אני מאוד ממליץ על הספר, מכל הלב, אחרי שקראתי אותו כבר ספר מלכים לא נראה לי אותו דבר…

באמת נחמד (לא הכרתי). רק שהיום אף אחד לא היה פונה לויזלטיר ואם היו פונים אליו היו "עושים לו טובה" שנותנים לו לתרגם בשכר רעב. אני יכול לדמיין את המו"ל אומר לו "אתה שומע מאיר, זה צריך לרדת לדפוס בדיוק לשבוע הספר אז שלא תסתבך לי עם שירה והתחכמויות לשוניות, אתה שומע? העולם איננו קורא שירים הלילה. לא נפציר בו".

והערונת לג'וזף הלר – איך משפט אחרי תיאור הלילה השקט בירושלים דוד מתאר את "הרוח הלילית הבאה מן הים"?! זה כמעט מזכיר לי את אלון מזרחי שקנה בית בקיסריה "כדי לראות את הזריחה".

והנה בפרק הראשון:
http://www.am-oved.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=15503&BSP=15463

מעולה!!!

כמה דברים:
1. לגבי הנזיפה האוטומטית – לא הייתה כזו. בכוונה לא ציינתי את שם המתרגם וגם סיפקתי לו תירוץ מן המוכן – שכר הרעב שמשלמים למתרגמי תוכניות. אבל זה אופ-טופיק.

2. אני חושב שיש בעיה גם בשימוש במילה 'גאולה' בעברית. בעברית המילה הזו חסרה את כל המטען שיש לה באנגלית. כלומר את המשמעות (הנוצרית) שלה מבין רק מי שמכיר קצת את הנוצרות או מכיר את הביטויים באנגלית. לכן, למשל, כשחמי רודנר שר 'הו גאולה' הוא פשוט מזייף תרבות והשיר פשוט לא עובר. היהודי היחיד שאיכשהו נשמע אותנטי כשהו מדבר על גאולה זה דילן. אולי גם לאונרד כהן. ושניהם ספוגים גם במיתולוגיה נוצרית.
כלומר מה שאני רוצה לומר הוא שבכתוביות רצות אי אפשר להעביר לעברית את המטען הנוצרי.

3. בדקתי בכמה פרשנים מסורתיים לגבי הפסוק הספציפי. יש כמה פרשנויות מלבד מה שהבאת. א)אדם שנידון למיתה (נניח שחילל שבת בעל שפנים ואכל נידות ביום כיפור או שפשוט רצח מישהו) לא יכול לפדות את עצמו בכסף. ב)בדר"כ אדם יכול להתחייב להביא תרומה על ידי הצבעה על משהו והכרזה "ערכו עלי". הפסוק הספציפי אומר שנידון למיתה אין לו ערך (טכני).
ההסבר הראשון איכשו מתאים גם לתוכנית, שם הפסיכופת חושב שהוא שליח האל להרוג אנשים ש"ראויים" למיתה. (לא שאני חושב שהמתרגם הלך ללמוד את הסוגיה ואת הפרשנויות השונות של הפסוק).

אני אנצל את הבמה כדי לשאול את המתרגמים שבקהל אם זה מקובל (דה פקטו) שתרגום טלוויזיוני הוא ברמה נמוכה יותר ואם כן למה. האם בגלל התשלום? בגלל המהירות הנדרשת? בגלל המדיום שלא מאפשר גם לצופה להעמיק בטקסט?

ובעצם זה קצת קשור גם לנקודה המשנית שהעליתי – שמבחינת ההקשר האנגלי/נוצרי, השימוש בפסוק הזה 'מסומן' הרבה יותר מאשר הפסוק העברי. שוב, אני לא יודעת אם המתרגם המקורי באמת התלבט לגבי התרגום, אבל ככל שאני חושבת יותר על הסוגיה הזו כך אני אישית מתלבטת יותר. הרי ברור שהרוצח *כן* כיוון למושג הגאולה הנוצרי, *כן* כיוון ל-doomed בהקשר של יום הדין הנוצרי, ושני הדברים האלה לא משתמעים באותה צורה מתוך הפסוק העברי, שההקשר שלו שונה לחלוטין. כדי לבדוק בדיוק מה ההקשר פתחתי תנ"ך (במהדורה המפורשת-קלות שרובנו מקבלים בתום הטירונות). הפסוקים הקודמים מדברים על 'חרם' במובן של רכוש שאדם מקדיש לאלוהים ('אך כל-חרם אשר יַחֲרִם איש ליהוה מכל-אשר-לו מאדם ובהמה ומשדה אֲחֻזָּתוֹ לא יִמָּכֵר ולא יִגָּאַל כל-חרם קדש-קדשים הוא ליהוה'); הפרשנות לפסוק הרלוונטי שלנו מציינת: 'להלן יסופר על החרמת גויי הארץ (יהושע ו' כא ועוד) ועל החרמת עמלק (שמואל א ט"ו ג) ועוד' – אני משערת שזה כדי להבהיר שלא מדובר בקרבנות אדם, כמו שניתן אולי להסיק מהפסוק. טוב, זה מעניין אבל אני קצת נסחפת. :) בכל אופן, מה שברור הוא שהפסוקים האלה בהחלט לא מדברים על יום הדין או על גאולה, אלא על פעולה טכנית למדי, חרם (במובן של הקדשת משהו לאל) ופדייה (במובן של תשלום כסף במקום הקרבה, כמו פדיון הבן למשל). כלומר, ההקשר הנוצרי, שמתוכו מדבר הרוצח ובמסגרתו הוא מצטט את הפסוק, בעצם מרחיק את הפסוק מהמשמעות המקורית שלו. אני חושבת שבתור סוגיה תרגומית זה מאוד מעניין. באמת שאני לא מצדיקה אוטומטית את המתרגם של הכתוביות (אם כי אני שמחה שהדיון עבר מנזיפה אוטומטית על תראו-איזה-בור-המתרגם לדיון בשאלה אם מדובר בהחלטה הנכונה מבחינה תרגומית; כאמור, אני חושבת שמותר לתת לפעמים לבן-אדם להנות מהספק). גם לי חורה באיזושהי רמה על זה שלא ציטטו מהמקור, ועוד כזה מקור נגיש כמו התנ"ך ומתואר בדיוק מאיפה הציטוט נלקח. אבל מצד שני, אם מתרחקים קצת מההקשר הספציפי של הכתוביות, רואים שזו באמת בעיה שיכולה להיות די מורכבת.

