מדע בזיוני

החודש הזה היה עמוס בעבודה ודל בכתיבה וכך הצטברו להם הרבה פריטים בדסק הערימה של הבלוג. חלקם כבר פג תוקפם, חלקם לא נס ליחם. להלן מבחר: פרגמטיקה (בלשנות), חיי העבודה, 'אַחֵר' של רון מיברג, פסיכיאטריה ברשת, איך לפצות על קוד גרוע ואיך לפצות על חתימת הקַרְבּוֹן שלנו. שליט, אג'נדה עיתונאית והוצאה מההקשר. בסוף כולנו נראה את האור. או שלא.

נתחיל ממה שחשוב באמת. בפוסט קצר וחביב 'בדגש קל' מעניקים לעצמם את פרס גרייס לפרגמטיקה. "בחייאת," כותב שם אחד המגיבים, "פנקו אותנו בקטגוריה 'פרגמטיקה'". אני מצטרף לתביעה.

שחר (תודעה כוזבת) מפרק את הדיון (בדה מרקר) על שעות העבודה המטורפות שמקריבות את המשפחה לטובת העבודה ותוהה האם בכלל אפשר אחרת: ההסחה הקרייריסטית.

מיברג ואני מנהלים יחסים אמביוולנטיים (כלומר אני איתו, הוא לא ממש מכיר אותי, אלא אם הוא מנוי רסס של הבלוג ויש להניח שהוא לא). מצד אחד יש לו טעם נפלא במוזיקה וידע עצום אותו הוא חולק עם הקוראים. מצד שני הוא לוקח את הניו-ז'ורנליזם אל הקצה וכאחרון הבלוגרים, אפילו בביקורת על דיסק הוא כותב80% על עצמו.  סוג של חשיבות עצמית. ועכשיו (פריט מהארכיון, זוכרים?) הוא מקים מגזים אינטרנט חדש. בתשלום. המגזין זכה לתגובות נרחבות בבלוגים והנה גם דעתו של חנוך מרמרי שזוכר למיברג את העבר הקרוב והרחוק (יאיר לפיד, רפי רשף): אח גדול כזה או אחר. מעניין שגם אני זכרתי בדיוק את שני המקרים האלו.

ובגלל תאוותי הלא מרוסנת לדם וחוסר הסימפטיה ליאיר לפיד (שהתחיל עוד הרבה לפני השילוב בין הון לעיתון) הנה שני מיברגים ארוכים על לפיד (בעצם על מיברג). מזל שיש אינטרנט: יאיר הכיטוב ותוכנית החומש. למותר לציין שאני דווקא אשמח אם המיזם של מיברג יתרומם מאחר ואני מעדיף את הנפיחוּת של מיברג על זו של עיתונאים אחרים (ע"ע לפיד).

ליאור שיאון מגיב בפולמוס הטוויטר-הערצה-מגלומניה. הוא לחלוטין לא מסכים איתי (טוויטר וגבולות המגלומניה) ואני עדיין לחלוטים לא מסכים איתו וחושב ש(בפסקה האחרונה) הוא לחלוטין מפספס את הנקודה.

ועוד סערונת זוטא. ירדן לוינסקי, פסיכיאטר ואיש רב פעלים אינטרנטיים (ובכלל) יוצא במעין קריאה לעזור לו בקידום הבלוג המרתק (באמת) שלו דברים שעוברים לי בראש שעוסק בענייני פסיכיאטריה. הבקשה הזו עוררה דיון על הלגיטימיות והאפקטיביות של  SEO שכזה ואפילו על האפשרות לתת מעין המלצה לפסיכיאטר כאשר אין לך שום יכולת לתת חוות דעת עניינית (מקצועית או מהצד המטופל): הפסיכיאטר האלקטרוני שלי (שחר), פעם היינו שולחים את ה0 וה1 של האינטרנט דרך יוני דואר, היום כל ילד חושב שהוא יודע להכין גוגל בומב (מרק בפוסט עם כותרת נשכנית בהרבה מהתוכן).

ולמשהו אחר לגמרי – כולנו מתכנתים גרועים, כותב ג'ף אטווד שחובר ליוזמה חדשה: offset your bad code. אינ לא יודע אם זה פרודיה או רציני. כך או כך – זה משעשע וגם מועיל.

וזה מתקשר בדיוק לעידת קופנהגן שמתרחשת בדיוק לפני שבוע (זה מה שקורה שלא מפבלשים ערימות בזמן). למי שלא מכיר את רעיון ההמרה (offset) – השימוש בדלק מטוסים הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביצירת גזי חממה. אדוקי איכות הסביבה שנאלצים לטוס פודים את הזיהום שלהם: carbon print offset. בהן צדקי שיש לי בת דודה שעושה את זה.

ולדברים רציניים יותר. פעם (לפני חודש וחצי) היה אסור להטיל צל של ספק בעסקת שליט. העיתונות לחצה לעיסקה בכל מחיר. לאט לאט התחילו לדבר גם על המחירים, עדיין בצורה מוגבלת. הנה שני פריטי ערימה חדים שהקדימו את הטרנד: עסקה באפילה (יוסי גורביץ'), החיפוש אחר קליעי הכסף (חסר מעש).

והוצא מהקשרו טרי מהיום – שימו לב לכותרות שני עיתונים בקשר לעסקה. שתי הכותרות מתייחסות לאותו משפט של דיסקין "עסקת שליט היא הישג גדול חחמאס אך לא תפיל את אבו מאזן". בהארץ:

לעומת זאת בYNET:

ונסיים בחטף עם השיר שהיה אמור לחתום את הערימה של חג האורים אבל מתאים תמיד ובעיקר לעיסוק הנוכחי שלי בזיהוי (ממוחשב) אירוניה וסרקזם – אחד השירים הכי אירוניים של ה-VU: