מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

אחת התופעות המופלאות של הספרות העברית היא הכתיבה הראשונה בשפה השניה. התופעה הזו נחשבת נדירה ומיוחדת ובדרך כלל מזכירים את נבוקוב* ואת קונרד כיחידי סגולה. עגנון זכה בפרס נובל. אבל מרבית הסופרים העבריים המבוגרים וחלק מהצעירים כותבים בשפה שאינה שפת אימם. אריאנה מלמד כותבת על זה לכבוד יום העצמאות (עברי, כתוב עברית) ומונה חמישה סופרים שהיא אוהבת במיוחד:

כמה מסופריה הטובים ביותר של התרבות הזאת לא נולדו אל תוך השפה. שירי הערש שלהם, חרוזי אמא-אווזה וצורת אלף-בית לא נהגו ונכתבו אצם בעברית. "איה פלוטו" זר להם**, ולמפלצות מסיפורי הילדות שלהם יש שמות משונים שלא מפחידים עולל מקומי.

וזה מעניין שאריאנה מזכירה דווקא את איה פלוטו כקלאסיקה הישראלית השורשית – איה פלוטו שלכשעצמו נכתב על ידי סופרת שנולדה בעיר הגשרים – קניגסברג, גרמניה וגדלה בקובנא, ליטא. לאה גולדברג כתבה עברית ותרגמה לעברית אבל עקבות המבטא היקי מורגשים היטב כשהיא חורזת עברית, בעיקר באיה פלוטו:

pluto1.jpg

וזו לא חריזה חד פעמית. גם כאן:
pluto2.jpg

**למעשה 'איה פלוטו' היה זר גם לי. גדלתי על הנשיקה שהלכה לאיבוד, על מיץ פטל, על חתול תעלול, על סדרת המרים ועל לובנגולו מלך זולו. את פלוטו הכרתי רק כשנולד נעם. איכשהו, כבר בקריאה הראשונה התפזלתי (puzzled) מהחריזה ומאז אני מקריא את הספר במבטא גרמני. כבר מזמן רציתי לאזכר כאן את החריזה המוזרה של טוב-חוף, שדות-מאוד והנה אריאנה נתנה לי את התירוץ.

גם כשהיא מדברת המבטא (ליטאי?!) נשמע ברמה:


[סימפול של לאה גולדברג מקריאה את 'משירי ארץ אהבתי' (מופיע באלבום 'שרות לאה גולדברג'). ארץ אהבתה, היא דווקא אירופה ההרוסה, היכן ש"שילפי שיבולים ידקרו ותמתק דקירתם… לא נצרבת בלהט השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם"]

מעבר להישג ולתופעה התרבותית המדהימה של המעבר לכתיבה בשפה (תרבות) אחרת, אפשר לצאת מכאן (בעיקר מפלוטו) לדיון על תופעות ההעברה (language transfer) וההתקבעות המבנית והצלילית של השפה הראשונה. אפשר לנסות למשוך את זה לכיוון החומסקיאני (דיקדוק אוניברסלי) ואפשר לדבר דווקא על צלילים ושכיחויות. דבר אחד בטוח – אפשר להוציא את האדם ממכורתו (הלשונית) אבל קשה להוציא את המכורה מהאדם. פלוטו עדיין חולם בגרמנית.

*לנבוקוב ספרון חמדמד בשם פְּנִין המספר את סיפורו של פרופסור טימופי פנין הנלעג והמכמיר – פרופסור לספרות רוסית שיצא את אמא רוסיה והוא מתגלגל ברחבי ארה"ב, קלולס לחלוטין. אני לא יודע אם נבוקוב כתב את עצמו או הלעיג על הגורל ממנו הצליח להימלט, אבל אני קראתי את הסיפור כווידוי ואנטיתזה לכתרי ה"אימוץ וההטמעה המרשימים של שפה ותרבות זרות" – מעין "אולי נפלתם שדודים בקסמים האמריקאיים של לוליטה, אבל אני עדיין הרבה יותר פנין מאשר הומברט האנין והמתחכם או לו-לוליטה האינפנטילית והנצלנית".

————————–
תוספת מאוחרת שנתרמה ע"י יובל: איה פלוטו – הסיפור האמיתי בבלוג 'כבר לא בבטן של אמא שלי'. יופי של סיפור אמיתי.

19 תגובות עבור “איה פלוטו חולם בגרמנית?”

  1. אגב, סתם הערת טריוויה: בשונה מספרי ילדים אחרים של גולדברג – את הספר הזה היא לא כתבה, רק חרזה. המקור הוא תמונות שצייר המאייר לילדי קיבוץ מגידו ולאה רק חרזה את התמונות לסיפור הומוגני (פחות או יותר).

