מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

[על פתח גנובה, תפוחים ומסכת נזיר]
אחת הטענות בגילגולי לשון, הספר המופלא של גיא דויטשר, היא שהפתח הגנובה לא הייתה שם תמיד. האנקדוטה הזו מובאת שם כבדרך אגב וללא הוכחה.

גם הגייתה של העברית השתנתה מן הקצה אל הקצה במרוצת השנים… כשקוראים בתורה בימינו, מתפתים להאמין שאילו משה (שלא לומר דויד המלך) היה קורא בתורה בקול, הגייתו הייתה נשמעת פחות או יותר כמו הגייתינו, להוציא אולי כמה ח' וע'…

וָּרוּחְ אִילוֹהִים מוּרַחִיפְּת על פני תהום… היה דויד קורא.

לא כל הפרטים מוסכמים על כל החוקרים אך התמורות העיקריות ברורות למדי.  (גלגולי לשון, עמ' 58).

אני ממש לא מומחה בבלשנות, אטימולוגיה ואבולוציה סמנטית או פונטית אבל ניסיתי למצוא לעצמי הוכחות. את ההוכחה החובבנית שלי מצאתי בתפוחים. אם תפוחַ כבר מגיע עם הפתח הגנובה אז למה ברבים אומרים תפוחים ולא 'תפואַחִים'? מאימתי משמיטים לחלוטין (שלא לומר – משמיטין לחלוטים) את ההברה שלפני ההברה האחרונה במילה (כלומר את הפתח שמקדים את השווא) במעבר לרבים? מכאן, הסקתי, כנראה פעם היה תפוּחְ וברבים תפוחים ועם הזמן, בגלל שינויים בסביבה ובהגייה החליטו להקדים פתח לאות גרונית בשווא בסוף מילה. אלא שאות-גרונית-בשווא-בסוף-מילה נמצאת רק במילה תפוּחְ ולא במילה תפוחים ולכן תפוּחְ הפך לתפוחַ ואילו תפוחים נשאר תפוחים.ה"הוכחה" הזו היא חובבנית מאין כמוה ואין לי מושג אם היא נכונה או לא (אשמח אם הבלשנים שבקהל יתקנו אותי) אבל המודל – הרעיון בוודאי נכון, כלומר אם ההסבר הזה לא מתאים למקרה דנן, הסברים כאלה הם דבר מקובל בבלשנות ויהיו תקפים במקרים אחרים.

ואז בא הנזיר.

לפני שבוע יצא ללמוד את מסכת נזיר (למה מי[שהו] מת). "כל כינויי נזירות כנזירות", כך נפתחת מסכת נזיר (משפט שראוי לפוסט שלם שיעסוק בסלנג בימי המשנה). הרעיון הוא כדי לההפך לנזיר צריך המתנזר לקבל על עצמו נזירות במבע אילוקוציוני: "הריני נזיר". ומהם כינויי נזירות? זו קבלת נזירות בלי אמירת המילה נזיר אלא שימוש בסלנג או שיבוש. ממשיכה המשנה: "[האומר הריני] נזיק, נזיח, פזיח – הרי זה נזיר".

הספר שהיה לי היה משניות לא מנוקדות (עם פירוש הרמבם) וכך יצא שהייתי חופשי מהמוסכמה הפונטית ויכולתי לקרוא בעצמי. לקרוא על פי ההיגיון. מי שאומר הריני נזיר הוא נזיר וכשהמשנה מונה את החלופות נפל האסימון וקראתי "נזיק, נזיחְ, פזיחְ – הרי זה נזיר". הרי מדובר כאן במילים שהם שיבוש/סלנג/משחק על המילה המקורית – נזיר. למה שמישהו יגיד 'פָּזִיחַ' במקום נזיר?! הגיוני לצפות שהחלופות יהיו על אותו משקל: נָזִיר, נָזִיק, נָזִיחְ, פָּזִיחְ. (אפשר להמציא גם הסבר למה אלו הסלנגים לנזיר. אולי בגלל דימיון אורתוגרפי בכתב האשורי/ארמי).בזמן המשנה, אם כן, הףתח* עוד לא נגנבה ובסופ* מילה כנראה שהשתמשו בשווא: תָפּוּחְ, נָזִיחְ, פָּזִיחְ.

כמובן שהייתי צריך לבדוק מה קורה במשניות מנוקדות. פתחתי את משניות קהתי (המהדורה הפופולרית ביותר בציבור הדתי לאומי) ושם, מנוקד שחור על גבי צהבהב: "נזיק, נזיחַ, פזיחַ – הרי זה נזיר". רק שלא נראה לי שקהתי היה מודע לבעיות של בלשנות היסטורית. ההפך הוא הנכון, קהתי ניסה להיות מדוייק ככל האפשר ולציית לכללי העברית כפי שהיו בזמנו (זמננו) ושיקף את דווקא את התפיסה (הציונית לאומית?) שדויטשר שולל: "כשקוראים בתורה בימינו, מתפתים להאמין שאילו משה (שלא לומר דויד המלך) היה קורא בתורה בקול, הגייתו הייתה נשמעת פחות או יותר כמו הגייתינו, להוציא אולי כמה ח' וע'".

