מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

מילים בעברית, מילים ומשמעות, בן גוריון, נעמי קליין, אלטלנה, נינג'ות באימייל וסוזן ווגה. לא תמצאו ערימה יותר אקלקטית מזו להעביר בה את סוף השבוע.

משובב נפש: יובל דרור מספר על רשימת מאה המילים היפות באנגלית ופוצח באתגר – רשימת המילים היפות בעברית. חובה לקרוא את התגובות עם ההצעות המופלאות ('זירמה'? WTF?!). והנה האסימון שלי – לצון. תחרות המילים היפות בעברית.
למען האמת המלצתי שם גם על 'זין', לא מילה יפה במיוחד אבל מילה מיוחדת. אונומטופיאה משולשת קראתי לזה – שילוב של משמעות, צורה וצליל. ויש בזה גם משהו מאוד ישראלי בוטה וגס רוח. וגם שימושי. למעשה זו מילה נקייה מאין כמוה. מטאפורה.

מילים מילים: לימור כותבת על הפער בין ספונטניות למשמעות של מילים. הבטחות עם כיסוי.

מסריח: זה כבר שלג דאשתקד, אבל כשזה נכנס לערימה זה היה טרי טרי. בכל אופן – למי שפיספס את האירוע הספרותי הגדול של השנה: על העיוות היוסי שרידי בפרס ספיר. די מדהים. היום כבר הודיעו שהפרס מבוטל.

מסע: אני חובב סיפורי מסע אמיתיים. יוני בן שלום נוסע מאלסקה לטיפ הציליאני/ארגנטיני. על אופנוע. בבלוג שלו הוא מספר על הדרך, על האנשים ויש גם תמונות. הרפתקה מאלסקה לאושואייה.

פלישת הנינג'ה: כשג'ימייל יצאו עם העיצובים (themes) מייד אימצתי את הנינג'ות. בינתיים זה כבר נמאס עלי וחזרתי לעיצוב פשוט (silver lining). בכולופן – בתקופת הנינג'ות העיצוב היה משתנה לפי שעות היום. נינג'ות בשעת תה, בארוחת בוקר, נינג'ות מנקות ונינג'ות נלחמות במפלצת הנוראית. מה שהיה יפה שם זה שהזמן הניקיון היה זה גם הנינג' שמנקה ובלחימה הייתה זו הנינג'אית (כלומר הגיישה) שנלחמת והנינג' מתחבא מאחוריה. הבחור הזה אסף את כל מצבי הצבירה של הנינג'ות הג'ימייליות.
monster ninja

cleaning ninja

ולגיקים המופרעים באמת מומלץ לבחור את עיצוב הטרמינל שממש כואב בעיניים (לעומת הטרמינל האמיתי שהוא דווקא נח מאין כמוהו):gmailTerminalTheme

ואם כבר מייל מבוסס טקסט אני רוצה להתוודות על הסטייה שלי לעבוד עם pine (בעיקר מרחוק). עניין של הרגל. הגיקים נשבעים שPINE זה ראשי תיבות רקורסיביים של Pine Is Not Elm.
(Elm הוא קליינט דואר טקסטואלי אחר והוא פשוט ראשי תיבות של electronic mail).

אקטיביזם פופוליסטי: נעמי קליין (TM) בקרה בארץ השבוע. איכשהו זה עבר קצת בשקט, אבל אולי דווקא בצדק על רקע הקריאות שלה לחרם על ישראל. בואי נעמי, אני אחזיר לך את הספר שלך ואקח חזרה את הכסף. זה אולי לא פופולרי לטעון אבל זה ספר מציק. מציק במובן שהוא שיטחי, צדקני ומטיפני. קראתי אותו ואמרתי "וואללה – בא לי מרלבורו וסחתיין על היצירתיות של נייקי". זה מה שקורה שמערבים טיעונים רציניים (עבדות ילדים) עם שטחיות ודמגוגיה בגרוש על "המרחב הציבורי". שפרי לנו משהו שלא ידענו. העלי טיעון ותוכנית פעולה. משהו עם בשר. לא מצאתי לינק על הביקור אבל הנה ההקדמה לספרהּ החדש דוקטורינת ההלם. דע את האוייב ומקם במדף ליד אומת המזון המהיר ואוריינטליזם.

