מדע בזיוני

מבחר לינקים לסוף השבוע (או לתחילת זה הבא). עוד בלוגים על בלשנות, הרטוריקה של ראשי ממשלה, איך האייפון ידפוק את כולנו וגם מדורי כלכלה, מוזיקה ופרסומות.  רק היום – המהפכה שאכלה את רון מיברג. לערימה זו מצורף שי נוסטלגי, חתיכרא צבעונית מרירה משתיקת הברווז.

בלשנות

בדגש קל כותבים על אני ואני ואני ואני (וביבי) – קורפוס לינגוויסטיקס מצומצם על הטענות המתמיהות של יואל מרכוס על הרטוריקה של ביבי (ושל אולמרט, שרון ובן גוריון). מעניין (תמיד), מטריד (יואל מרכוס) ומשעשע (שוב מרכוס שיוצא אידיוט).

במסגרת ריבוי בלוגי הבלשנות שמתרגש עלינו לטובה – תמר עילם-גינדין, בלשנית-דוקטור כותבת את הבלוג המשובח עברית וחיות אחרות (דרך דגש קל)

כשיש המבורגר – מי צריך חברים (פייסבוק)

ההמבורגר הזה כבר התקרר: לפני כחצי שנה יצאה בורגר-קינג במבצע חתרני – כמה שווה חבר? הם כתבו אפליקציית פייסבוק שמזכה אותך בוופר חינם על כל עשרה חברים שאתה מעיף מהרשימה. הרעיון הזה מדהים מכל כך הרבה סיבות: דילול החברים, סיכה בבועת החברים הפייסבוקית, דאחקה על מושג החברות (הלאו דווקא אינטרנטית) שימוש מתוחכם באפליקציה חברתית תוך פנייה ישירה לקהל היעד ובכלל, חתירה תחת הפרסום ברשתות חברתיות. מבריק. פייסבוק הגיבו באלימות. הם חסמו את האפליקצייה שעלתה להם כרבע מליון חברים. הסיפור המלא בהפינגטון-פוסט. (תודה דה-וידי)

אייפון וסמארטפון

האייפון שוב מתעכב. ככה זה עם דיקטטורות ומגיע למי שמחכה. אז למה אפשר לצפות כשמאות-אלפי אייפונים יציפו את השוק? בניו-יורק טיימס מספרים על נפילות רשת, התנתקות של שיחות ובעיות תקשורת, כל זה בגלל שבעלי האייפון צורכים דטא (אפליקציות רשת) בלי הכרה וטוחנים את רוחב הפס הסלולרי. "אתה מחייג ובמשך 30 שניות לא קורא כלום" מספר לקוח עצבני: Customers Angered as iPhones Overloads AT&T

אז בינתיים זכינו לעוד כמה חודשים של תקשורת סבירה (שיתעכב כמה שיותר. אמן). נניח. כי גם בלי אייפון יש בעיית נימוסים והליכות בעידן הסמרטפונים. (מודה באשמה. בעלת השליטה חוזרת ומאיימת שהיא תזרוק לי את הסלולרי מהחלון אחרי שתכתוש אותו בפטיש שניצלים ותכניס לתנור).

רעש וצרחנות

השבוע אנחנו בשוונג של טרוניות. למי שפספס הנה הפוסט שמתקומם על הפרסומות ה-YNET-יות הרועשות-בילתי-ניתנות-להשתקה של שופרסל (בין היתר).  קיימת תמימות דעים בקשר לתופעה המגונה, אבל התעורר שם מיני דיון בתגובות בין חסידי חסימות העולם לבין מטילי האחריות (=אני). אני רק רוצה לומר שזה עניין עקרוני – הפרסומות האלו הן פולשניות במובן שהן מפריעות לסביבה ולא רק לגולש שנניח שמוכן לסבול אותן. זה לא הגולש שצריך לחסום אותן, גם אם הוא מסוגל לכך בעצמו. כבונוס, בתגובות לפוסט מלנקק המהגג לכמה סקריפטים פרי מקלדתו, מותאמים לחסימת הפרסומות בYNET ובNRG. בשביל להריץ את הסקריפטים צריך להוריד את תוסף הסטייליש (stylish)  וכמובן את adblocker. ומי שהשורה האחרונה קצת בלבלה אותו – נו, זו בדיוק הנקודה שלי במחאה הקולנית נגד שופרסל ובעיקר נגד YNET.

