[בערימה הזו זרוקים לינקים ודעות בלתי מבוססות (שלי) על טוויטר , סירטוני טוויט, פולמוס מקוצר וגם ספיח לפסח - מה לעשות עם המצות].
לכן טוויטר חשוב יותר מפייסבוק, בוודאי יותר מיאהו. מספיק כדי לגרום לגוגל לנוע באי שקט.
כותב גל מור ברשימה ארוכה על טוויטר. והוא ממשיך:
הוא [טוויטר] מקצר את שש דרגות הקשר של סטנלי מילגרום לטוויט אחד… מתי בעבר יכולתם לפנות לקוקה קולה ישירות? נכון, יכולתם לגלוש לאתר, לחפש את הכתובת למשלוח פניות ולקוות לקבל יותר ממענה אוטומטי אחרי כמה שבועות. בטוויטר, גם אם לא תענו, יש לכם לפחות ביטחון שעין אנושית עוברת על הפניות. כי אם חייבים להגדיר את האינטרנט במילה אחת זו תהיה "אנשים". ובשלוש מילים: "שיחות בין אנשים". כן, זו מדיה של שיחות – פיצחתם את זה, יש לכם דבר חשוב ביד.
WTF?!
מעולם לא השתמשתי הטוויטר ובחיי אימי הורתי שאני פשוט לא מבין את התופעה הזו אבל מה – אין לי ספק שגם אם היום מישהו בקוקה-קולה קורא טוויטים (פחחחחח) מחר זו כבר תהיה תוכנה אוטומטית שמסווגת את הפניות ומנפקת ציוצים בהתאם. ואם לא תוכנה אוטומטית אז עזרה הודים בעשרה סנט לשעה.
כדאי להתעכב גם על הקביעה הרומנטית "האינטרנט הוא שיחות בין אנשים". האינטרנט הוא כבר מזמן לא שיחות אלא בעיקר רעש (מסחרי או נרקיסיסטי). הגדולה שלו היא שהוא יוצר אשליה בין של שיחות וקשרים. בעולם מנוכר גם זה משהו (ולא שאין פה ושם שיחות וכו' – זה פשוט כל כך בשוליים). בעולם בו מנועי חיפוש מספקים את המיידע ומנועים אחרים מצמידים פרסומות תלויות טקסט, בעולם בו רובוטים משאירים טרקבקים בבלוגים ומגיבים בשכר ותוכנות מטקבקים חופשי כבר מותר להכריז – האינטרנט הוא רעש. טוויטר הוא מרדד שיחה ומרדד יכולות קוגניטיביות. טוויטר הוא הציפצוף מחריש האוזניים של להקות-להקות של ציפורים.
אז מהו בעצם טוויטר – זה אולי כלי מעולה למסור מסרים קצרים ומעודדים למאמינים. נניח ואתה מתמודד מלהיב לנשיאות המדינה החזקה בעולם. אין כמו לצייץ "העצרת בסיאטל הייתה מדהימה. אתם מדהימים. ביחד נעשה את זה. כן – אנחנו מסוגלים. " או כמו שיודע כל רוקר מזדקן – כשאתה באמפי בקיסריה אתה צועק לאנשים "shalom תל אביב. אתם אנשים יפים". אבל כשאורן צור מטַווֶט "יאללה ביתר! יאללה אליפות!!! Yes – we can!!!!" זה קצת תמוה.
ושוב גל מור:
אם זה לא היה ברור עד כה, הנטייה לצרוך מידע במנות קטנות והולכות היא מגמה מהותית בשנים האחרונות ברשת. המידע סביבנו מתעבה, אנו נדרשים לעשות יותר מרגע לרגע ולכן הזמן הפנוי שלנו מתפרק למיקרו-הרגעים בהם אנו יכולים לבצע סדרות של מיקרו-פעולות. כמו טוויט, למשל.הפיד, אולי התמה הכי בולטת בממשקי האינטרנט בשנים האחרונות, מקל עלינו לברור בין הפריטים החדשים. זהו למעשה ממשק דומה לאימייל, אותה תשתית ישנה ומנצחת. הוא כרונולוגי ולא מבדיל בין חשוב יותר לפחות. כמו האינטרנט. כולם שווים.
שוב הכמיהה הרומנטית הזו לשיוויון. "באינטרנט כולם שווים" הוא מיתוס מופרך בערך כמו זה שהכלכלה האמריקאית מבוססת על שוק חופשי. אבל מה שמעניין בפסקה הזו זה לא הסנטימנטליות אלא ההנחה שאנחנו הולכים לצרוך פיסות קטנות יותר ויותר של מידע. הפיד הוא כלי כה יעיל, לא מכיוון שהוא מאפשר לצרוך פיסות מידע קטנות אלא כיוון שהוא מאפשר לצרוך בתבונה את פיסות המידע הגדולות (בערך). למעשה גם הפיד הוא אשליה קשה לברור את המוץ מהתבן על פי התקציר. בוודאי זה לא שונה מהותית מעדכוני אימייל.
