מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

זה התחיל בתור מיון ערימה וקיבל תפנית נוסטלגית. אז הערימה קוצצה, הופרטה וחולקה ונשארנו רק עם ענייני מוזיקה וכסף. בגארדיאן כותבים על אותנטיות והתמסחרות ותוהים האם אפשר לא להתמסחר:  the grand rock'n'roll sellout (דרך עונג שבת[אייטם 46]).  ויחד עם פסטיבל העשרים שנה לנירוונה, זה הכניס אותי לרוח נוסטלגית מעט (ואסוציאטיבית הרבה). תנו-לי תנו-לי כוכב נולד (תיסלם, הגרסה המסחרית).

נתחיל משתי פיסות דילניות אותנטיות. האחת, מנותקת מכסף ופרסומות נותנת את הקונטקסט לשניה. ראשית חכמה – דילן במנצ'סטר:

 

ועכשיו, קבלו את הסודות של "למי קראת יודה?!(איש קריות)" דילן:

ולדילן היו עוד כמה שכאלו. זה כמובן מזמין פרודיות, למשל המבריקה הזו "now prepare to see the other side of bob dylan… it's all right ma – I'm only eating":

(ושימו לב לתגובות ביוטיוב – אנשים חושבים שזה אמיתי. לא ברור אם זה כי הם מטומטמים או כי עם דילן הכל אפשרי. איך אמרה עליו ג'וני מיטשל – "הוא תמיד היה רק שקר והטעיה").

וזה לא רק דילן. הנה ג'וני רוטן עושה מעצמו צחוק בפרסומת ל… חמאה.

ואיגיפופ, הסנדק של הפאנק, עושה פרסומת לביטוח (יש סדרה של כאלו, כל אחת מופרכת יותר מהקודמת):

סדרת הפרסומות הגרוטסקיות הזו מחזירה אותי לתהייה של הגארדיאן האם אפשר גם אחרת. והיא גם מעלה עוד שתי אסוציאציות (הבטחתי אסוציאטיבי). הסרט taking woodstock הוא סרט חביב ביותר. משעשע, נוסטלגי (היה משהו הוודסטוק הזה), מוזיקה מעולה – כל אלו הופכים אותו לסרט נחמד מאוד. שני אלמנטים הופכים אותו למעניין בהרבה – יותר מנחמד+. האחד הוא שאין שם ולו צילום אחד של הופעה מהפסטיבל עצמו – רק המסביב ועוד חיקויים של כמה אימאג'ים איקוניים. השני, נעדר מכל דיון וודסטוק אחר שראיתי, הוא הדגש על האלמנט המסחרי של וודסטוק: המארגנים, התשתית הכלכלית, הכסף שרצה/ניסה לעשות כל אחד מהמעורבים והמארגנים. אחד הדימויים החזקים שם הוא מייקל לאנג, ה"מפיק" של האירוע, לבוש כאחרון ילדי הפרחים, נוחת בשטח במסוק, כאחרון הדונאלד טרמפים. הנה הטריילר:

והנה איך שנגמר כשמפיקים לקחים מהכאוס הוודסטוקי והופכים את חוסר המסחריות לדגל – פסטיבל אלטמונט, אתם יודעים – כך גמרו לנו את ה'קיץ של אהבה' (צמרמורת בכל פעם שאני רואה את זה):

 

תנו-לי תנו-לי כוכב נולד (תיסלם, הגרסה המסחרית), או בניסוח של פנקיסטי הבית – הקלאש במש-אפ של koka-kola ו-death or glory:

Elevator! Going up!
In the gleaming corridors of the 51st floor
The money can be made if you really want some more
Executive decision-a clinical precision
Jumping from the windows-filled with indecision

I get good advice from the advertising world
Treat me nice says the party girl
Koke adds life where there isn't any
So freeze, man, freeze

'N' every gimmick hungry yob digging gold from rock 'n' roll
Grabs the mike to tell us he'll die before he's sold
But i believe in this-and it's been tested by research
That he who fucks nun will later join the church

2 תגובות עבור “sympathy for the devil”

  1. עוד לא התעמקתי בכל השפע, אבל הסרט מאלטמונט אכן מצמרר, והמילים של הסטונז נבואיות ממש.

    מרמיט

  2. אחד הדברים המעניינים בסרט מאלטמונט (לקוח מתוך הסרט gimme shelter) הוא הבעת התדהמה וההפנמה של מיק ג'אגר כשהוא צופה (לראשונה, כנראה) באירועים בהופעה.

    ההשוואה הבאה לא תהיה חביבה על חלק ניכר מקוראי הבלוג, אבל כשנתניהו אומר שלא רואים מהמרפסת (כיכר ציון) מה קורה ברחוב – אני מאמין לו.

    והסבר מקוצר לקוראים המזדמנים שלא מתעניינים בדילן ותהפוכותיו – הסירטון הראשון הוא מסיבוב ההופעות החשמלי הראשון של דילן. המעבר של דילך לגיטרה חשמלית נתפס כבגידה בפולק ובקאנטרי ולכן צעקות הג'ודס המפורסמות (וההכחשות של דילן).

    אורן

להוספת תגובה