מדע בזיוני

ערימה חדשה שתמלא את סוף השבוע המשתרע ריק כמו שפופרת וואקום. הפעם צרור תודות, צוקרמן [שוב, כפול 2], השביתה באוניברסיטה הפתוחה, החדש של דילן ותימוכין ישנים של סיד בארט וסיימון וגרפינקל. הדיקטטור הקטן מופיע לפוטו-פיניש.

1. כבוד
בפוסט הקודם (צולללות – הסרט הספר והגיק) העיד הנחתום על עיסתו והתייחס לבלוג כ"הבלוג-המכובד-עד-למאוד". מסתבר שחיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. בדיוק באותו יום שיחרר אוֹרי קציר את הרשימה השנתית של 25 הבלוגים הנבחרים של אפלטון. אכן מכובד עד למאוד. תודה אורי. [ולכו לראות את שאר הרשימה - יש שם דברים מעניינים].

אורי תיאר את הבלוג: "אם בעבר התרכז במדע פופולארי וכתב הן על ענייני הלכה והן על פענוח צפנים, הרי שהשנה גיוון לכיוון ביקורת התקשורת, תרבות אינטרנטית ולינגוויסטיקה שימושית". אני הייתי מנסח קצת אחרת ואומר שהשנה הבלוג קצת איבד מיקוד ופוקוס. התבדר. אני מרגיש קצת מחוייבות כאן ואני מודה בהכנעה שזה פשוט קשה יותר לכתוב פוסטים מנומקים בבלשנות חישובית, לגבות אותם בנתונים וכו'. יש לי כמה כאלה בקנה. יש לי כמה טיוטות מקומטות מושלכות בסל הטיוטות. אבל הרבה יותר קל ומיידי להתמקד בתגובה עצבנית למשהו שכתב מישהו אחר. חברים – אל יאוש! החזיקו מעמד! הפוקוס עוד יחזור.

2. הכל צוקר. בוטיק התחת.
בזמן האחרון הסתובב כאן איזה טרול והשאיר במגוון פוסטים תגובה ובה לינק פשוט למאמר ה'אני מאשים' של צוקרמן בהארץ. חשדות בקשר לזהותו של הטרול בצד – הנה, למי שפיספס, גם אני אתן לינק מפורש לאותו מאמר (שבעיניי לא עושה חסד עם הכותב). אגב, את הטענות האלו, מילה במילה השמיע צוקרמן גם בהרצאה שנשא בתולעת ספרים. באנו לשמוע על הספר ובמקום זה שמענו חצי שעה של התנצחות אד-הומינם עם מבקרי העבר. מילה במילה. מאידך – גם הספר די ממחזר את עצמו ואת המאמרים שכתב. אבל עזבו אותי – הנה תקראו בעצמכם: ישראלי דבר ישראלית (אגב, זו היייתה הכותרת של הפוסט הראשון שכתבתי עליו). מומלץ להתעכב גם על התגובות למאמר – מעין ווַיְנֶטִיזם של גבוהי מצח. מרתק. אותי שיעשעה במיוחד תגובה 57. וכדאי להביא את אחת התגובות הענייניות היחידות שם (#34): "בעמוד 46 מופיעה טבלת ענק המסבירה את מקורותיה של הישראלית. על פי טענת צוקרמן העברית תורמת לישראלית בעיקר בתחום המורפולוגיה ואוצר המילים, והיידיש בעיקר בתחומי הפונטיקה, הפונולוגיה, הסמנטיקה והתחביר. חפשתי בכל הספר התיחסות לתרומות היידיש באותם תחומים שבה נמצאת עיקר השפעתה.מצאתי שני עמודים על השפעת האידיש על ההגיה (שבהם הרעיון חסר השחר שאבוד ההבחנה בין גרוניות הוא בהשפעת היידיש) ועוד שני עמודים על השפעות תחביריות של היידיש. כל יתר הספר עוסק דוקא בהשפעות היידיש על אוצר המילים, כלומר אותו תחום שבו דווקא העברית היא התורמת. קשה להסביר את הכשל הלוגי והמתודולוגי הזה."

3. "מכיר קנסליישין" כן בטח… "תזכיר לי…"
עוד צוקרמן אחד ודי – הופעת אורח אצל אורי גוטליב. אחד מהם מוצג ככלי ריק.