    מהגג

  2. אני משער שאתה מכיר אבל אם לא קטע מצוין של אמנון כרמל על איה פלוטו.
    http://www.tapuz.co.il/blog/print.asp?EntryId=1288785

    kavod

  3. מהגג –
    מעניין. לא ידעתי את זה. ריפרפתי במהירות על כטוב בעינכם בתרגומה ולא מצאתי חריזה כזו וגם בדירה להשכיר אני לא זוכר חריזה כזו (נכון?). אולי החריזה הספונטנית של פלוטו לא עברה עריכה בניגוד לעבודות אחרות?

    כבוד-
    לא הכרתי את הקטע של כרמלי אבל בעיני הוא קטע גרוע מכמה סיבות. קודם כל – ויכוח עם מחזירים בתשובה הוא בד"כ מיגע ומשמים עד למאוד וצריך להיות אובססיבי כמו ירון ידען כדי לעשות את זה. דבר שני – המחזירים בשאלה נופלים לכל בּוֹרות הדמגוגיה והבּוּרות שהם מטיפים נגדם (אין לי כח לפרט, אבל למשל הדיון שם באישה סוטה מראה שלכרמלי אין מושג וחצי מושג בשיח ההלכתי וגם לא בקריאת תנך, ו/או, הוא בטוח שאין לקוראים שלו מושג שכזה.) ולבסוף – הפרודיה עם איה פלוטו היא לא פחות מאשר טרחנית.

    בקיצור – חבל שאנשים אינטליגנטים נסחפים לדבר על דת. זה לא מוציא אותם טוב ועושה עוול לשאר הנושאים עליהם הם כותבים.

    אורן

  4. איתמר לוי מביא את סיפור כתיבת 'איה פלוטו', שאכן התחיל בתמונות שארי רון צייר לביתו, להן הוסיפה אשתו דינה טקסט. בשלב הבא הפכה לאה גולדברג את הטקסט לחרוזים:
    http://www.itamar-books.co.il/?mode=nl&n=57

    עוד טריביה: לאה גולדברג היתה מומחית לשפות שמיות, וכתבה דוקטורט על הניב השומרוני. נבוקוב למד שפות סלאביות ורומאניות. בקיצור, לשניהם היה ידע בלשני אקדמי לא מבוטל. אולי זה ההבדל בין דובר ילידי לחוקר?
    חוץ מזה – אולי ב-1957, שנת כתיבת הספר, דווקא זה היה אופן ביטוי העברית המקובל? שמעת הקלטות של בן גוריון, או נאומים של טדי קולק או יבדל"א שמעון פרס?

    יובל

  5. יובל –
    סידרתי את הלינק (אבל לא ברור לי למה הוא מוביל).

    מה ההבדל בין דובר ילידי לחוקר?

    (וכן, בשנת 57 היו הרבה יותר מבטאים אירופיים שהסתובבו כאן, אם כי לא בטוח שבקיבוץ מגידו).

    אורן

  6. שלום אורן.

    נכנסתי בפעם הראשונה לבלוג שלך ומאוד התרשמתי מן ההשקעה. ובחירת הנושאים הלא שגרתית. מוזר לי שמעולם לא נתקלתי בבלוג שלך קודם לכן… וגם חבל.

    ניסיתי להירשם אליו ב RSS ולא הצלחתי. אשמח עם הבעיה תתוקן כך שאוכל לדעת מתי אתה מעדכן.

    בהצלחה

    חסר מעש

  7. פוסט נחמד מאוד (כרגיל)
    וגם
    אני מצליח ללא קושי לקרא ברסס(?!)

    אלעד

  8. מעולה!

    וגלעד צוקרמן היה אומר: "וזו עוד הוכחה חותכת לטענה הגאונית שלי, לפיה הישראלית בעצם צמחה מן היידיש. וחוצזה, גם אני יכול לחרוז חרוזים במבטא אירופאי ואף כתבתי מספר שירים נפלאים בעלי חריזה כזאת, כמו למשל מחזור עשרת השירים המופיע בעמודים הבאים".

    יואב

  9. גלעד צוקרמן כל כך מלא מעצמו (נטע מוכיחה שגם היא מושפעת משפת הלע"ז)…

    Neta

  10. אז איך לדעתך כן צריך להתקיים דיון על קיומו של האל?

    kavod

  11. כמי שגדלה לא הרחק ממגידו, איה פלוטו הוא אכן אבן שואבת, לקחו לי כמה שניות להבין שמה שמוזר לך פה הוא החריזה הלא מושלמת (טוב-חוף), מבחינתי הספר היה חרוז היטב, אבל זה כנראה עניין של הרגל…
    מה שמזכיר לי מפגש עם יורם טהרלב, שנשאל על ידי מישהו (בשיא הרצינות) "אולי יש לך חרוז בשבילי לדשא?", וענה בלי להתבלבל- "כש" (תחילית בלי המשך).

