ערימת לינקים עם הרבה חומר קריאה לסופשבוע נטול עיתונים. שנוטובות, מדור כלכלה עם סטרטאפים. גבולות הנורמלי עם פסיכולוגיה, כדורים, אחריות ומוסר. שמאל עלק. מייקרוסופט – עד שיגמרו לך המילים, אפל – עד שיתפוצץ לך האייפוד. יומולדת להיצ'קוק, ועל פירסום אישי/קונטקסטואלי – על תבונה (מלאכותית) ורגישות.
עם פרוץ חודש אלול שבדרך כלל מקדים את תשרי אך במעט לא נותר לי אלא לקשר לפרוייקט השנוטובות של אורית עריף. זה אמנם התקיים בשנה שעברה אבל אולי היא תארגן לנו משהו גם השנה. תנו לה במייל.
סטרטאפ
קוים לדמותו מפתיע ומפציע עם פוסט חדש (תודה לך קורא רסס) והפעם על שלב ה'פיילוט' האימתני. הוא מחדש את המילה מוֹדְפָה (Shelfware), היינו מוצר אין-חפץ בו כלומר כזה שאיכשהו נמכר לחברה גדולה (עבר את הפיילוט) ומאז יושב על המדף כאבן שאין לה הופכין.
זה לא נורמלי
"הגבולות של הנורמליות מצטמצמים הרבה מעבר למה שאנשים מתארים לעצמם. ה־DSM רומז כמה חברים רצוי שיהיו לך, באיזה חלק של העיר אתה אמור לעבוד, באיזה תדירות תעשה סקס ואפילו איזה סוג של סקס. הרעיון שלהם לגבי מה זה אדם או אזרח הוא מאוד מנרמל ומאוד שמרני. זה מעין אח גדול".
כך במדור השראה של כלכליסט ברשימה מעניינת וביקורתית על התנך של הפסיכולוגיה-פסיכיאטריה – המהדורה החדשה של ה-DSM המתרגשת עלינו: כולנו מופרעים. מעניין לקרוא את זה בצמוד לכתבה ישנה יותר שפורסמה בהשראה אל תגדלו ילדים מאושרים, גדלו ילדים מוסריים. תנו לי שניה על גבול המנחם בֶּנִיוּת – ברור שכדורים יכולים לעזור (ולפעמים הם הכרחיים), אבל הנטייה (האמריקאית) לתקוע כדור לכל בעיה ומצוק הופכת את המשתמשים לאגואיסטים, מרוכזים בעצמם, לא מסוגלים ולא רוצים לקחת אחריות (אלא אם זה שם של כדור) ולפיכך ללא מוסריים. טוב, יצאה לי כאן הכרזה קיצונית מעט אז תקראו שוב בטון מתון יותר. טוב, פשוט תקראו את שתי הכתבות ב'השראה'.
ואם כבר מנחם בֶּנִיוּת, מסתבר שיש בי גם מעט בוגי יעלוניות. אני מניח שכשמדברים על שמאל הזוי מתכוונים לזה. הפעם מדובר בהחרמת פסטיבל טורונטו לקולנוע בגלל שהוא מציין 100 שנים לתל אביב. שימו לב שהם מדברים על "הכיבוש הברוטאלי בן ה-61 שנה". כלומר הבעיה היא בכלל לא 67' כמו שהתרגלנו אלא 48'. כי מה לנו כאן בכלל. זה גם בכלל לא משנה שחלק גדול מהסרטים עוסקים בסכסוך ובכיבוש ולא מהצד הימני של המפה. אולי זה גם יכנס למהדורה הבאה של ה-DSM.
הקולוניאליזם בנסיגה
עזבו אתכם מכיבוש מדיני – בידוע שהכובשים הגדולים הם התאגידים, תשאלו את נעמי קליין שמחרימה גם היא את פסטיבל טורונטו. לכן הידיעה הזו מעניינת: בית משפט אמריקאי פוסק שמייקרוסופט לא תוכל יותר להרוויח מספינת הדגל שלה WORD. והם גם ישלמו פיצויים. ממש עד שיגמרו לכם המילים.
CentMail
ועוד בענייני ענקים (שחותמים על הסכמים עם מייקרוסופט) – ביאהו רוצים לגבות סנט בודד על כל אימייל יוצא (CentMail, קלטתם? דווקא יפה). כך הם ילחמו בספאם, הם אומרים. את הכסף הם מבטיחים לתרום לצדקה (כדי לשכנע אותנו שזה לא למטרות רווח אלא אנטי ספאם). ואני שואל – ומי יקבל את הטבות מס על מליונים שנתרמו לצדקה? אהמ… לא למטרות רווח. בטח.
