ערימה חדשה ומלאת ממתקים לסוף השבוע. על היאוש האקדמי והיאוש העירוני שאולי נעשה יותר נוח. היטלר, באשיר ושיילוק קופצים לביקור. על מיתוס המילים של מאיר אריאל וגם ראיון עם לאונרד כהן. פינת הגיק המתבקשת והופעת אורח של בובליל – האיש הנפיחה והשפה.
ראשית כל ברצוני להודות להורי שהביאוני עד הלום. ועכשיו ברצוני להודות לכל מי שנענה לקריאה הנרגשת שלי בפוסט הקודם. ענו לא מעט אנשים והחלטתי לחלק את הניסוי לשני שלבים בשביל לא להטריח את כולם. אם שלב ראשון יצלח אפנה לאחרים.
בהקשר נפשי דומה, כותבת איילת על המחסומים בכתיבה ובמחקר: אני קלישאה של תלמידת מחקר – או: הנה עוד דבר לעשות במקום לכתוב.
וממרחב צחיח אחד לאחר – יוסי מטלון משקף בתמונות את ההבדלים המנטליים בין תל אביב, שדה בוקר (למה דווקא?) ומודיעין. במודיעין הבורגנית אין עננים.
מספיחי השטיח האדום
הטייקאופים על הנפילה כבר גרמו למיני שערוריה. הנה עוד אחד שהצחיק אותי קשות (למרות שהטקסט מולבש בצורה רשלנית):
[דרך עירא באסכולת הכורסא]
זה הזכיר לי את אחת מהסצינות המחרידות (באופן חיובי) של הקולנוע הישראלי – המונולוג של שיילוק באוונטי פופולו:
עסק ביש
ובנימה אופטימית זו נעבור לרזי בן עזר ששובר את המיתוס (?!) שמאיר אריאל לא היה רק איש של מילים ושההגשה הייתה חשובה לא פחות. יש שם גם הפניות לכמה קטעי יו-טיוב, אבל את הקטע הבא לא תמצאו בשום מקום *- פרשת עסק הביש של מאיר הצעיר: 
*חוץ מבאוסף המרובע ובאלבום ישן
First we take Berlin, then we take Manhattan
ואם כבר בענייני מוזיקה, מילים וחיתוך דיבור, לאונרד כהן מתראיין לניו-יורק טיימס לרגל סיבוב הופעות אמריקאי אחרי 15 שנות העדרות מהבמה.
זה לא XKCD
בפינת הגיק, שאף ערימה לא תהיה שלמה בלעדיה, אני חייב לגנוב מ-coding horror את הדבר הזה בעניין כתיבת קוד איכותית:
שפה יפה
נו, ואפרופו איכות ו-WTF – בעמוד הראשי של YNET הופיעה הערב הידיעה הבאה:
הא?! בעמוד הראשי?!? "התנפח בלסת"?!?!? WTF!!!
וכדי לכפר, רגע פנינתי של עברית – אתמול שלחו אותנו ההורים לקאמרי לראות את אמדיאוס [תרגום דורי פרנס]. נשזרה שם ההברקה פרימזונה. בקרב הקהל המעונב לא נשמע ולוּ צחקוק [בניגוד לפעמים בהם למוצרט ברח פּוּק]. כמו ש"תרגם" דן אלמגור בחלום ליל קיץ – חרמנא לצלן.
להוספת תגובה