4. השביתה באוניברסיטה הפתוחה.
אני מלמדשובת גם באוניברסיטה הפתוחה. מתחילת המאבק לא הייתי משוכנע. זה נבלה וזה טריפה טענתי גם על תנאי ההעסקה שחלקם פשוט נוראיים (למשל ההעסקה המאפשרת היפטרות מנשים בהריון תוך מניעת פיצויי פיטורין ובצורה שלא תאפשר להם למצוא עבודה חלופית) וגם על ההתנהגות המעט ביריונית, מעט חצופה ולחלוטין לא פרגמטית של אירגון המנחים. מי שקורא את העידכונים (של שני הצדדים) בעיין מעט ביקורתית מבין שהשקיפות של המאבק היא רק למראית עין ולמעשה שני הצדדים משקיעים את מירב זמנם בדיסאינפורמציה וספינים. מאחר וצד השובתים מיוצג ברשת לרוב, אני אביא כאן לינק לבלוג של מנחה (מנחים?) המתנגדים לשביתה: משפט שלמה. [לפני שמעמידים אותי לקיר - אגלה ואומר שאני שובת. נשים בהריון וכו'. ההתנהלות הביריונית של האוניברסיטה לא עוזרת לשכנע אותי לא לשבות].

5 גיק
השבוע הייתי בסן חוזה ב-ICWSM -International Conference for Weblogs and Scocial Media מייסודו של ה-AAAI (על הכנס בפוסט אחר). בכל אופן, קבלת הפנים שנערכה בסיומו של היום הראשון במוזיאון המדע והחדשנות גררה ממישהו את הטוויט הבא (שצוטט במושב נעילת הכנס):

I had dinner in the middle of astronaut suits and Mars-exploring robots at The Tech Museum yesterday. You don't get geekier

למעו האמת, היו שם איזה רובוט ואסטרונאוט ומערכות כוכבים ומנועים ידידותיים אבל מהר מאוד, אחרי כמה בירות על בטן ריקה (אוכל לא כשר. בירה חינם) הם קצת היטשטשו אצלי ובעיקר ניסיתי לענות בקוהרנטיותלאנשים ששאלו אותי על המאמר.

6. Beyond Here Lies Nothing או I've lost my harmonica, Albert
כמו לגבי השביתה, דעתי חצויה גם לגבי בוב דילן. וגם לגבי רון מיברג. חלק מהאלבומים של דילן פשוט מופלאים בעייני (למשל bringing it all back home ו-highway 61 ). כמו שאמרה עליסה "נראה שיש בזה משמעות עמוקה רק שאני לא יודעת מה היא". בכל אופן, אלבומים נפלאים אבל חרא בן אדם. אפשר לראות את זה בשירים ניבזיים כמו don't think twice it's all right, או just like a woman, ביחס לעיתונאים ומעריצים (משעשע לפרקים), בביוגרפיה המפוברקת א-לה אסתרינה טרטמן וכו'.
גם רון מיברג ממנו למדתי נאו-ז'ורנליזם מהו (75% מהכתבה עליך, על טעמך המוזיקלי ועל האישה והילדים שסובלים בשקט ועוד פסקא על האלבום החדש של ספרינגסטין – נושא הכתבה). מצד שני – באמת יש לו טעם מוזיקלי נהדר וידע כללי עצום. והנה לפני כמה שבועות סקירה על האלבום החדש של דילן ולהפתעתי היו שם מינונים סבירים יותר וגם, סורפרייז-זורפרייז, הכרזה מאופקת שהמלך אפעס, אולי לא לגמרי ערום אבל הוא רק עם בגדים תחתונים – גם הם מעט מוכתמים. שמעתי את האלבום גם אני. כמה פעמים. לא נפלתי. רוצה לחזור הבייתה. את הרשימה הארוכה של מייברג כדאי לקרוא (בוב דילן כקאובוי של חצות) והנה רק ציטוט:

אני דולק בעקבותיו מסן פרנסיסקו (78', הפאזה הנוצרית), תל אביב וירושלים (87', הפאזה היהודית), תל אביב וחיפה (93', הפאזה הסתמית), דבלין (95', פאזת המועדונים) ופורטלנד (2006, סתם דרעק). ומכל המרדף הזה על פני חצי עולם, יש לי אולי הופעה גדולה אחת באמתחתי.
האמת המרה היא שהיינו צעירים מדי ובמקום הלא נכון כאשר דילן היה פרפורמר ענק.

ואם כך, אין מתאים מלשתול כאן את מה שיש לסיד בארט (הקרייזי דיאמונד של פינק פלויד) לומר על דילן:

ואם אנחנו כבר בשוונג הפארודיות וההשמצות – אל תחמיצו את סיימון וגרפינקל ב-A Simple Desultory Philippic. אהמ.

7. דור ה Z++*
אפרופו צעירים, מזמן לא ביקר כאן הדיקטטור הקטן שכבר חוגג 13 ירחים. קבלו את נעם – התינוק העסוק בתבל:

*מה בא אחרי Z? אולי כמאמר השיר הפותח את החדש של דילן – beyond here lies nothing. אחרי הפצצה האיראנית, כלומר.