זה מזכיר לי הרצאה ששמעתי פעם ובו הציעו שכל ספקי השירות יאמצו סטנדארט שיטיל "מס עיבוד" על כל לאימייל יוצא, כלומר שליחה של אימייל תגרום לעומס רגעי או לפריז קצרצר של המעבד. המשתמש הביתי לא ירגיז בעצירה של מילי-שניה אבל ספאמרים ששולחים מליוני אימיילים יתקעו (אלא אם הם ישתמשו בזומבים, או בספק יעודי לספאמרים או השד יודע מה).
ועוד ענקים שתלטנים (אפל) – בלא ארץ לארנבים הגברים בשחור מגיעים לאפל. מצויין.
ועוד ענקים שתלטנים (היצ'קוק) – בפיצוץ אין כלל אימה, רק בציפייה לו יש, כותב ערן (לטאת האמבט) לכבוד מאה ועשר שנים להולדת היצ'קוק (וכמעט 30 שנה למותו). [רק תיקון קטנוני לספר של ספוטו קוראים 'צידה האפל של הגאונות' ולא 'צידו האפל של הגאון'. (אבל הספר באמת מדבר רק על היצ'קוק ולא על 'גאונות')].
על תבונה (מלאכותית) ורגישות
לסיום: לפני כמה פוסטים כתבתי על הפרסום המותאם אישית-אוטומטית של גוגל. ינאי הנגבי מביא את מצעד הפאדיחות של הפרסום המותאם. הנה כמה דוגמאות והשאר אצלו:
שבת שלום.
אתה מתכוון, השאר באתר שהוא גנב ממנו.
http://www.buzzfeed.com/mjs538/24-badly-placed-internet-ads
יובל אחר
אוגוסט 28th, 2009
כתבתי לא מזמן על הבעייתיות שבאבחון הפרעות נפשיות בהקשר של פוסט טראומה:
http://www.notes.co.il/greengross/58399.asp
זה לא שאני לא חושב שיש יותר מדי מחלות מסווגות ואין ספק שיש כאן לחצים מסוגים שונים כולל לחצים כלכליים, אבל זה לא אומר שאין להם הצדקה. תחשוב למשל על מישהו שבמשך 20 השנה האחרונות הביטוח שילם לו לתרופות, ופתאום ביום אחד מחליטים שזו לא הפרעה יותר ולכן הביטוח לא משלם יותר. חייבים למצוא כל מיני איזונים בין הפסיכולוגיה לפרקטיקה.
בסופו של דבר הידע שלנו מוגבל ופסיכולוגים ופסיכיאטרים עושים את המיטב שהם יכולים על פי מה שידוע. זה לא שיש כמה אנשים שמחליטים בשביל כולם אלא משתתפים בהכנה של המדריך מאות אם לא אלפי מומחים לבריאות הנפש. דבר אחד שאפשר להתקומם נגדו זה שלקח כמעט 20 שנה עד שהם מפרסמים ספר חדש. יש לקוות שלפחות בעידן האינטרנט יעדכנו אותו מהר יותר.
גיל
אוגוסט 28th, 2009
FUSSP, אתה מכיר?
http://www.rhyolite.com/anti-spam/you-might-be.html
(אני חייב להודות שלא באמת קראתי את הקישור על יאהו והסנט. אבל נו, למי יש כוח לעוד אחד כזה?)
Assaf
אוגוסט 28th, 2009
נראה לי שיאהו מעוניינת בהטבות המס ויותר מעונינת בקביעת העקרון של תשלום על אימייל. לאחר שהעקרון נקבע, השינוי מסנט לחמישה סנט ומצדקה לרווח יהיה פשוט יותר.
לדעתי הם גייסו עובדים ממשרד האוצר שלנו למחלקת פיתוח עסקי
One of the Crowd
אוגוסט 29th, 2009
[...] טלי שמיר כותבת בכלכליסט על הפוליטיקה שסביב ספר האבחנות הפסיכיאטריות, ה-DSM, ועל הדיון הסוער סביב גבולות הנורמליות (מקור). [...]
The Daily Dolly 29/08/2009 at The Daily Dolly
אוגוסט 29th, 2009
מאוד נהניתי מהבלוג של מנכ"ל הסטרארט אפ. במיוחד מהפוסט הזה http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=24829&blogcode=740670 בו הוא מתאר במדיוק את סיכויי הבנת השפה של מחשבים.