התותח הקדוש / גוי של שבת: ואם כבר רדיקליות, עוד אירוע מכונן שחלף ללא איזכורים הוא יום השנה ה-61 לאלטלנה. אלמלא זאב גלילי לא הייתי שם לב. הסיפור של אלטלנה מושתק בצורה מכוונת. הוא צריך לעורר דיון ולא משנה אם אתה רוויזיוניסט כלימור לבנת או מפאייניק כארירל שרון. בזמנו, לפני ההשתקה, הכריז בן גוריון 'התותח הקדוש' כשדיבר על התותח שירה על אלטלנה. זה היה ספין תמיכה בטובי בחורינו, משהו מסוג 'המכה קטנה תחת הכנף' של חלוץ. הנה הסקופ: לפני היות התותח לקדוש ניסה בן גוריון לשכנע את גורדון לויט, אחד הטייסים המתנדבים הגויים, להפציץ את הספינה מהאויר. יהודי לא מפציץ יהודי גרס גם בן גוריון. "מה אני – גוי של שבת?!" ענה לו לויט וסרב. (במרחב אוירי, מסופר שגורדון לויט דווקא הסכים לבצע את התקיפה. באוטוביוגרפיה [המדהימה] 'גוי של שבת' לויט מספר אחרת. ההסטוריה לצידו. התותח הפלמחי הפך קדוש. )

בן גוריון: המכון למורשת בן גוריון פתח את הבלוג של בן גוריון ובו הוא מעלה לרשת את מאות המכתבים שכתב האיש. [תודה עמרי]

סוזן וגה: אני מאוד אוהב את סוזן וגה שמגיעה לארץ בעוד שבועיים אבל כרטיסים אַיִן. לא נורא, כבר הייתי פעם בהופעה שלה ברומא. הופעה מצויינת וסגורה שאיכשהו הצלחתי להסתנן אליה (ראוי לפוסט). בכל אופן, היא תהיה בארץ והכרטיסים אזלו. המתוסכלים יסתפקו בראיון בן שנתיים מה-NYT מגזין. העליות, המורדות וסיבובבי ההופעות (וכמובן העיר ניו-יורק): Beauty and Crime.

12 תגובות עבור “ערימה. עוד אחת.”

  1. אי לאב יו, טרמינל
    בלה מיה

    מהגג

  2. לא קראתי את 'נו לוגו', אבל על 'דוקטרינת ההלם' אני יכול להמליץ בלב שלם.
    אמיתי סנדי נתן קישור לפרק להורדה (על דרום אפריקה) באדיבות הוצאת הספרים: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=97762&blogcode=10988129

    איתמרק

  3. תראה מה, במיוחד בשבילך הכריזו על עוד מופע, שלוש שעות לפני הנוכחי.
    http://www.mako.co.il/music-news/local/Article-2e7cb39604a3221006.htm&sCh=adbcb2eb226bb110&pId=1871314417&tab=more

    אורן

  4. מהגג –
    איכשהו אני לא בטוח שזה מה שהיה למאיר אריאל בראש. הבן אדם היה טכנופוב במובן העמוק של המילה, ע"ע חיית הברזל.

    איתמרק –
    קראתי רק את ההקדמה לדוקטרינת ההלם וגם יש לינק בפוסט. ממש לא אהבתי את ההקדמה הטרחנית עם הקישור של מלחמת פוקלנד כ'הלם' על תושבי בריטניה, הדיקטטורה של פינושה וסופת קתרינה… אלו דברים שלא ממש ניתנים להשוואה. אה, כן בטח העינויים בגואנטמו קשורים ישירות לפוקלנד. בין לבין היא מצליחה לדבר גם על המזימות של אנשי דוקטורינת ההלם ולהשוות אותם לנוצרים-ציונים שמחכים לגוג ומגוג.