ועוד טרוניות, והפעם אפל ואיידיגיטל – נמרוד אבישר כותב על חווית השירות המפוקפקת לה זכה. נראה שב-iDigital שירות גרוע זו שיטה. זה לא גשם, זה שירות הלקוחות של iDigital הוא כותב.

עוד מעט נחזור לטרוניות ופרסומות אבל בינתיים המלצה. כבר מזמן המלצתי על סונגבירד של מוזילה כנגן מדיה. ההמלצה הייתה כי בניגוד לאייטונס, למשל, סונגבירד מאפשר להוריד שירים מהאייפוד למחשב. אבל הנה שתי תכונות נפלאות של סונגבירד אליהם שמתי לב רק בחוד-חודשיים האחרונים. הראשון הוא ההייפ-מאשין (HypeMachine)  – סונגבירד מנגן לכם מוזיקה ישירות מבלוגי מוזיקה נבחרים. חלק ניגר מהשירים גם אפשר להוריד למחשב.
הסונגבירד הוא נגן מוזיקה מבוסס טאבים שמשמש גם דפדפן (מוזילה, כאמור). וזה מצויין לקריאת בלוגי מוזיקה כמו עונג שבת של גיא חג'ג' (אולי הבלוג המצליח בישראל). סונגבירד מזהה את לינקים לשירים בפוסט ובאופן אוטומטי מכין מהם רשימת השמעה. כמובן אפשר גם להוריד.

שימוש בטאב אינטרנטי גם חושף אותך לפרסומות (שאפשר לחסום, לעיל ראו הפניה לדיון על חסימה). ובדיוק נחשפתי לבאנר הבא:

אני עיוור לצבעים ברמה כזו או אחרת (אני רואה אותם מצויין. זה אתם עיוורי צבעים. כך אמרתי לרופא שבישר לי את זה בצו ראשון. או שני). כך שהקישור המוזר הזה בין אינטליגנציה לעיוורון צבעים משך את תשומת הלב (אני רואה שם 21, אם תהיתם). כמובן, אגב שכל הבאנר הזה היה כפתור אחד, כלומר אין שום הבדל אם אתה בוחר 75, 94 או 74 או את עיגול הכתמים או את הרווחים בין האפשרויות. אז הקלקתי כדי לראות על שום מה האיוולת הזו. זה הוביל לאתר שמבטיח זכייה בטוחה בלוטו. במיליונים. עכשיו הבנתי את מבחן האינטליגנציה. אם אתה מספיק דביל לחשוב שיש קשר בין עיוורון צבעים לאינטליגנציה אז התקבלת. כלומר אפשר יהיה למכור לך זכייה בטוחה בלוטו. כמו אנשי כת המק – מי שאוכל את זה – מגיע לו.

משחק מכור

אפרופו כסף. גלית חמי, כלכליסט, יוצאת נגד הזרם וכותבת על הצדקנות המוסדית:

בניגוד ללבייב, לא ראינו אף אחד ממנהלי ההשקעות מבקש מחילה מהמשקיעים על הטעויות שהוא עשה, על שיקוי דעת שגוי שלקח או מציע להקטין את דמי הניהול כפיצוי.

עכשיו הם רק רוקדים על הדם בהתחסדות, צדקנות וחכמה שלאחר מעשה :צדקנות מוסדית.

ואתמול בכלכליסט השוק שוב ניצח את התחזיות של האנליסטים של רוב בתי ההשקעות.

עצוב

ולחלק העצוב והנוסטלגי של הערב – רון מיברג עונה לדבורית שרגל במכתב מרגש. אפשר לומר שמיברג נאכל במהפכה שלו עצמו. הוא הביא לכאן את הנאו-ז'ורנליזם (טוב, אחרי אדם ברוך), רק מיברג היה מגובה גם ביכולת כתיבה מרשימה והמון-המון ידע. היום כשכל זב חוטם כותב על עצמו (נאו-ז' עלק) כבר התרגלנו לחשיפה האישית אבל רוחב היריעה, העומק והידע נראים לנו מיותרים. באווירה כזו באמת אין למיברג מקום בעיתונות העברית. חבל.