מדע בזיוני

על סלמון מעודן ואבירים מקוללים ובעיקר על מוזריות לשוניות.

בשולי הפוסט הקודם (סינית אני מדברת אליך), עלו גם הערות על הקושי הדיקדוקי של שפה – קושי שבא לידי ביטוי במורכבות דיקדוקית של מבנה המשפט, מבנה המילה על הטיוטיה השונות וכמובן גם חריגים ויוצאי דופן. זה בדיוק הזמן המתאים לצטט כאן שיר קצר שכתב גיא דויטשר "לזכר התסכול שחשתי בימי בית הספר, בעת ניסיונותי להשליט סדר בתוהו ובוהו" (גילגולי לשון, גיא דויטשר, עמ' 47):

The teacher claimed it was so plain,
I only had to use my brain
She said the past of throw was threw.
The past of grow -of course- was grew,
So flew must be the past of fly,
And now, my boy, your turn to try.
But when I trew,
I had no clue, if mow was mew -
Like know and knew
Or was it knowed
Like snow and snowed

The teacher frowned at me and said
The past of feed was – plainly – fed.
Fed up, I knew then what I ned:
I took a break, and out I snoke.

She shook and quook (or quaked or quoke?)
With raging anger out she broke:
"Your ignorance you want to hide?
Tell me the past form of collide!"
But how on earth should I decide
If it's collid (Like hide and hid)
Or else – from all that I surmose,
The past of rise was simple rose,
And that of ride was surely rode
So of collide must be collode?

Oh damn these English verbs, I thought
The whole thing absolutely stought !
Of English I have had enough.
These verbs of yours are far too tough.
Bolt upright in my chair I sat,
And said to her "That's that. I quat!".

ודויטשר לא מושיב רק את האנגלית על ספסל הנאשמים. מיד אחר כך הוא מצטט מתוך 'ככה זה בעברית' החמדמד של דתיה בן דור:

כשיש עננים אומרים – היום מעונן.
וכשיורד גשם אומרים – היום מגושם?
-מה פתאום?!
כשיורד גשם אומרים – היום גשום.
למה?
-ככה זה בעברית.

מי שמתלבש הוא לבוש.
ומי שמתפשט הוא פשוט?
-מה פתאום?!
מי שמתפשט הוא ערום.
למה?
-ככה זה בעברית.

מי שמתרחץ הוא רחוץ.
ומי שמתנגב הוא נגוב?
-מה פתאום?!
מי שמתנגב הוא מנוגב.
-למה?
-ככה זה בעברית.

אם אומרים – הרבה חורים וחור אחר,
למה לא אומרים – הרבה הורים והור אחד?
ואם אומרים – חור אחר והרבה חורים,
למה לא אומרים – אור אחד והרבה אורים?
-למה? ככה זה בעברית.
…

וכמעט באותו עניין (אבל לא בדיוק), יובל שצנח כמו זלזל מפנה לפוסט טרי טרי ב-Language Log  ובו דיון משעשע על אנגלית כלינגואה פרנקה ועל טעויות של דוברים לא ילידיים שמגדילים את אוצר המילים שלהם בעזרת קריאה ולכן כנראה (?!) טועים ומשמיעים אותיות נחות ונחות למחצה: Geoffrey the subtle salmon.

כמובן שאי אפשר להימנע מזה – You silly English KNiGhet:

ואחת התגובות ב-LL היא: "Here in New York City, I have noticed a rise in native speakers pronouncing the L in 'saLmon.' I don't recall ever hearing it when I was growing up in California, though." וזו כבר תופעה באמת מעניינת של השתנות השפה הילידית בעקבות השפעה של טעויות של דוברים לא ילידיים. [סייג: התגובה הזו היא התרשמות אישית של המגיבה ולא תוצאה של בדיקה מעמיקה, שלא לומר מדעית.]