מדע בזיוני

למען האמת, טיוטת פוסט על חשיבות המזל במחקר האקדמי שוכן לו אחר כבוד ברשימת הפוסט-פונד. הפוסט ההוא יתמקד במזל במחקר עצמו. בפוסט הזה, שנכתב בעקבות פרסום תוכניה של כנס בו אַרְצה, מדובר במזל פרוזאי בהרבה – זמן שיבוץ ההרצאה בכנס. זה פרט כמעט אקראי עם השלכות כבדות משקל. משק כנפי הפרפר שמוריד את הגשם**.

קצת קידום עצמי – מאמר שכתבנו על זיהוי (אוטומטי) של משפטים סרקסטיים* בביקורות מוצרים (אמזון) התקבל לפרסום ב-AAAI-ICWSM. היום התפרסמה תוכניית הכנס ואתרע מזלי וההרצאה שלי תהיה הראשונה במושב הראשון ביום האחרון של הכנס. זה לא משהו שהייתי נותן עליו את הדעת בעבר. אבל מעט ניסיון אקדמי והפנמת תנאי התחרות הקנו לי כמה תובנות.

למשל שזה דווקא כן פאן. וגם (בעיקר) ביזנס. ובגלל שזה גם ביזנס צריך גם מזל.

למה זה חשוב?

סיפור. בכנס לפני שנה שובצתי להרצות אחרון ביום הראשון. בגלל שהייתי אחרון לא היה לחץ של זמן וכך במקום הסד הלוחץ של 20 דקות הרצאה+חמש דקות לשאלות יצא שהרציתי כעשרים דקות וזכיתי לתור ארוך ומתפתל שעמד מאחורי מקרופון השואלים. סשן השאלות צמח לחמש עשרה דקות (!!). אבל כאן לא תם המזל. בגלל שהאירוע הבא היה קבלת הפנים החגיגית, ובגלל שאנשים עדיין לא ממש הכירו אחד את השני אך הוכרחו (תמריץ של אוכל ואלכוהול) לבלות ביחד הם דיברו על אירועי היום ובעיקר על מה שנשאר חרות בזיכרון כלומר על ההרצאה האחרונה. כך יצא שאחרי סשן השאלות המורחב זכיתי לעוד סשן שאלות ודיונים של כמה שעות. מכיוון שאני אוכל כשר לא יצא לי לאכול. מכיוון שאני דווקא חובב שתיה ומכיוון שזה היה אירוע חברתי – אז שתיתי משך כמה שעות רצוף. על בטן ריקה. זה אומר שאחרי כשעתיים כנראה שהתחלתי קצת לבהות, לדבר קצת שטויות , אולי לבלבל קצת טענות אלגוריתמיות. למזלי נראה שברי השיח היו מבוסמים מכדי לשים לב. (אמרתי לאחת החוקרות המובילות בתחום, שמאמר שכתבה הוא "probably the most depressing text I've read". אם כי אם נודה על האמת, זה נחמד להאשים את האלכוהול, אבל אמרתי לה את זה למחרת, בצלילות גמורה).  משך כל ימי הכנס ניגשו אלי אנשים להציג את עצמם, להתעניין, להחמיא וכו' ואפילו קיבלתי הצעה לפוסט-דוק בברקלי (סירבתי בנימוס. זה היה מוקדם מדי בדוקטורט. אמרתי שנדבר בשנה הבאה). באזז וקשרים זו המטרה הבלעדית בכנסים.

את כל הבאזז המשמח הזה אני מייחס לפיסת מזל קטנה – השיבוץ להרצאה האחרונה ביום הראשון ובדיוק לפני האירוע. זה, וגם הרצאה סבירה.

והשיבוץ הנוכחי הוא כמעט האנטיפוד של השיבוץ הקודם. ההרצאה הראשונה ביום האחרון (שהוא בעצם חצי יום).

למה זה רע?

- זה היום האחרון של הכנס. אנשים כבר שבעים ועייפים. חלקם כבר עוזבים או צריכים לפנות את המלון עד לצהריים.
- זו ההרצאה הראשונה במושב כך שמיד תרדוף אותה הרצאה נוספת (ועוד אחת ועוד אחת) כך שאם לא אתן שם שואו מרשים סביר שהיא תידרס על ידי ההרצאות העוקבות.
- זו ההרצאה הראשונה כך שזמנה יהיה קצוב ומדוייק כדי לא ליצור עיכוב. לא עוד תור משתרך של שואלים ומתעניינים. זמנך עבר–תודה רבה-מחיאות כפיים מנומסות-נקסט ספיקר איז ג'ון דו שידבר על בלה בלה בלה.

רבע הכוס המלאה?

- לפני המושב הראשון, יש הרצאת קי-נוט (keynote speaker, איך זה בעברית?) של מייקל קירנס (Michael Kearns) שהוא תותח על (וכתב את ספר היסוד בלמידה חישובית) כך שיש מצב שהוא ימשוך אנשים לבוקרו של יום.
- אין בכנס מושבים מקבילים כך שלא צריך לדאוג לתחרות מהחדר השני.
- ביום האחרון אנשים עייפים ושבעים ואחרי הרצאה-שתיים יצאו החוצה לשאוף אויר. כלומר יוכלו לתפוס אותי לשיחה. אולי.

כאמור, שיבוץ פרוזאי והשלכות רבות בצידו. אלוהים תן לי רק טיפת מזל.

* מאמר נוסף שעוסק בזיהוי טוויטים סרקסטיים (ולמה זה שונה מביקורות סרקסטיות) נשלח להסתכלות וגם שם צריך כמובן מזל (וגם על זה יש איזה פוסט-פונד). וחומר טוב.
** כמובן שאני לא יכול שלא לתהות האם זה לא הכל בראש. או שהמחקר טוב וחשוב (אהמ) או שלא. ומה זה השטויות האלו על זמן ההרצאה.