיון לעלה הירוק ההוא זה מעין ניסיון חתרני באסוציאציות. או שזה רק אני?]

[הפוסט על מוצרי הצריכה לילדים רכים עוד מחכה באמתחת. מחכה להכתב, כלומר]