*סופ מילה – בכתב אשורי כל הפ' היו נכתבים כפ' סופית, כלומר ף', אלא שבגלל תופעה של חיבור אותיות בשטף הכתיבה, הפ' של אמצע המילה התחברה לאות שאחריה והקו הארוך היורד התעקל והפך מף' לפ'. בסוף מילה אין לאן לחבר וכך נשארה שם הף' המקורית. (שימו לב לתבנית ההסבר שדומה מאוד לתפוח-תפוחים).

ומשהו כמעט קשור – תוהו ובוהו [לידיעת הקורא מנחם בן]

8 תגובות עבור “הנזיר שגנב את הפתח שלו”

  1. עיין במשניות המנוקדות (אלבק- ילון) וחוששני שתמצא אחרת.

    בגמרא נחלקו האם לשונות אלו הם לשונות שבדו להם חכמים, כלומר סלנג קרוב צורנית, או לשון אומות העולם (ואז אין סיבה לחפש קירבה)

    עידו

  2. אני אף פעם לא הבנתי את ההסבר לפתח גנובה – לפחות לא זה שנתנו לנו בבי"ס (שזה כדי להקל על הגיה של אות גרונית) – שהרי הוספת תנועה *לפני* העיצור הגרוני לא עוזרת כהוא זה (וזה בולט במיוחד בפתח גנובה באות עי"ן). אז למה ככה?

    דובי

  3. @דובי, בוודאי שזה עוזר.
    a היא תנועה נמוכה, קרובה להגיית הגרוניות, בניגוד ל-u הגבוהה. שים לב שבמקרים אחרים מסתפקים בהנמכת תנועה – פּתַח, על משקל דלת. ה-e היא רק חצי-גבוהה ואין צורך בדיפתונגיזציה.

    יובל

  4. אם אין לך הרבה כבוד לניקוד של קהתי – כלך לך אצל אלבק שאותו ניקד חנוך ילון, אדם שכאשר מזכירים את שמו – ראוי לקום לכבודו/לזכרו. אין לי אותו בבית ולא בדקתי – אבל ממש הוא לא חשוד בעיני על הטיות אידאולוגיות של ניקוד. ואגב, למשנה יש גם כתבי יד מנוקדים עתיקים למדי, חלקם בניקוד עליון.

    ואם כבר הסלנג של המשנה – שמת לב שהיה להם מבטא דרון אמריקאי? נסה להגיד איצטדיון במקום stadium, ותגיד לי אם זה לא נשמע משהו שאיזה מיגל או חזוס היה אומר…

    מהגג

  5. עידו ומהגג –
    אין לי אלבק אבל אם זה נגיש למישהו מכם אשמח אם יבדוק ויגיד (זה לא אומר כלום אבל ברור שאלבק נפוץ הרבה פחות מקהתי).

    דובי –
    מה שיובל אמר +תזכורת שפעם הגו את הח' בצורה גרונית ולא כמו כ' + העובדה שהיה כאן שינוי ואיזה מסלול שתפסה השפה שגרם לקושי בהגיה (לא אצל הערבים, למשל) והיום עקב שינויי הגייה יש שינוי הפוך אם גם עדיין לא רישמי.

    ושוב מהגג –
    אבל-אבל אבל- איצטדיון היא מילה כמעט מקורית. כלומר הן' בסוף היא מקורית. הא' בהתחלה, לעומת זאת, היא דוגמא מצויינת לבעיית הגייה אחרת. במקור (יוונית) ס/צטדיון והיה קשה להגות שווא בראש מילה ולכן הוסיפו תנועה איצטדיון (וגם למשל סקול->אסקולה). למה בחלק מהשפות הפכו את הן' למ' באמת שאין לי מושג. מישהו?

    ושוב לעידו –
    ואגב לעניין ההסבר שזה לשון אומות העולם, זו אמנם אפשרות אבל אני מפקפק בזה (כי כנראה שלא ידוע לנו על שום שפה שאלו המילים בה). בכל אופן גם אם אלו שפות זרות אלו היו כנראה שפות שכנות-אחיות לעברית ולא מילים בשפת הנבאחו. בכל אופן, מעניין לצטט כאן את פירוש הרמבם שמסביר (בהתנשאות טהרנית קלאסית) את השתלשלות הסלנג: "שהעלגים מין האומות השוכנים בין ישראל היו משנין מילת נזיר כפי ביטויי לשונותהם (=התאמת הגייה, כמו בM והא' בסטדיון. א.צ.), ואחר כך עבר הדבר אל ההמון ונשתבש הלשון בפיהם עד שהיו אומרים על הנזיר גם נזיק ונזיח ופזיח."

    אורן

  6. זה בדיוק מה שאני אומר…
    גם ההוספה של א' בתחילה מילה שוואית וגם ההמרה של מם סופית בנון סופית הם בדיוק מבטא דרון אמריקאי…, שניהם הולכים טוב עם אף סתום (אולי כי בימים ההם שמן המור תיפקד בתור דאודורנט)

    מהגג

  7. כשחבר שלי ניסה לקרא את הכותרת הוא ניקד תוך כדי קריאה* את המילה פתח באופן שגוי – וזה נתן כותרת שאינה מתאימה לסגנון הבלוג.

    *איך מכנים בעברית את הפעולה הזו

    א.

  8. א. –

    בעברית? אולי משפט חולצה? כך לפחות קוראים לזה בחברה מדגש קל.

    באנגלית זה נקרא garden path sentence.

    אורן

להוספת תגובה