אם יורשה לי להתנבא – המגמה לצרוך פיסות מידע הולכות וקטנות תיפסק כשתופיע טכנולוגיה שמאפשר לבחור עבורינו את פיסות המידע הגדולות בצורה טובה מספיק ולא רק על פי נושא ומילות מפתח. עוד חזון למועד אבל כל כלב בא יומו. (הסתייגות – אם פיתוח הטכנולוגיה יקח יותר מדי זמן לרובינו כבר לא ישאר מוח שמסוגל לעבד טקסט ארוך מ-140 תווים).
***
טוויטר הוא בסה"כ טרנד שמונע על ידי כמה גיקים, מסדר מראית עיין של קשר וזוכה להצלחה בגלל מועמד פופולרי לנשיאות שכחלק מהקמפיין אימץ תדמית של טכנולוג חובב חידושים. זה בערך כמו פיטפוטי הביו-טכנולוגיה של שימון "מעולם לא רציתי להיות נשיא, רציתי להיות רועה צאן ומשורר של כוכבים" פרס. עוד מעט גם הוא בטח יתחיל לצייץ, הרי זה העתיד, לא? ושימון הוא צעיר לנצח.
[מצד שני - גם את האלבום הראשון והמשפיע של ה-VU קנו פחות מאלף אנשים אבל השמועה אומרת שכל אחד מהקונים הקים אחרי זה להקה. {מצד שלישי - איפה נמצאים היום הVU כשכל ילד אימו חושב שהמוזיקה המלוקקת שלו היא תמצית הפאנק?!}]
אבל הפוסט הזה לא נועד להיות התנגדות מנומקת לטוויטר וגם לא במה לציטוטים נטולי הקשר מהפוסט של גל (פוסט ארוך עד למאוד) אלא לערימת לינקים נוספת שהצטברה אצלי לאחרונה – כולם בענייני הטוויט.
***
אינטרמצו. מספיחי הפסח – קליפ משעשע שידגים 20 דברים שאפשר לעשות מהמצות שנשארו:
***
"I have a dream that my four little children will one day live in a nation where they will not be judged by the colour of their skin but by"
מתיחת האחד באפריל של הגארדיאן בישרה שהעיתון מתאים עצמו לעתיד ועובר לטוויטר. הם אפילו החלו להמיר את הארכיון כמו הנאום של מ.ל. קינג.
בדיילי שואו מוטרדים מחדירת הציוצים אל הפריים-טיים האמריקאי ויוצאים לחקור את התופעה:
| The Daily Show With Jon Stewart | M – Th 11p / 10c | |||
| Twitter Frenzy | ||||
|
||||
—–
דן ליבריסטאן כותב על הגימיק של פירסום רומן (ספרות) בטוויטר. מסתבר שזו מיני תופעה.
—–
והנה קטע נוסף ששם את טוויטר במקומו, הפעם מ-Current:
—–
צחוק בצד – גם רמת האבטחה בטוויטר 0לפחות עד ינואר 09) הייתה חובבנית עד לא קיימת כך שבצורה די פשוטה הצליח האקר צעיר להיכנס לחשבונות של אובאמה, הפיד של פוקס ניוז ו… הפיד של האדמיניסטרטור של טוויטר. הנה הדיווח במדור threat level של WIRED.
ואם כבר התחלתי להתנבא אני אמשיך ואומר שטוויטים כתופעה, בדיוק כמו בלוגים, יהפכו בעיקר לרעש לבן שמתמזג ברקע האינטרנטי. אֶשֶר כבר היה כאן קודם.
באווירת ה'משואה לתקומה' – נסיים בנימה מעט יותר חיובית, רנדז כותב על the art of tweet. זוהי פסקת הסיום של הפוסט שלו:
In my opinion, the art of a good tweet is not just how much you can convey using extreme brevity, it’s also how you can take an idea, shape it with a bit of yourself, and give it to someone else who, if you’ve given them reason, will do the same.אבל כמה מאיתנו מסוגלים לזה?!
אני גם לא התלהבתי במיוחד מהפוסט של גל מור. אבל מה זה אומר "האינטרנט הוא רעש"? זאת הבחנה מדעית? מה ההבדל בין שיחות ורעש? יש לך באמת דרך לדעת האם האינטרנט משמש יותר או פחות לתקשורת בינאישית מאשר לפני שנה, חמש, עשר שנים?