אין לי נתונים (ואני גם לא יודע אם זה קשור) אבל ההתרשמות שלי היא שהעירוני הממוצע (NY, SF, LA) לא יודע לצטט פסוקים מהתנך, אולי למעט כמה פסוקים שהפכו לפופ, כמו למשל הפסוק מיחזקאל בספרות זולה. כאמור, אולי אני טועה לחלוטין.

יעל –
בדיוק. לכן היה לי כל כך מוזר התרגום החוזר לעברית. פשוט היה נראה לי לא מתקבל על הדעת לייחס את המילה הנוצרית 'גאולה' לבן אדם. זה פשוט לא הסגנון של התנך. רק אחרי זה הקפיצו אותי המשלבים הלשוניים המודרניים ("כל מי שנגזר גורלו").

ואפרופו "ברור שזו משמעות הפסוק" אני יודע?! יש מספיק תרגומים מוזרים שמחטיאים את המשמעות. הדוגמא הקלאסית היא "הבשר רקוב אבל הוודקה טובה" (על זה ועוד קצת כאן).

את כמובן יכולה לפרסם את הפוסט איפה שאת רוצה. בשמחה.

אבל בכל זאת יכול גם להיות שזו היתה תוצאה של תהליך מחשבתי, שבסופו המתרגם העדיף את 'נגזר גורלו למות' ו'ייגאל' על 'חרם' ו'ייפדה', כי הוא חשב שאולי הם יהיו יותר ברורים במבט ראשון (כאמור – כתובית נשארת על המסך בין 2 ל-10 שניות, פחות או יותר, כך שהרבה פעמים יש העדפה לפתרונות תרגומיים שאולי הם פחות מוצלחים מצד האמנות, אבל הם יותר פשוטים, במחשבה על קוראי הכתוביות). במקרה הזה, אפשר להתווכח אם זו היתה בחירה מתאימה, ואישית אני לא חושבת שהייתי נוקטת בה, אבל לא צריך אוטומטית להניח שהמתרגם היה בור ועצלן. יש גם כאלה, אבל לא כולם כאלה, ומדי פעם מותר גם לתת לאנשים להנות מהספק.

אגב: ברור שזו משמעות הפסוק, אחרת זה לא היה התרגום לאנגלית, והדמות לא היתה משתמשת בו. אבל בכל זאת נוסף כאן משהו בתרגום (הראשון, לאנגלית): נוספו שתי מלים מאוד חשובות, שהן doomed ו-redeemed. אלה מלים שהמשמעות שלהן בתוך השפה האנגלית, בתוך ההקשר הנוצרי, חורגת בהרבה מזו של המלים 'חרם' ו'ייפדה', כי הן משמשות בצורה מאוד בולטת בהקשר של יום הדין (doomsday) ושל הגאולה הנוצרית. למרות שגם הפסוק ב'ויקרא' דיבר בגדול על אותו דבר, למלים שבו אין את אותה משמעות תרבותית שיש למלים בתרגום האנגלי.
הנקודה הזו, למען האמת, כבר די חורגת מהדיון המקורי, כי את מה שבאמת עבר בראשו של המתרגם שישב על הפרק הזה אנחנו לא יכולים לדעת; אבל כמתרגמת, אני חושבת שזו סוגיה מעניינת. האם תרשה לי לפרסם את הפוסט הזה בפורום תרגום ועריכה באג'נדה, כדי לראות מה יהיו התגובות שם?