מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

שוטטות אקראית כפויה במבוכי הסנטר (דיזינגוף) ומצאתי את עצמי עובר בגשר עגבניה שהיה די נטוש בבוקרו של יום. ראיתי שם שני זקנים שקועים במשחק שח. צילמתי. מרחוק (לא נעים להיתקע). במצלמה סלולרית. וזה הזכיר לי שאני אוהב לצלם אנשים משחקים שח במקומות ציבוריים. כלומר אני אוהב לצפות בהם. שחמט, בניגוד לקריאת ספר, הוא פעולה תובענית. זה לוקח זמן. הרבה. ודורש ריכוז. אי אפשר, מעשה קורא בספר, לשחק שח בהמתנה לאוטובוס. צריך להיות בטלן אמיתי כדי לשחק שח כך סתם באמצע היום. אני אוהב בטלנים אמיתיים. תוסיפו לזה את ארכיאולוגיית הדימויים הפרטית שכוללת את משחק השחמט בחותם השביעי או בפְרֶש ויש כאן גם רומנטיזציה של מאבק אינטלקטואלי בבלתי נמנע (מחוץ לאולם הקולנוע, הבלתי נמנע הוא יום עבודה עמוס).  בקיצור תירוץ טוב לפוסטמונות שמעלות אבק בנבכי ההארד-דיסק.

בין קולומביה להארלם, NYC. יותר מדי סימבוליקה בסיטואציה הזו.

שח מט בדיזינגוף סנטר. הפוגה בדרך לקופת חולים בזמנהוף?

וושינגטון סקוור, NYC

אישקוקי בחוף גורדון. "בא לי למות מהמטקות האלו. אולי נשחק שש בש?"

איזו כיבר באמסטרדם, NL

בעל חנות ספרים ולקוח (?) מזדמן. כפר (val david) בלב קוויבק.

חופשי תוסיפו בתגובות לינקים לתמונות נוספות.

9 תגובות עבור “שחמט עצלני”

  1. רוגל

  2. רוגל –
    פשוט מעולה! כל 4 התמונות. עכשיו התמונות שלי מביכות אותי. כלומר ידעתי שהם לא משהו כי פשוט לא נעים לי לצלם אנשים זרים ולכן זה פוינט-נ-שוט מהיר ופרמיטיבי אבל מול התמונות שלך זה באמת מביך.

    קוראים נכבדים – שימו לב שגם הלינק בשם של רוגל מוביל לתמונה מצויינת.
    (ותיקנתי את הלינק הראשון).

    אורן

  3. תישבע שהתמונה עם הגולגולת לא מבוימת!!!

    מהגג

  4. תודה אורן

    רוגל

  5. לא שחמט, אבל בקובה נפוץ המנהג של משחק דומינו ברחוב. דומינו של גדולים, הכוונה, שמסתבר שהוא משחק הרבה יותר מתוחכם מהגירסא ששיחקתי בגיל חמש.
    http://www.flickr.com/photos/galitlub/3101646197

    העלמה עפרונית

  6. מהגג – נשבע. בנקיטת חפץ. (הייתי יכול, אולי, לביים את הסצינה אבל בחייים לא הייתי יורד לפרטים של הצמח שמציץ מהגולגולת).

    העלמה עפרונית -
    מגניב.

    אורן

  7. 3 תמונות מסרט שחמטאים דוקומנטרי שלא צולם וכנראה שכבר לא יצולם אף פעם:

    1. עיירת מערבונים מאובקת בדרום. מזנון ארקיע. מרבית הדפיוטיז והמבוקשים של העיירה מצטופפים במזנון. עשרים וכמה מיוזעים מכתרים שולחן שח מתקלף. הטיסה כרגיל מתעכבת. מדי פעם מישהו הולך לחלון ומעיף מבט על מסלול הנחיתה, אחר כך מחפש את המטוס בשמים. אחר כך מקלל וחוזר לצוות היועצים סביב השולחן.
    2. בביה"ס התיכון הפעמון מצלצל. פרחחי העיירה מסתובבים עצבניים בין שולחנות הכיתה. מעבירים סיגריה מיד ליד והולכים לחלון לנשוף את העשן. המורה למתטיקה שוב נעדר. החלונות פתוחים לכוון הים. החלונות בצד השני פתוחים לכוון המדבר, שם מתאבכים באופק ענני אבק. הנוער רואה איך תאריכי היעד של בחינות הבגרות דוהרים לכוון העיירה כמו חבורה של גאוצ'וס שלופי קנים עם שרשראות מוצלבות על החזה.
    3.אחד הפרחחים, תמיד אותו אחד, מזנק על הסוס (אוקיי, על הווספה) ודוהר למזנון ארקיע להביא את המורה הנעדר. לא משימה קלה בכלל, לחלץ את המתמטיקאי המשחמט בשיא המתח, כשבחוץ יש צהריים גבוהים, המטוס מחפש את הדרך בעננים, ושולחן השח במצור; עשרים וכמה בריונים עצבניים כבר מתים לראות שח-מט וללכת לקלל את ארקיע בחלונות.

    אין לי מושג איך נעשיתי מנוי על הבלוג הזה, אבל לא מצטער בכלל. יופי של בלוג.

    ה.ב

  8. ה.ב. –
    משעשע.
    וזה מזכיר לי את המורה למתמטיקה מקלרה הקדושה (הסרט, לא הספר/מחזה) שברגע של משבר ושובע מהוראה מספר למנהל על עלילותיו בנבחרת השחמט בוויאטנאם איך הוא ניצח את "בובי פישר הגדול". איכשהו השתרבבו לסיפור גם מסוקים שנוחתים ובית זונות של ילדות וויאטנמיות אבל אני כבר לא זוכר את הציטוט המדוייק.

    אה, ותודה.

    אורן

  9. הגעתי במקרה, ומאד נהניתי. התמונות יפות, כמובן שזו עם הגולגולת אלמותית ממש. (אהמ..) בכל אופן, סחה.

    שירה

להוספת תגובה