הרכיבים השונים של הפוסט הזה שוכבים כבר כמה זמן במגירה (בין שבועיים לכמה חודשים) ומחכים לשעת רצון. הטריגר הוא המקרה המוזר של הזאב בשעת לילה. (הסיפור הזה זכה לתהודה כבר לפני כחודש אבל אם YNET התייחסו אליו רק לפני שבוע אז גם לי מותר להפציע כאן בנונשלאנט). ותקבלו גם בונוס: גלון חלב משובח, כתבה באקונומיסט ובה מסקנות מפתיעות על הביקורות באמזון וכמה זאבים מתנה.
קיצור תולדות [תודה ליואב שהפנה את תשומת ליבי]: הטעם הטוב של האומה האמריקאית הנפיק חולצה סתמית ומעט וולגרית ובה שלושה זאבים מיללים אל הירח. החולצה נמכרה באמזון ויועדה להתמקם אי שם בשערות האפורות של הזנב הארוך. ואז התחילה המתקפה. החולצה הפכה למפגן יצירתיות של כותבי הביקורות האמזוניים וצברה מאות ביקורות. החולצה פותרת בעיות של נידוי חברתי, החולצה מושכת נשים, החולצה מחממת, ועוד כהנה וכהנה מחמאות גזרה החולצה מכותבי הביקורות. אבל לא רק ביקורות הפכו שם לוויראליים אלא גם הביקורות עצמן. אם ביקורת מאוד מוצלחת ואינפורמטיבית על מוצר מוצלח במיוחד (נניח איפוד) זוכה למאה-מאתיים הצבעות איכות, אחת הביקורות על החולצה זכתה למעל עשרת-אלפים (!) הצבעות. אם ביקורת מעניינת במיוחד זוכה לכתריסר תגובות, הביקורת המדוברת זכתה ל-174 תגובות. המכירות של החולצה שוברות שיאים וזו כנראה החולצה הנמכרת ביותר באמזון. טוב, ברור למה. שימו לב לתמונה ושימו לב לסיכום בסוף הביקורת:
Pros: Fits my girthy frame, has wolves on it, attracts women
Cons: Only 3 wolves (could probably use a few more on the 'guns'), cannot see wolves when sitting with arms crossed, wolves would have been better if they glowed in the dark.

חלב זאבים
הזאבים המופלאים הם לא המקרה הראשון של פארודיית ביקורות . מסתבר שכבר ב-2006 חלב טאסקני (tuscan) הפך ללהיט וזכה ליותר מאלף ביקורות חלקן צברו אלפי הצבעות. למה כדאי לשתות דווקא את החלב הזה? הנה, למשל קטע מביקורת של בחור בשם… אדגר:
Once upon a mid-day sunny, while I savored Nuts 'N Honey,
With my Tuscan Whole Milk, 1 gal, 128 fl. oz., I swore
As I went on with my lapping, suddenly there came a tapping,
As of some one gently rapping, rapping at the icebox door.
'Bad condensor, that,' I muttered, 'vibrating the icebox door -
Only this, and nothing more.'
אלו מקרים משעשעים שחושפים שוב את מה שטענתי כבר מזמן – שיטת הדירוגים על פי הצבעות חשופה לאין ספור הטיות והטעיות. והשאלה המתבקשת היא למה אמזון לא עושים עם זה כלום? למה הם לא משפרים את אלגוריתם הדירוג או מונעים מניפולציה של ההצבעות? והתשובה, כמה מפתיע, היא שכנראה לא איכפת להם. כבר מזמן טענתי שנראה שאמזון רוצים ליצור רק מראית עיין של תרומה למשתמש, מעין "אם אני אשכנע אותו שיש ערך מוסף זה כבר יספיק". וזה מה שהאלגוריתם של אמזון עושה ובזול. הוא מבוסס הצבעות, יוצר מראית עיין של דמוקרטיה ושל ניצול חכמת ההמונים. מערבב עם קורטוב פיצ'ר של דרגת-מבקר, כי גם זה נשמע טוב. וזהו. אז מה אם יש הטיות – המשתמש הממוצע לא יבחין בהם. הוא לא ישים לב ואנחנו לא צריכים להשקיע, למרות שאפשר היה לתת ערך מוסף משמעותי. חבל על המאמץ.
הגישה הזו לא אופיינית רק לאמזון אלא לרוב החברות הגדולות. הבנקים חוסמים את הגישה לבנקאי האישי ומספרים לנו שעכשיו אנחנו נקבל שירות 24-7 (בטלפון, כמובן. עם נציג ערל לב ומנוכר שלא מוסמך לעשות כלום וגם אליו נגיע אחרי המתנה ארוכה וסדרה של "אם ברצונך ___ הקש __"). ולא רק הבנקים. ספקיות הסלולר. והטלוויזיה. והאינטרנט. גם התמיכה ההודית של גו-דדי, למשל. ועוד וָעוד.
