לכבוד שבוע הספר – ערימה מוקדמת. בערימה הפעם – עתיד המילה הכתובה בפריזמת הבלשן החישובי, שבוע הספר כיום זיכרון. את הספר כותבים… אתם יודעים…סופרים, סיפריות ציבוריות, ראיון ישן עם ניל סטיבנסון ו- XKCD, יאמ.
עוד באירופה הוא היה סקפטי
מרטי הרסט (Marti Hearst), פרופסור לבלשנות חישובית מאוניברסיטת ברקלי מתנבאת על עתיד האות הכתובה. זו אחת הרשימות המדכאות ביותר שקראתי על עתיד הספרים אבל באורח פלא היא מצליחה להעביר את זה בצורה עניינית והגיונית. כמעט אידיאלית: זה הכרחי על מנת שיסגר הפער בין המדינות המתפתחות לאלו המפותחות היא טוענת. מה שמעכב את התהליך (הבלתי נמנע?) הוא חוסר היכולת לבצע חיפוש סביר בתמונות, באודיו ובווידאו. מעניין. the decline of text.
דן מליבריסטאן מציע זוית הסתכלות מעניינת על שבוע הספר: יום הזיכרון לספרים. בהחלט יש בזה משהו.
ארכיון דון קישוט זועם על מבצעי הספר בחצי שקל ומזכיר לנו שבצד השני של המשוואה לא נמצאת ההוצאה (או רשת החנויות. או ההוצאה שמאוחדת עם רשת החנויות) אלא הסופר שצריך להתפרנס מזה. אי אפשר להתפרנס מספר בשקל, "לכן כאשר כולם חוגגים השנה אם שבוע הספר העברי, אני חוגג את שבוע דיכוי הספר העברי" הוא אומר בשבוע דיכוי הספר העברי.
סיפורים לשעת לילה מאוחרת
ספרים מחברים בין אנשים. אי אפשר בלי XKCD על הספרים כאמצעי לקשר אינטימי:
תגידו – מסודרים קוראים ספרים? שחר מתודעה כוזבת קורא בין השורות של מסודרים, על מה שמאחורי הסדרה, על האוננות של הטלוויזיה המסחרית ועל מדורת השבט שהחליפה את הקריאה וחוגגת את זה. במשפט אחד "למה הכלב מלקק לעצמו את הביצים? כי הוא יכול". ככה גם המסודרים האמיתיים.
הופ הופ טרה-לה-לה
עצרו את המרה השחורה ובטלו את ההספדים יש גם לינקים שמחים.
אביגיל בורשטיין היא מתרגמת והיא כותבת בלוג חדש (יחסית) ומרנין על ספרות, תרגום וכו' ('אותיות, סימני פיסוק ורווחים'). בין היתר היא מספרת על הפיכת הספריות הציבוריות (בתל אביב) לחינמיות – רק הושט היד ושאל לך ספר.
אני (עדיין) קורא את the Diamond Age. בקצב הקריאה הנוכחי שלי זה יקח לא מעט זמן. בינתיים קבלו פוסט ישן של ברכה גולשת שמביאה ראיון משעשע ושובר מיתוסים שעשה הבנדוד (שלה) עם ניל סטיבנסון – האיש ומכונת המילים: סוס בפרוות דוב.
ואפרופו "עדיין קורא את…" ,הנה, שוב, פוסט שבוע הספר שלי בפעם השלישית (כי אני מאוד אוהב אותו וכי הוא עדיין רלוונטי). על יומרות ועל פוזות ועל ועל הֶספקים ועל ספרים ועל החיים ועל מה שבינהם. ושוב מתברר שהרשימה שבסופו רק מתארכת (והספרים בה לא פראיירים – הם לא מתחלפים). כנראה שלעולם לא אגמור את עיר לבנה-עיר שחורה או את הביוגרפיה של אורסון וולס. לפחות לא לפני שיגיע עידן (תור?) היהלום: לא קראתי.
איכשהו האזכור של סטיבנסון אחרי הפתיחה עם the decline of text הזכיר לי את In the beginning was the command line המופתי שלו.
זמין כאן.
קראתי אותו לפני די הרבה שנים וחלק ממנו ייראה היום אנכרוניסטי (מערכת ההפעלה המנצחת אצלו היא BeOS שכבר אינה קיימת) אבל יש לו אבחנה נפלאה על הכבוד לטקסט שקיבלו אנשי היוניקס והדוס בזכות הקומנד-ליין ושנמחק עם המעבר למערכות הפעלה נוצצות יותר.
