מותר להודות שהסיבה האמיתית בגינה אני לא קונה עיתונים כבר כמה שנים היא לא הזבל שהם כוללים, לא הפרסומות, לא הזילזול בקוראים, לא שגיאות הכתיב והעריכה המביכות, לא האג'נדה הגלויה והסמויה ולא הליקוק לבעלי ההון בכללם ולבעלי העיתון בפרט. גם לא אג'נדה אקולוגית שמעקמת את האף נוכח המרת יערות הגשם לערימות של נייר מאיכות ירודה.
הסיבה האמיתית היא , לא נעים להודות, ששבת הוא הזמן העיקרי (ועדיין מצומצם) לקריאת ספרים ואם יש עיתון בבית אני פשוט מכלה את זמני על העיתון. קצת ספורט, קצת כתבות, קצת דעות, קצת צהוב והספר מונח בקרן זוית. כך, בקיצור, אמרתי היום למוכרת בצומת-ס'* כשניסתה לדחוף לי עיתון ב-8 ש'.
קיבלתי חיוך של הבנה. או כך לפחות היה נדמה לי.
*טיפ: הרשתות מתכחשות לערכם של תווי הקניה המחולקים להמוני בית ישראל. כלומר בתווי הקניה אפשר לקנות רק ספרים במחיר מלא ולא את ה4 במאה, 2+1 ספר שני בחצי מחיר וכו'.
הטריק – קנה ספרים כלשהם בסכום התווים. ללא שהות והיסוס בקש להחזיר את הספר ולקבל זיכוי. נצל את הזיכוי לרכישת ספרים במבצע. (עוד חיוך של הבנה והזדהות).
[מעשה לשבת - עמוס הגבר (ספר נפלא ומופלא [לפחות עד עמ' 187 שם אני כרגע]) שהחל מיום ראשון אני מוגדר כמאחר בהחזרה והאימיילים המאיצים מגיעים-רצים-דחופים מהסיפריה כבר משך כל השבוע שעבר.]
על זה כבר בכו מזמן:
Neta
אפריל 9th, 2010
תיקון לטיפ: מצא עובד/ת חדש/ה ו/או טיפש/ה שלא מודעת לנהלי העבודה ועשה לה את הטריק הזה. אם לא, העובד שיוציא לך את הזיכוי, יחתים אותון בחותמת המגבילה אותו באותן מגבלות החלות על התו המקורי. והרשתות לא מתכחשות. מי שקנה את התוים הללו קיבל הנחה, כלומר לא שילם את מלוא ערכם, ומי שהנפיק אותם גוזר גם הוא קופון על עלויות ההפקה והפרסום. כל ההנחות הללו מתגלגלות לרשתות, ולכן לא ניתן לממשם במבצעים. פשוט. אם לא הבנת את זה לבד, כנראה שמצב ההשכלה הגבוהה בישראל אכן בקנטים
אלון
אפריל 10th, 2010
אלון –
ובכן – הרווח של הרשת מגיע מ-1)הגדלת תעבורת הקונים (שמגיעים בגלל התווים) וכל הגדלת מחזור המכירות. ו-2)מאחר וקשה למצוא ספרים בדיוק בסכום התווים ואף אחד לא רוצה "לבזבז, כמה שקלי תווים אז יוצא שהקונה הממוצע קונה יותר ממה שהתכוון ומשלם בלי תווים. ולא רק זה אלא שאת הספר הנוסף הוא כבר יקנה במבצע של, נניח, 2+1, ואז יוצא שהוא בעצם קנה 3 ספרים נוספים. וזה מעבר למה שקנה בתווים. כלומר הבן-אדם שקודם בכלל לא היה נכנס לסניף, קונה פתאום 7-10 ספרים.
מארגן התווים מקבל הנחה של לפחות 25% (אפשר גם 40 ואולי יותר, תלוי בכושר המיקוח) כך שהוא יכול לגזור לעצמו קופון של לפחות 15% (להוצאות ורווחים) ולמכור את התו למעסיקים ב10-20% פחות מהערך הנקוב.
מאחר והתו הוא בעיקרון שווה כסף – אין שום סיבה שהוא לא יהיה תקף למבצעים.
אלא אם אתה גם בור כלכלי, גם מקבל על עצמך את הדין מראש, גם מצדיק את התאגיד הדיעבד ובעיקר מוכן להתכופף.
