למותר לציין שמבחינה עקרונית אני עם יובל האחר – בגינוי אין פגיעה בחופש העיתונות.
מבחינה פרגמטית אולי עדיף היה להתעלם מהעניין. ואולי לא.

בכל מקרה נראה לי שהעניין פה אחר. ממשלת שוודיה, בסירובה למסור גינוי, קשקשה משהו על חופש הביטוי.
מישהו צריך לספר להם, שלגנות פרסום חסר אחריות שמלבה רגשות שנאה אינו מהווה פגיעה בחופש הביטוי. אף אחד הרי לא ביקש מהם שיסגרו את העיתון או שיכניסו את הדונלד האמור לכלא. וגינוי, שמבהיר ששוודיה סולדת ממעשים כאלה בתקשורת שהיא אולי לא בשליטתה אבל בהחלט בתחום השיפוט שלה, הוא חשוב. בעיניי ובעיני הרבה אחרים.

זו בדיוק הנקודה שלי: שעבור ממשלת ישראל זה דבר נורא חשוב – וזה החלק המגוחך. זו רק מילה שלא יוצרת שום מציאות (למרות הטענה שלך שהיא יוצרת). היא מקסימום יוצרת כותרת בעיתון וגם היא כותרת חסרת כל חשיבות.

יובל –
אתה מכריח אותי לעבור מאוסטין טמבעים אילוקוציוניים למקרה הפרטי הנ"ל. וזה פחות מעניין. כלומר בשביל לטעון שההתעקשות של ממשלת ישראל לדרוש מממשלת שבדיה שגינוי מופרך של עיתון לא צריך מבעים אילוקוציוניים. מספיקה קצת פרופורציה.
ובכל זאת – ברור שזו לא סתם כותרת בעיתון – תראה את האמוציות שכל הסיפור מעורר בישראל ותראה את חוסר הנוחות של ממשלת שבדיה. אם גינוי היה כה חסר משמעות הם היו מגנים וזהו. אבל מבחינת ישראל גינוי הוא הצהרה פומבית שאין מקום לאנטישמיות ישנה חדשה + שלילת היכולת העתידית לצטט את הכתבה כמקור לגיטימי ומבחינת ממשלת שבדיה גינוי הוא יצירת מציאות בה הממשלה מביעה דעת ומתערבת בחופש העיתונות. שני הדברים הם מציאות לאללה.

ובכן, להגנתי אומר שני דברים:
1. יש משמעות לגינוי של אנטישמיות במקרים מסוימים. אין שום משמעות לגינוי של ממשלה את מה שנכתב בעיתון שלא כפוף לה. עצם הדרישה כל כך מגוחכת וחסרת משמעות שהגינוי הופך מגוחך וחסר משמעות אפילו עוד יותר.
2. יש לי הרגשה שאוסטין לא היה נפעם מהגינוי השבדי או מהדרישה הישראלית לגינוי שבדי מכיוון שבמקרה הזה הגינוי לא היה מכונן שום מציאות. במקרה הטוב הוא היה מכונן עוד כותרת בעיתון – ותסכים איתי שזו לא הוכחה לכינונה של מציאות.