בכל מקרה, כאמור, יצירת מופת (ודי קצרה).
אה, ותודה על הלינק.
שחר
יוני 10th, 2009
לא חשבתי על הקישור שעשית בין הרסט לסטיבנסון. מעניין. (האמת שאני בדיוק באמצע בראשית הייתה שורת הפקודה אבל כדרכו של מולטי פרוססינג של קריאה – זה מקבל זמן CPU ואז מוחלף בחומר קריאה אחר וחוזר חלילה. גם את זה בטח יקח לי עוד הרבה זמן לגמור).
אורן
יוני 10th, 2009
לדעתי כל הספריות הציבוריות הן בחינם עכשיו, על פי חוק מלפני שנה. בירושלים זה בטוח חינם.
אפרת
יוני 10th, 2009
בדיעבד שמתי לב שבראשית היתה שורת הפקודה ארוך בהרבה ממה שזכרתי. מה שמעיד בעיקר על הירידה החדה בקצב הקריאה שלי מאז נתקלתי בו לראשונה.
שחר
יוני 10th, 2009
הקטע של הרסט באמת מעניין. אבל למה זה מדכא? אפשר להסתכל על זה כנקמה מאוחרת של המלה המדוברת על האות הכתובה ("נקמתו של פיידרוס"?).
ולגופו של עניין – קשה לי להאמין. היא מדברת על מהפכה קוגניטיבית ותרבותית הרבה יותר גדולה מזו של הספר האלקטרוני. כדי שזה יקרה צריכים להופיע ספרים ווקאליים ממש (להבדיל מסרטים שמבוססים על ספרים). בהקשרים מסויימים (מתמטיקה) זה בלתי אפשרי.
אגב – אפשר באמת להאזין במהירות שהיא באותו סדר גודל של מהירות קריאה? אשמח לקבל הפניה למידע מבוסס
זאב
יוני 11th, 2009
זאב –
מדכא כי אני רומנטיקן סנטימנטלי וחובב אותיות.
ולגופו: היא באמת מדברת על מהפכה אבל היא מסייגת ואומרת שהכתיבה תישאר נחלתם של פריקים לעניין ושל אנשי מקצוע כמו עורכי דין. אני מניח ש'טקסט' מתמטי או טקסט סימבולי אחר ישאר כתוב (אולי מחקר באופן כללי).
לגבי מידע מבוסס יותר על מהירות קריאה מול האזנה – אני פשוט לא מבין בזה כלום. אבל היא מדברת על מהירות ההפקה של הטקסט ולאו דווקא של הצריכה. די ברור שדיבור מהיר בהרבה מכתיבה.
אורן
יוני 11th, 2009
השאלה המשמעותית היא האם מהפכה כזאת עשויה להתרחש בקרב מה שנהוג לכנות "הציבור המשכיל הרחב" (שהוא קבוצה חלקית של ה"מעמד הבינוני הנמוך").
אני אומר (כותב) – זה לא יקרה. אלא אם כן יתפתח פורמט של ספר ווקאלי ממש – וזה תלוי בשאלה האחרונה שלי.
כל זמן שקיים שוק לספרים שאף אחד לא מספיק לקרוא עד הסוף בגלגול הזה ימשיכו לכתוב ספרים כאלה. אם כי מעניין לדמיין את המקבילות בעולם הווקאלי – "אני בדקה ה-502 של מלחמה ושלום"?!
תודה על ההפניות המעניינות
זאב
יוני 11th, 2009
רגשות מעורבים לגבי סטיבנסון. צלחתי הרבה ספרים שלו, אבל quicksilver שבר אותי. יותר מדי הסטוריה, פחות מדי מדע?
Neta
יוני 13th, 2009
נטע –
האמת שאני לא אוהב מדע בדיוני כך שאפילו דיימונד אייג' זו קצת קפיצה למיים עמוקים. קראתי רק את קריפטונומיקון והחלטתי לתת גם צ'אנס למדבז.
אורן
יוני 13th, 2009
אס אם אסים מהווים דוגמא מצוינת לנצחון האות הכתובה על הדיבור, ועוד במגרש הביתי שלו.
קילי
יוני 20th, 2009
סמס הוא פורמט מאוד מוגבל שעונה על צורך (או כמה צרכים) מאוד מסויים. לקרוא לזה ניצחון האות הכתובה זה מעט מוגזם. ניצחון פירוס אולי.
אורן
יוני 20th, 2009