ואם יש לך הערות נוספות על מצב ההשכלה הגבוהה אשמח לשמוע.
ועוד הערה בדבר מיזוגניות וגסות רוח – מעניין שלמרות ההקפדה שלך על זכר/נקבה נפלט לך "ועשה לה את הטריק הזה".
אורן
אפריל 10th, 2010
כתבתי לה כי אתה כתבת על עובדת, אם זה היה עובד הייתי כותב לו. בור כלכלי זה אחד שמפריח סיסמאות (מקבל את הדין? מוכן להתכופף? תגיד ההתנשאות על ההמונים הנבערים זה משהו שמגיע בילט אין בתארים מתקדמים, או שצריך לקחת קורס מיוחד?) ובונה תאוריות על דברים שאין לו מושג עליהם (מי זה "מארגן התווים"? מקבל הנחה ממי?)
אני מסביר שוב. התו אולי שווה בעיקרון כסף, אך בפועל הוא שווה פחות כסף, וזה בדיוק העניין שאתה לא מבין. המנפיק מוכר את התווים בהנחה למעסיקים, או לאנשים פרטיים, ומגלגל את ההנחה לרשת המכבדת את התו, כך שהרשת שפודה תו של 100 ש"ח מקבלת בעצם 80 (נניח, לא יודע את הסכום המדויק). כלומר היא העניקה ללקוח 20% הנחה. אם המוצר שהלקוח קנה נמכר במבצע, הרי שהיא סופגת את שתי ההנחות הללו ומוכרת בהפסד. הלקוח יכול לבחור איזו הנחה הוא מעדיף: את הנחת התו או הנחת המבצע. ברוב המקרים (אני עובד למעלה מ10 שנים ב"צומת".לא כתבתי קודם כי מיהרתי ללחוץ שלח, ואני מצטער (באמת))הלקוחות מפצלים את הקנייה בין מוצרים במבצע למוצרים שלא, ומשלמים בנפרד. הטענה שלך לגבי "אדם שלא היה נכנס בכלל לסניף" היא, במחילה מכבודך, שטויות.אנשים נכנסים במיוחד לרשת כלשהי בגלל תו, רק אם זה תו ספציפי לרשת הזו. אנשים שיש להם תו " כללי" (רב תו וכו') נכנסים, ברוב הגדול של המקרים, לרשת כי הם רוצים לקנות את המוצרים שהיא מוכרת, ורק בקופה הם בודקים אם היא בכלל מכבדת את התו שברשותם, ובאילו תנאים.
אלון
אפריל 11th, 2010
לאורן – קראתי את ההתנצחויות בינך ולבין אלון וכנראה שהצדק יותר לצידו. לא נורא , אפשר להודות שטעית(גם אם הטיפ עובד לפעמים)
משה
אפריל 11th, 2010
משה –
יעיד המספר הרב של הפעמים בהם הודתי למגיבים שטעיתי על זה שבאופן עקרוני אין לי בעיה כזו.
במקרה הספציפי הזה, אני חושב שאלון טועה מבחינה כלכלית ומבחינת ההסכמים עליהם חתמו בצומת. אפילו אם הוא צודק (כלומר שהתאגיד צומת חתם על הסכמים גרועים שמגלגלים לפיתחו את העלויות) זה עדיין לא צודק מבחינת הלקוח ורק מעיד על התנהלות לקויה של אחד הצדדים במשא ומתן. זה לא אמור להיות ככה מבחינת היתרון הכלכלי לשחקנים השונים (אלא אם כולם מסכימים לדפוק את הקונה). כלומר בהנחה ואלון צודק – היחיד שמפסיד הוא הלקוח.
זה די מוגזם לטעון שהעלויות מתגלגלות לפתחו של התאגיד בזמן שהוא זה שהמציא את מבצעי הכסאח כדי להביא לקוחות (ועדיין מרוויח) ודירדר את מתן התגמולים לסופרים למינימום מביש.
לגבי אלון, יותר משמפריעה לי הטעות הכלכלית שלו אני נדהם מול גסות הרוח והמרירות האנטי אקדמית שחוזרת על עצמה בכל התגובות. מה עשתה לו האקדמיה – אתמהה.
אני רק מקווה שכעובד בצומת, אם הוא בא במגע עם לקוחות, יש לו תודעת שירות מפותחת קצת יותר.
לאלון –
יש קורס מיוחד אבל האמת שאצלי זה טבעי.