אני לא חושב שאפשר להגדיר לא-ישראלים כ"שמאל". האנשים שבתמונה הם קנדיים. אבל מצד שני גם אותי קצת הביכה כל חגיגת ה100 שנה לתל אביב-יפו (הלו? כאילו יפו בת 4000 אולי? אז מה זה היא צריכה לספור בכלל את התל אביב הזאת)
מהגג
אוגוסט 29th, 2009
גיל –
יש המון מה לומר בקשר לתגובה שלך אז אני אגיב קצרצרות רק לשתי נקודות כדי לא להתבדר:
1. אני מאמין שפסיכיאטרים/לוגים מנסים לעשות טוב, רק שאני לא בטוח שטוב למטופל הוא טוב לחברה – 'חברה' במובן זה של מקום טוב למטופל ולמשפחתו לחיות בו.
2. אני לא חושב שהDSM צריך להתעדכן במהירות ויקיפדית (אני יודע שלא התכוונת). בשביל להגדיר הפרעה, אני מניח שצריך הרבה מקרים ובחינת אלטרנטיבות טיפוליות כמו גם פרספקטיבה של זמן שמזהה טרנדים. כלומר כמה שנים טובות. בין השנים הם מפרסמים עדכונים, לא? אני זוכר במעומעם שלפני כמה שנים הוציאו את ההומוסקסואיות מרשימת ההפרעות.
אסף –
זה אומר שקראת את שאר הקישורים? ;-)
אחד העם –
לא חשבתי על זה, אם כי אני חושב שזה צריך להיות בתיאום עם שאר ספקיות האימייל אחרת התוצאה היחידה תהיה שגם המשתמשים האחרונים יזנחו את יאהו.
מהגג –
שמאל במובן העולמי ולא הישראלי הצר (למרות שבד,כ יש חפיפה). נעמי קליין מגדירה את עצמה שמאל. השיח דומה לשמאל אצלינו. הדגש הוא יותר שמאל סוציאלי בתוספת מחאה נגד עוולות העולם המערבי, הכאה על חטא ומציאת דמונים שאשמים בהכל.
זה הרי לא באמת קשור לתל אביב והמאה הפיקטיבי. התגובות היו זהות אם זה היה מאזכר את האלפיים (הפיקטיבי) של ירושלים או את שמונים שנה למאורעות תרפ"ט והטבח בחברון.
ואחרון, במהדורה ראשונה נשמט הלינק על היצ'קוק (לטאת האמבט). תוקן והוסף אחר כבוד לפוסט, והנה גם כאן: http://www.bathlizard.com/archives/2009/alfred-hitchcock
אורן
אוגוסט 30th, 2009
תודה על הקישור ועל התיקון
ערן
אוגוסט 30th, 2009
ההומוסקסואליות יצאה מהDSM בתחילת שנות ה70. אני מסכים שלא צריכים להתעדען בהכרח מהר מדי, אבל אני חושב שהקצב די איטי ועובדה שיהיו אלפי שינויים בDSM החדש.
אני חושב שכן מנסים להפוך את החברה למקום טוב יותר לחיות בו אבל יש באמת התנגשויות אינטרסים וממש לא פשוט לפתור אותן.
גיל
אוגוסט 30th, 2009
לעניין השמאל, לעולם דרושה דרא"פ, ואנחנו נכנסים לתפקיד.
אין דרך להתמודד עם טענות שהצגת הסרטים נועדה "לקדם את מיתוגה של תל אביב וישראל כמקום נאור וליברלי במקום לקיים דיון ביקורתי על הכיבוש" (עולה השאלה לאיזה "דיון" בדיוק הכוונה). מה תגיד, שהפסטיבל עצמו נועד להציג את קנדה כמדינה שוחרת תרבות במקום לקיים דיון ביקורתי על הכיבוש הקנדי המתמשך באפגניסטן, נניח?
כשם שדרום אפריקה כולה צומצמה למילה אחת, אפרטהייד, הולכת ישראל ומצטמצמת בעיניהם של חוגים לא מעטים למילה אחת, כיבוש. אולי יסבלו בשלב זה הצגה של סרט ישראלי במסגרת הפסטיבל, אבל לא משהו כמו אירוע מחווה לקולנוע הישראלי.
דודי
אוגוסט 30th, 2009
גיל,
אגב, תודה על הלינק לרשימה על הטראומה. מעניין.
אורן
אוגוסט 30th, 2009
אם טרם קראת, הרי ש:
http://www.techcrunch.com/2009/09/02/netbase-thinks-you-can-get-rid-of-jews-with-alcohol-and-salt/
Assaf
ספטמבר 7th, 2009
תודה אסף.
ראיתי את זה (המהגג שלח לי לפני כמה ימים) ואיתמרק מדגש קל גם אמר לי שב-language log יש רשימה בנושא.
אורן
ספטמבר 8th, 2009