    אורה

  12. חרוז ל"דשא"? זה קל! "מeשeך".

    יואב

  13. חסר מעש –
    קודם כל – תודה. אני לא יודע על בעיה בRSS וגם אצלי זה תקין. אם גם הפוסט הבא לא מופיע אצלך אני אנסה לבדוק האם יש בעיה.

    יואב/(נטע) –
    אני מבין שקראתם את הספר…

    kavod –
    אני לא משוכנע שדיון על קיומו של האל הוא נחוץ או אפשרי. בכל אופן, הפוסט אליו הפנית לא דן בקיומו של האל אלא בסקירת הטכניקות של מחזירים בתשובה (שפונים לקהל עדרי במיוחד) ואז יציאה נגד הטכניקות האלו תוך שימוש בכמעט אותן טכניקות עצמן (בורות של המטיף והנחת הורות של המאזינים).

    אורה –
    החריזה לא באמת מפריעה לי אבל אני חושב שזו תופעה די מעניינת.

    אורן

  14. הנה עוד לינק לאותו סיפור –
    בבלוג של נועם (עד שאיתמר לוי ישים עוגן, ישים את הסיפור בדף נפרד או סתם יחדל לגרום לסיפורים שלו להיות קשים למציאה כספרים שהוא מאתר בכישרון כה רב):
    http://www.noamblog.info/?page_id=167
    ניסיתי לטעון שלאה גולדברג חרזה כמו חוקרת (המכירה את השפה כמערכת כללים ופחות באופן אינטואיטיבי), בעוד נעמי שמר, למשל, חרזה כמו דוברת ילידית. אני מאמין שחרוזי כל אחת מהן נשמעו לה מצוין. הנה – זה כתוב, ונשמע עוד פחות הגיוני.

    יובל

  15. יובל –
    זה יופי של סיפור. אני כבר מעביר את הלינק אחר כבוד לגוף הפוסט (ועוד לילד שלהם גם קוראים נעם).

    לגבי התאוריה – אני לא יודע אם היא נכונה לגבי לאה גולדברג אבל כבר מזמן הרגשתי שיש לא מעט סופרים שניכר בהם שהם כותבים לפי התאוריה ולא בטבעיות. למשל קורצוויל שכותב בשביל להשביע את רצון קורצוויל המבקר או למשל א.ב. יהושע שאני חושב שהוא משמים עד למאוד – בעיקר כי אני מרגיש שהוא כותב לפי הספר.

    אורן

  16. במקרה נתקלתי בערך של ויקיפדיה העברית על חריזה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%96%D7%94
    וראה זה פלא: עוד תיאוריה, ואני מצטט:
    "בשירים רבים נעשה שימוש בחרוז בלתי-מדויק – חרוז שאינו מקיים באופן מלא את כללי החריזה, אך החזרה על הצלילים בו יוצרת עדיין קישור צלילי בין המלים. חרוזים מעין אלו שימשו פעמים רבות דווקא משוררים המתמחים בחריזה, כגון אלתרמן או לאה גולדברג, על מנת 'לשבור' את הסכמה המכנית של החריזה המדויקת."
    כלומר – אי ההתאמה מכוונת –
    בהמשך היא מתוארת כ"חרוז קרוב עיצורי".

    יובל

  17. מעניין. אתה חושב שזה המקרה באיה פלוטו?

    יש כמובן את ההברקה של האבן עזרא:
    לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו.
    אך אמנם תשמור החמור בהר המור,
    ואת השור תקשור בערי המישור.

    תמיד הצחיקה אותי גם האילודיה לפסוק 'לא תחרוז בשור ובחמור יחדיו'. עכשיו אפשר לטעון שאפילו האבן עזרא "משורר המתמחה בחריזה… שבר בכוונה את הסכמה הלשונית המדוייקת". :(

    אורן

  18. מזכיר לי את מה שקורה עם ü בגרמנית. הצורה התקינה לבטא אותה היא בד"כ [:y], כלומר סוג של u מעוגל-קדמי. מצד שני, אפשר להפוך את זה לדיפתונג [iɛ]. וכך המילה für יכולה להתחרז – עם קצת מאמץ – עם המילה vier.
    בהתעלם משינויי התנועות לאורך הדורות, זה נראה לי מטופש למדי. אבל ככה זה, מגתה ועד להקות פופ של ימינו.

    איתמרק

  19. […] הייקיות הזו מזכירה לי בעקיפין את הניתוח היפה של איה פלוטו שכתב בזמנו אורן צור (או ליתר דיוק, Oren Tsur). שיתוף […]

    מכונת הדיבור בתור מורה שפות « דגש קל

להוספת תגובה