אידיוסינקרטית
אפריל 26th, 2009
האנימציה מ-current פשוט מעולה.
נפלתי מצחוק :-(
[תומר - הפכתי את העצוב. זה משהו בהתקנה של הWP שלי שהופך את החיוכים. א.צ.]
תומר
אפריל 26th, 2009
זו כמובן לא אבחנה מדעית. (אבל אם תבחני חלק ניכר מהמחקר האקדמי בנושאי האינטרנט תגלי שמטרתו לצמצם את הרעש כלומר לעזור למשתמש לסנן ולהשיג את המידע אותו הוא מחפש מבין כל העמודים הלא רלוונטיים בכלל והכאילו רלוונטיים).
השאלה (בעיניי) היא לא האם האינטרנט משמש יותר לתקשורת בין אישית אלא מה הגידול בשימוש לתקשרת בין אישית לעומת הגידול בשימוש לצרכים אחרים (ולעומת הגידול בתיקשורת בין אישית באון כללי כמו טלפון וסמס).
רעש במובן זה שכשאני מקבל תוצאות חיפוש במנוע זה או אחר אני יודע שמרביתן לא יהיו רלוונטיות וכשאינ רואה תגובות לכתבה פוליטית בYNET אני חושד שחלק לא מבוטל מהן שתול. רעש במובן זה שמרבית הציוצים בטוויטר הם חסרי משמעות למקבל כמו אותן מצגות פאואר-פוינט שפעם היו נוהגים לשלוח באימייל המוני.
אבל זו בהחלט אבחנה רטורית ולא מדעית.
אורן
אפריל 26th, 2009
האינטרנט הוא רעש – נשמע לי נכון ב-95% מהמקרים. מצד שני, יותר חשובים לי חמשת האחוזים האחרים. אני ועוד לפחות 232 אנשים אחרים קוראים את הבלוג הזה. מכאן אני מסיק שהחלקה הזו של האינטרנט אינה נחשבת לרעש עבורנו. אישית, פעם ביומיים אני מוצא באינטרנט משהו שמעשיר את חיי (העבודה, או הפרטיים).
אה, ויש גם לינק:
http://www.herecomeseverybody.org/
(אני קורא כרגע את הספר, שמנסה להסביר בין היתר למה טויטר הוא לא רק רעש…)
יובל
אפריל 26th, 2009
אני בכלל לא בטוח שהמטרה של האינטרנט היא לצמצם את הרעש. הרי אם באמת זה היה כך, ברגע שאנשים היו מוצאים את מה שהם מחפשים הם לא היו גולשים וכולנו יודעים שזה לא נכון. אתה גולש לעמוד אחד שמעניין אותך, מוצא דברים אחרים שמעניינים אותך באותו עמוד שמפנים אותך אליו וזה לא נגמר. גם חיפוש מידע זה רק חלק מאוד קטן בעיניי של האינטרנט. אנשים בהחלט מחפשים לשוחח עם אחרים בצורות שונות רק שהיא יוצאת מכל פרופורציה. אני לא חושב שטוויטר הופך אנשים לשווים אבל בהחלט מצמצם פערים בין אנשים. אנשים מתים לדעת מה עושה סלבריטאי או אדם שחשוב להם ביום יום כי זה הופך אותו ליותר נגיש ואנושי. לדעת שאוסטין קוצ'ר הולך לחנויות שאתה הולך, אוכל במקומות שאתה אוכל וכו', נותן לך תחושה שבכל זאת אתם דומים. אני בכלל לא חושב שטוויטר זה טרנד והוא עוד יצמח הרבה מאוד בעתיד הקרוב. בעניין הזה פוסט מעניין של עמי בן בסט:
http://www.notes.co.il/benbasat/55536.asp
גיל
אפריל 26th, 2009
גיל –
[קודם כל ברכות וקולולולו על סיום הדוקטורט]
האינטרנט הוא המדיה. אני חושב שהמטרה של הכלים השונים הוא לצמצם את הרעש.
אני רוצה להעמיד משהו על דיוקו – כשאנחנו אומרים שאנחנו מחפשים מידע באינטרנט זה לא בהכרח מידע לתועלת שימושית מיידית – זה יכול להיות גם בלוג או סירטון מעניים להעברת הזמן או כל שיטוט אקראי למציעת זוטות מעניינות ועדיין – רוב מה שנמצא הוא רעש – דברים שאין לנו עניין בהם.
אני גם בהחלט מסכים שאנשים מחפשים שיחה וקשר אבל אני חושב שמרבית השיחות הן בנאליות ושיטחיות (גם לדעת המשוחחים) ושהקשר הוא מזוייף, על פי רוב – קשר אינסטנט של "כאילו". בוודאי שיש בזה גם יתרונות.