הטענה הזו (ואולי אפילו טענה קיצונית ממנה) עולה מכתבה מעניינת, Fair Comment, שהתפרסמה לפני כמה חודשים באקונומיסט (תודה עודד). הכתב עומדת נדהם אל מול ערימות הביקורות באמזון ואל מול העובדה שביקורות ממשיכות להיערם גם על ספרים שצברו כבר אלפי ביקורות. "ביקורות גולשים," הוא שואל, "למה בכלל לטרוח לקרוא אותם? או לכתוב…". המסקנה היא שביקורות, ואפילו שליליות, טובות למכירות (של אמזון). כדאי לקרוא.
בונוס: לסיום, כשרות לציבור ולאור ההערות על החולצה קבלו חמישה זאבים במתנה (גזור+הדבק על החולצה):



בתמונה 8 זאבים, 5 זאבים אם אתה סופר רק זאבים חדשים בציור שלא הופיעו קודם בחולצה ;-)
אריאל
יולי 23rd, 2009
מוזר לי שאתה מתעלם ממשהו מאוד בסיסי – הצרכנים. מי שקונה את החולצה, חשוף לשני רכיבים אינפורמטיביים – הביקורות, והחולצה עצמה. כל אחד יכול לראות את החולצה, ולשפוט בעצמו את העיצוב שלה. ועדיין הם קונים. וכל אחד יכול לראות את הביקורות, ולהבין שהן לועגות (טוב, כמעט כל אחד). ובכל זאת, קונים. כי בעצם, זה לא "למרות" או "בכל זאת", זה "בגלל". כל אותם צרכנים הם לא קורבנות חסרי מוח, שהפכו את החולצה לנמכרת ביותר באמאזון. הם חושבים שזה מגניב לקנות את החולצה, שהפכה לתופעה תרבותית בפני עצמה. אולי הם קורבנות של נסיון להתאים עצמך לנורמות, או איך שלא יגדירו את זה, אבל הם לא קורבנות של מנגנון המלצות בלתי יעיל. להפך. להפך, כי יש כאן שימוש חתרני (אוי, נכון שהמילה הזאת הופכת אט אט למאוסה?) במנגנון, ובמעין הפוך על הפוך, אמזון מצליחים להרוויח. אם כבר, לא בלתי סביר יהיה להניח שניסו למחזר את התופעה כדי לקדם מוצרים אחרים – רק שאף אחד לא באמת מבין איך נולדים טרנדים.
אסף
יולי 23rd, 2009
ואגב, חוכמת ההמונים, מסתבר שוב ושוב במחקרים שיש בזה משהו. לא שאני מאמין שזה רלוונטי במקרה של טעם, או "הערכה של חוויה הדוניסטית" – ובוודאי שלא בענייני מוסר – אבל בכל הקשור לשיפוט עובדות, ההמונים עושים עבודה לא רעה.
אסף
יולי 23rd, 2009
אסף –
לא לעגתי כאן לאינטלקט של הקונים. ברור שבמקרה הספציפי יש כאן הפוך על הפוך. כלומר לחלק ברור שהחולצה מכוערת ולחלק אחר היא דוקא לא מכוערת (היא סטייל אמריקאי) אבל גם לאלו היא סתמית ואין בה שום דבר מיוחד. אבל זו דוגמא מצויינת לכח שיש לגולשים (המאורגנים?) להשפעה על הדרוג באמזון.
לגבי חכמת ההמונים – זה עניין די מדעי אבל בתנאים מאוד מסויימים של אי תלות בין הדעות וכו'. התנאים האלו כמעט ואף פעם לא מתקיימים, או לפחות לא מתקיימים ברוב המקרים בהם אומרים "חכמת ההמונים.
אורן
יולי 23rd, 2009
כן, אני מכיר חלק ניכר (?) מהחומר המחקרי בתחום. ובאופן מקרי, בדיוק אתמול התפרסם מאמר שמוכיח ש"מליון זבובים לא טועים", רק שהוא על נמלים – http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=mindless-collectives-rational-decision-making
קראתי את המאמר שקשרת אליו, ורוב הטענות נשמעות ברורות באופן אינטואיטיבי. לא מזמן למשל יצאנו לאכול אפושהו. מחפשים באינטרנטים מסעדות, ובסוף צמצמנו לשני מקומות (בכל זאת, גרים בסוף העולם). מקום אחד קיבל רק ביקורות מתלהבות, ומקום שני קיבל ביקורות חמות, ופה ושם ביקורת שלילית. אבל מה ששכנע אותנו סופית היתה תגובה למקום השני, של בעל המקום למישהו שקטל אותו, שביקש ממנו ליצור איתו קשר. כאן האנקדוטה קצת מאבדת קשר לדיון, אבל הרעיון ברור – אם זה חיובי מדי, זה לא אמין. ובעולם בו שתולבקים אוטומטיים כבר קיימים, מעניין יהיה לחקור את היוריסטיקות של המשתמשים לזיהוי בבל"ת. אם כי, מן הסתם, גם את זה כבר חקרו.
אסף
יולי 23rd, 2009