מארגן התווים הוא האירגון המנפיק – זה שסוגר את העיסקה עם בתי העסק והרשתות שמכבדות את התו. כלומר מה שאתה לא מבין (כנראה) הוא שמנפיק התו לא מוכר את התו בהנחה למעסיק אלא אם הוא כבר סגר עם הרשת על ההנחה שהוא (כמנפיק) מקבל. במקרה אני מכיר כמה וכמה חוזים שכאלו (לא עם צומת), אני מכיר את הליך המשא ומתן ואני מכיר גם את שולי הרווח של כל אחד מהצדדים.
בשורה התחתונה – לצומת יש אינטרס כלכלי לכבד את התו כערכו הנקוב בלי משחקים.
אורן
אפריל 11th, 2010
[...] אותם, למשל, לכסף (מוטו: "Accepted Everywhere!"). אורן צור פתר לפחות בעיה אחת של תווי רשתות [...]
תווי קניה לרשתות ספרים: בעיה ופתרונה | חדר 404 • הבלוג של עידו קינן
אפריל 11th, 2010
מסכים לגבי הגסות והאנטי אקדמיה , לא זו הייתה כוונתי בהתנצלות. גם לא כתבתי שאלון צודק אלא ששווי המשקל יותר לצידו. הלקוח במקרה הזה לא "נדפק" כיוון שהוא לא קיבל כסף אלא תווי קניה שהכללים לגביהם שונים (אם רצו לתת כסף היו נותנים כסף) וערכם פחות כיוון שהחנות מוכנה להנחה מראש בתנאי שתקנה אצלה , ואולי בדרך תשלם גם מכיסך. למה הדבר דומה? למבצעים שיש בסופרמרקט – מעודדים אותך להגיע לקנות מוצר אחד בהנחה , לפעמים משמעותית , מתוך כוונה למשוך אותך.
המתווך כרגיל מרוויח מעניין התיווך ואירגון התלושים , בלי שום קשר לסוג החנות או לתגמולים של הסופר. דרך אגב , החשוד המיידי שלי בהסדר של התלושים והתווים הם דווקא ועדי העובדים שגם להם אינטרסים שונים ומשונים וגם הם נמצאים איפשהו בשרשרת המזון שבין הסופר לקורא.
משה
אפריל 11th, 2010
צ'מע בחור.
ההוא צודק לגבי המבנה הכלכלי של כל העסק. העיקרון פשוט ולא אחזור עליו. לעומת זאת, אספר סיפור אחר. פעם המעסיק היה רוצה לקנות שי לחג, היה שולח את וועד העובדים או מנהלת הרווחה לחפש מתנות לחג לעובדים. הלכו ומצאו מה שמצאו והעובדים תמיד קיטרו. עכשיו העובדים מקבלים נייר ששווה אולי 80 ש"ח, הם משלמים עליו מס כאילו הוא שווה 100 ש"ח (זקיפת מס) ובפועל כשהם רוצים להשתמש בו יוצא שהוא היה שווה להם אולי חמישים ש"ח (כי לא מכבדים אותו בחנות שרצו או כי היו צריכים להוסיף או כי כך ואחרת). אבל מה, העובד מרוצה. דפקו אותו מכל הכיוונים, אבל הוא מרוצה. וזה העיקר.
אם היו שואלים אותי הייתי מחזיר את השיטה הישנה או מבקש 80 ש"ח מזומן (שזה מה שהמעסיק שילם על הנייר חסר הערך הזה). כי מזומן בינתיים שווה את ערכו הנקוב.
ולגבי האקדמיה, אני בטוח שזה לא משהו אישי נגדך.
עומרון
אפריל 11th, 2010
עומרון –
זו בדיוק הנקודה. זה לא שהרשתות המסכנות "סופגות את העלות" ולכן לא יכולות לאפשר ניצול של התו למבצע אלא שהן יכולות להרוויח יותר והעובדים (מקבלי התו) לא מתמרמרים אז יאללה.
אבל זה כבר פתח לדיון מקיף בהרבה על העלות של פיתיון. אף רשת לא הייתה "סופגת את העלות" (כמו שכותב אלון) של התו אם זה לא היה מכניס לה הרבה יותר. צומת היא לא בדיוק מלכ"ר שמנסה להפיץ ספרים.
(ברור לי שהקיטור האקדמי לא אישי. אבל הוא גם לא שייך לטיעון).
אורן
אפריל 11th, 2010