אורן
אפריל 26th, 2009
תראה, השאלה מה נחשב מידע היא קריטית. הרי כל אותו הרעש שאתה מדבר עליו הוא בעצם מידע שלא התעניינו בו בעבר, אבל פתאום הוא כן מעניין. האם יכול להיות שיש בילבול בין עניין לבין מכוונות? הרי אני בעצמי לא יודע מה יהיה מעניין כשאני נכנס לרשת ואני לא בהכרח מחפש משהו ספציפי אבל אני נסחף אחרי הקישורים.
אני לא בטוח שהשיחות בנאליות. אתרי הכרויות פורחים וגם פורומים שונים שבהם אנשים מרגישים מאוד קרובים אחד לשני גם אם רק וירטואלית. אני הייתי משנה "שטחי" ל"קשר בתנאים שלך". אתה מדבר עם מי שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה ויכול להפסיק בכל רגע אם בא לך.
גיל
אפריל 26th, 2009
גל מור כתב, "הוא כרונולוגי ולא מבדיל בין חשוב יותר לפחות. כמו האינטרנט. כולם שווים."
אורן יקר. מתי תביע את דעתך על ה-feed ranker שלנו – my6sense?
עמיתך לשביתה,
עומר
omer
אפריל 28th, 2009
היי עומר –
האמת שעוד לא יצא לי להתעסק עם זה ממש בעבר לרג'יסטרציה (זמן…) כך שאני עוד לא מרגיש נוח לכתוב על זה משהו.
כנ"ל לכתוב על השביתה שמרוב דיסאינפורנציה לא ברורות לי מה העמדות האמיתיות של הצדדים… :)
אורן
אפריל 28th, 2009
תגובה מאוחרת. אורן, אני מעריך את דעתך אך מאחר ואתה מציין שמעולם לא התנסית בטוויטר ולא מבין את התופעה אני חושב שראוי שתבחן את הכלי לפחות חודשיים-שלושה כדי להעמיד למבחן את ההשגות שלך לדבריי. התנסות היא תנאי בסיסי להבנה מעמיקה יותר – לא רק באקדמיה אלא בכל תחום, לא כן? באשר לרעש, ציינתי במספר פוסטים שטוויטר מייצר רעש לבן וביחד עם זאת הוא מקרב בין אנשים באופן חסר תקדים. לא הכל שטחי ולא רלוונטי. אני באמת מציע שתבדוק בעצמך ורק לאחר מכן תחליט(:
גל מור
מאי 2nd, 2009
גל –
באופן עקרוני אתה צודק – חייבים התנסות. זו גם אחת הסיבות שהפוסט הוא בעיקרון מיון ערימה, כלומר אוסף לינקים ולא הבעת דעה סדורה.
בכל אופן, יש גם יוצאים מן הכלל. למשל טוויטר. ראשית קראתי עליו לא מעט, אני מבין את הטכנולוגיה ואני נמצא מספיק זמן ברשת בשביל להבין את הדינמיקה. דבר שני – התנסות בטוויטר יכולה להיות שונה מאוד בין אנשים (תלוי מי המעדל שנוצר, אחרי מי אתה עוקב ומי עוקב אחריך וכו') ולכן לקבוע מסמרות רק על פי התנסות אישית זה יהיה מעט יומרני. מדוייק יותר יהיה לנסות לפענח את התופעה מרחוק, בטרם התמכרות.
השאלה בעיניי היא משהו בסיגנון של היחס signal to noise. ברור בפוטנציה ואפילו למעשה, שטוויטר גם מקרב בין אנשים ושיש לו גם שימושים מתאימים/מועילים/כייפיים אבל אני מתרשם שיש הרבה יותר רעש מקרבה והרבה יותר שיעמום מעניין. אני עדיין חושב שזה בעיקר טרנד.
אורן
מאי 2nd, 2009
ליאור קודנר רוצה שכל הטקסטים בעולם יתומצתו בעקבות הטוויטר:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1084891.html
נראה לי שהגזים קצת.
יובל
מאי 12th, 2009
כן, קראתי את הרשימה של קודנר. כזה גיבוב שטויות לא ראיתי מזמן.
"עידן הטלוויזיה והאינטרנט ממחיש, שהציבור מתקשה לקלוט מסרים ארוכים" ?! כנראה שהוא לא שמע על סיבה ומסובב…
"לא מוכרחים לחפש דוגמאות למהפיכה ההכרחית הזאת רק באינטרנט: הגילוי המדעי החשוב בתקופה המודרנית כלל רק חמישה תווים – E=MC2. " ?!?!?!?!?!
אורן
מאי 12th, 2009