אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג
בהן צדקי שמייקל ג'קסון מעניין את עכוזי כשלג דשנות השמונים. זה היה די מדהים לראות את התאום המושלם בו עבר העולם מסיקור המהפכה המדוכאת באיראן לנהי ומספד על חובב היָלְדוּת והילדים. אבל למען האמת אם כבר לזרוק את האיראנים לבור השיכחה לטובת הדחקה בידורית, בעיניי, החדשות המרעישות של סוף השבוע הן בכלל בענייני סרטים. כנראה [...]
נפתח בהודעה מנהלתית: בדרך כלל הבלוג מתגאה ומתנאה בפוסטים ארוכים כמו הפסקת פרסומות בערוץ 2. יחד עם זאת מידי פעם עולה הצורך לשתף באיזו דחקה בלשנית, לציין איזה פירור עליו אין לי יותר מדי מה לומר או אולי פירור עליו יש לי הרבה יותר מדי מה לומר אבל אין זמן לכתוב. בדיוק לשם כך אני [...]
אני הולך להסתבך כאן עם הפילוסופים שבכם. בעיקר הלוגיקנים. בעיקר הלוגיקנים הפורמליים. קראתי ב-YNET ידיעה* על הפגנה ספונטנית באיראן: ככל הנראה מתוכננות הפגנות ספונטניות בעוד כמה מוקדים בעיר – בהם כיכר המהפכה, כיכר ונאק, כיכ טאג'ריש וכיכר סאדקיה. שכחו לציין גם את השעה ואת מספר האנשים שמתוכננים להגיע. ככה זה ספונטני.
"'לבת לבן ולכל המתעניין'," טלפנתי לאחותי שקטנה ממני בחמש שנים, "מה זה אומר לך?" "זו הייתה איזו פירסומת פעם ברדיו?!"
איל עושים דברים עם מילים. והשאלה המתבקשת היא האם יכול מנהיג של מדינה אחת להכריז על כינון של מדינה אחרת (או לבטל כינון שכזה) – מיחזור של מבעים אילוקוציוניים.
ובכן, בדיוק ברגע שיצאנו מהמזגן של הסנטר אל הרחוב בדרך הביתה עבר שם המצעד. צועד לכיוון הבית. אז צעדנו. פגשנו חברים וחברות (בעלת השליטה הייתה באחת מנבחרות הספורט של ישראל). "תודה שבאתם," הם אמרו. "לא באנו," לא יכולתי להתאפק, "רק רצינו לחזור הביתה בשלום"*. וכשהגענו הביתה עלינו לשים בפריזר את הגלידה הנמסה וירדנו לשבת עם [...]
כבוד שבוע הספר – ערימה מוקדמת. בערימה הפעם – עתיד המילה הכתובה בפריזמת הבלשן החישובי, שבוע הספר כיום זיכרון. את הספר כותבים… אתם יודעים…סופרים, סיפריות ציבוריות, ראיון ישן עם ניל סטיבנסון ו- XKCD, יאמ.
מסתבר שיש מכת טעויות בטפסי בחינות הבגרות. הדיון בוועדת החינוך התקיים לבקשת ח"כ אופיר פינס (עבודה) ובו התברר כי לא מתבצעת שום ביקורת על טופס הבחינה לפני או אחרי ההדפסה, וטעויות דפוס עלולות להתגלות 15 דקות בלבד לפני הבחינה. [ע"פ YNET]
"באמת שאין לי הסבר סביר למה העברית המאונגלזת נשמעת לי כל כך צורמת" כתבתי לפני כמה חודשים. נזכרתי בזה בעקבות פולמוס העברית שהתחיל עוזי בנזימן בעין השביעית. עדיין אין לי תובנות מרגשות אבל יש גם ניצנים של תאוריה סוציולוגית. (וגם גילוי נאות ואסימון על הפירסום הסמוי בבלוגים).
רובוטוקבקים או בוטוקבקים כותבים תגובות אוטומטיות. האם רובוטוקבקים חולמים על כבשים חשמליות? וכשהם משקרים – האם הפיקסלים מסמיקים? ובעיקר – האם הם נעלבים כשמכריזים להם בוולגריות המקובלת במחוזותינו "37 – אתה אידיוט!!!!1"?
אפשר לדבר על QERTA באופן פרטיקולרי (כמאמר אותו שר שהתפוגג אל החוץ) ואפשר לדבר על התופעה. אלו דיונים מעניינים אך נפרדים. שניהם כאן בקצרה.