    או יותר נכון גוג ודמגוגיה. למשל, דוגמא אחת מני רבות: "ניו אורלינס היתה כעת, לדברי הניו יורק טיימס, "המעבדה החשובה ביותר של האומה לשימוש רחב-היקף בבתי ספר בזיכיון"". מה זה השימוש הזה בניו-יורק טיימס כמקור סמכות. מי כתב את זה בניו-יורק טיימס? כתב רדיקלי תואם גדעון לוי או שאולי זה בכלל במכתבים למערכת? אבל דוקטרינת קליין מוציאה דברים מהקשרם ומנסה להציג מצג שוא של אותנטיות ושל מלומדות ומכובדות.

    וזה חבל לי וגם מביך אותי כי זה לא שאני ימני יותר ממילטון פרידמן. בסה"כ, אני מאמין, העמדות הסוציאליות שלי קרובות לקליין הרבה יותר משהן קרובות לאלו של רונלד רייגן. אבל קצת קשה לי עם חוסר היכולת שלה לראות גוונים. (ועם האנטישמיות המרומזת).

    אורן

  5. אורן –
    תודה!
    והנה גם ראיון טרי: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3740586,00.html

    אורן

  6. silver lining לשלטון.
    מאז שהוציאו את הת'ימס אני איתה, פלטת הצבעים הכי טובה.

    נמי

  7. נו לוגו ישב אצלי בשירותים כשנה, ואחריו בא fast food nation. שניהם, ולדעתי רוב הספרים מז'אנר הניאו-מרכסיסטים-המוכים, מתאפיינים באיכות מתמיהה: אפשר לפתוח אותם בעמוד אקראי, ולהתחיל לקרוא, וזה לא ישנה כלום – הכל תמיד אותו דבר. תמיד יש רעים, הם תמיד עושים דברים רעים לאנשים לא רעים, וזה תמיד נורא.

    כדרלעומר

  8. זה גם עניין של התרשמות אישית. עבורך ההקדמה טרחנית והאירועים בלתי ניתנים להשוואה, אבל לי נראה שהנראטיב שהיא בונה במשך כל הספר די מוצק. יש שתי נקודות מחלוקת עיקריות, לטעמי, בדוקטרינה שלה: אחת היא האם המהלכים הכלכליים שהיא מתארת בכל המדינות האלה באמת היו מכוונים ומתוכננים מראש. הספקן שבי חשב שהרבה מהראיות נסיבתיות, אבל לקראת אמצע הספר גם אני כבר השתכנעתי; השנייה היא הקישור הישיר והמוחשי שהיא עורכת בין זה לבין עינויים. על זה גם על זה אפשר לדון, אבל לא בלי לקרוא את הספר (או לפחות כמה פרקים מייצגים, נגיד צ'ילה, דרא"פ, רוסיה, סרי לנקה, ניו אורלינס ועירק).
    לגבי הפניה למקורות, נדמה לי ששליש מהספר הוא רק הערות שוליים ומראי מקום. אין מה לדאוג. אבל חבל לשפוט את הספר לפי הכריכה, גם אם כתוב עליה 'נעמי קליין'.
    אם כך, ההמלצה נשארת בעינה: לקרוא :)

    איתמרק

  9. אררג, הייתי צריך לזכור שהסמיילים כאן עוברים טיפול בהלם.

    איתמרק

  10. גם אני חשבתי שנו לוגו שטחי מדי, אבל לפחות מהתרשמות ראשונית החדש קצת יותר מבוסס ופחות רדוד, גם אם לא פחות בומבאסטי.
    ואגב, היא יהודיה.

    אמיתי סנדי

  11. אני עודע שהיא יהודיה, אבל אני משתדל לא לשפוט אנשים לפי הגזע.

    היא גם קנדית אז פוטנציאלית יש שתי נקודות לזכותה ;)

    אורן

  12. תודה על הקישור!
    המכון למורשת בן-גוריון

    אילן

להוספת תגובה