הבלוג חוגג שני ימי הולדת ויארצייט. לא שלו. אבל כולם קשורים איכשהו בשפה – נכותה, מותה (הריגתה) והחייאתה . (אלבר קאמי, פטי סמית, אליעזר בן יהודה).
האדם המורד
אתמול (4.12) מת (לפני שנה50) אלבר קאמי. תודה לקרן נויבך שהזכירה את זה ודנה עם נורית גרץ על "הקושי שבמודעות ל/בחיים חסרי התוחלת האלו" (נדמה לי שהם התבלבלו ואמרו שזה יום ההולדת שלו). אבל הדיון שלהם על הדבר מול הזר הזכיר לי שהדמות שהכי נגעה בי אצל קמי הוא דווקא ז'וזף גראן המעט קומי. אותו סופר חובב שבמשך כל תקופת הדבר (והחיים שלו) מנסה לכתוב רומן אבל הוא תקוע בליטוש המשפט הראשון והדי משמים:
בבוקר נאה של חודש מאי רכבה עלמה הדורה על סוסהּ האציל לאורך שדרות הפרחים של יער בולון. (מזיכרון)
זו אמירה על הסופר שבכל מגוון יצירתו בעצם שזור רעיון בודד ואמירה על אותו חוסר תוחלת סיזיפי ואמירה על הפער בין המחשבה למילים ובין המחשבה למעשה ועל (היעדר) תקשורת וכוחה/מגבלותיה של ההשפה. הכל דרך דמות שולית של לוזר נצחי שמשמשת כרבע הפוגה קומית. אבל זו הדמות אותה אני זוכר מהדֶבֶר.
לִילית של הרוק נ' רול
לפני כמה ימים חגגה פטי סמית שישים ושלוש שנים (נולדה ב-30.12.46). בראיון היא אמרה שהיא עדיין מרגישה צעירה ורעננה ושלא יבש מעיין היצירתיות. מרשים.
גם פטי סמית מתעסקת עם מילים והמוגבלות שלהם. go Rimbaud! go Rimbaud! היא צועקת בעידוד למחרב השפה שהופך הברות (vowels) לצבעים אסוציטיביים חסרי פשר ובלתי ניתנים לתקשור. המוטו:
words are just rules and regulations to me. me!
"לי עצמי!". הנה משהו שכתבתי עליה פעם בעונג שבת כחלק מפרוייקט ספירת העונג: גלוריה
יהודי מבדח או שמא מוחו הקודח?
וגם אליעזר בן יהודה, חובב מילים עבריות חוגג יומולדת. רק שלא ברור מתי. הנה הדיווח אתמול בידיעות אחרונות:
הרשימה הזו משעשעת בכל כך הרבה מובנים אבל אני כקטנונולוג חובב נתפס דוורא לעניין התאריכים. מתי חל יום הולדתו של מחייה הלשון העברית עכשיו (אמצע-סוף טבת) או אולי בעוד חודשיים ב-כ"א אדר? ומי שם התבלבל – האם אלו השרים או שמא הכתב שלא ממש סגור על החודשים העבריים ולא נותר לו אלא להפיל פור. אתמהה.
[בן יהודה, אגב, נולד בכ"א טבת שזה בעוד יומיים ובלועזי הוא נולד ב7.1.1858. כך על פי ויקיפדיה.]
להוספת תגובה