מדע בזיוני

מעניין. אולי זה אפילו נכון.

הבלוג של אורן צור-

אורן הוא:
-עוד קורבן של הסטטיסטיקה
-נכשל במבחן טיורינג

אומרים שביבי והמפגינים לא מדברים את אותה השפה. אומרים גם ששטייניץ והמפגינים לא חיים באותה ארץ.  על היחס בין שפה לתרבות, בין מקום ותרבות לשפה ועל ההשפעה של השפה על המח והתפיסה. ואיך אפשר בלי קצת דם לקינוח הדבש ובלי רכילות אקדמית. רשימת הקריאה הכי שווה שתמצאו היום ברשת, ללא כל צל של ספק ושמץ של הגזמה.

מה שיותר כחול

לפני כשבועיים כלכליסט שיחקו אותה ופרסמו ראיון נפלא שערך אורן הוברמן עם גיא דויטשר. אורן נתן לדויטשר כבוד ובעיקר נתן לו לדבר וכך קיבלנו ראיון שהוא יותר כתבה (של דויטשר): למה אין כחול בתנך? (ומה אפשר ללמוד מזה על אבולוציה, בלשנות וההיסטוריה של מדעי המוח). רוצו לקרוא אם עוד לא קראתם. הכתבה, אגב, באה לקדם את בראי השפה, ספרו האחרון והנפלא של דויטשר (שתורגם לעברית ממש לאחרונה).

בראי השפה

סקירה די מקיפה על הספר בראי השפה תמצאו (כמובן) בבלוג דגש קל. התפתח שם גם דיון מעניין בתגובות (בניגוד לתגובות המפגרות בכלכליסט) ויש אפילו תגובה של דויטשר (והבטחות ללא כיסוי שנותן בעל בלוג צנוע זה). בקיצור – רוצו לקרוא על הספר (ו/או את הספר עצמו. מומלץ).

אם יפול עץ בדרום ואם בצפון מקום שיפול העץ שם יהוא

ב-YNET התקנאו בראיון בכלכליסט (קינאת סופרים תרבה חכמה. מש"ל.) והביאו מאמר (מתורגם, אני מניח) של לארה בורודיצקי – הצ'ילבה של דויטשר: כיצד השפה מעצבת את המחשבה (ואיך זה קשור לסגן נשיא ארה"ב לשעבר, דיק צ'ייני?). נו – רוצו לקרוא גם את זה – זה נותן זווית מעט שונה שמשלימה את התובנות בראיון בכלכליסט.

צהוב-ירוק-אדום (הערת שוליים)

אחרי שקראתם את שלוש הרשימות שלונקקו כאן לעיל אתם כבר מומחים לענייני שפה ותפיסה ואתם לא צריכים לקרוא אף ספר (סתם, סתם) מה שמשאיר לכם זמן לקצת צהוב (שדווקא מופיע בתנך בהקשר של צרעת). בטח כבר הבנתם שדויטשר ובורודצקי חוקרים את אותו הנושא (דויטשר הוא בלשן ובורודיצקי פסיכולוגית). מלבד המחקר המרתק, שניהם גם מפליאים לכתוב הן אקדמית  והן פופולרית (בעיניי לדויטשר ייתרון בזירת הכתיבה ולבורודצקי יתרון בזירת המגדר [יגידו זאת כל מזילי הריר שיצאו מההרצאה המרכזית שלה ב-ACL בחודש שעבר]). בקיצור שניהם משחקים על אותן משבצות ואין סכין מתחדדת אלא על ידך חברתה, קינאת סופרים תרבה חכמה, _________ [הכנס מכתם שחוק] ואי אפשר להם לשני אלו ללא קצת צהוב וירוק.

העניין החל ברשימה של דויטשר לקראת יציאת הספר (בראי השפה, באנגלית) שהתפרסמה בניו-יורק טיימס: ?Does Your Language Shape How You Think (כותרת הרשימה של בורודיצקי ב-YNET נשמעת דומה באופן מחשיד) .דויטשר, אבוי, לא הזכיר את בורודצקי במאמר ב- NYT (הוא דווקא כן מצטט ודן באריכות בכמה מאמרים שלה בספר). כיוון שבארה"ב בורודצקי מוכרת בהרבה מדויטשר החלו הבלוגים המדע-פופולריים לסעור (למשל כאן וכאן בעיקר בתגובות). חלקם זעקו את זעקתה של לארה וחלקם טענו שמדובר ברשימה מדעית-עיתונאית-פופולרית ואי אפשר לצפות לרשימת קריאה והפניות   לכל המחקר הרלוונטי. הדיון הזה שהתפתח בהחלט מעניין ורלוונטי לכל עורך של עיתון-מדעי-פופולרי. אבל יש גם טוויסט.

בשלב מסויים קץ דויטשר עצמו בדיון והכריז ברשימת תגובה (שוב ב-, NYT, ארוך, מעט טרחני, אבל שווה) שלא הזכיר את בורודיצקי לא מכיוון שהאופי הפופולרי של הכתבה משמיט ריפרורים רבים ורלוונטיים אלא מכיוון שהאיזכור של בורודצקי נשמט בהעברה של תקציר הספר לעיתון – שהעבודה שלה פחות רלוונטית לאותה רשימה עיתונאית שהתמקדה בהביטים אחרים מהעבודות של בורודצקי, ו… לטענתו בורודצקי  בסך הכל שיחזרה (והרחיבה) עבודות של אחרים, אותם יש להזכיר (והיא משום-מה שכחה להזכיר). בום וטראח.

באמת שאין לי עניין להיכנס בעובי הקורה – מי צודק בטענותיו וטרוניותיו, מי ערך מחקר מקורי, מי רק "שיחזר" – מי ונבר ובעיקר – מי חיבר טוב יותר את הנקודות. בחיי שאני חושב ששניהם נפלאים.  חלק מחשיבותו של הצהוב-ירוק הזה הוא בדיון הדי מקיף שהוא פתח על כתיבה פופולרית, אבל אני חושב שיש כאן משהו עקרוני עוד יותר שמפריע לדויטשר  – סוג של שיטחיות שפושה, לדעתו, במחקר המודרני (ועיין ערך הקונפליקט המחקרי בין האבא לבן בהערת שוליים). אני רוצה לצטט כאן חלק מתגובה שכתבתי לפוסט הסקירה בדגש קל, למעשה לפני שהייתי מודע לכל עניין דויטשר-בורודיצקי, עליו סיפר לי המנחה שלי כשדיברנו על הספר:

… אני רק רוצה להוסיף שנראה שדויטשר מתנקם בלא מעט בלשנים. בהפגנתיות הוא מקפיד לתת את הקרדיט לאנשים אחרים מהמקובל ובעצם לומר שהבלשנים הפופולריים (?!) של ימינו לא תמיד באו עם רעיונות מקוריים ושהם שכחו (או "שכחו") לתת את הקרדיט לחוקר הנכון. …

התחושה הזו עולה בבירור מקריאת הספר (שם בורודיצקי בניגוד לאחרים דווקא נהנית מיחס מועדף). פולמוס דויטשר-בורודיצקי והערות רבות בספר מראות שיש כאן גישה שיטתית שמטיפה נגד שיטחיות במחקר האקדמי האמיתי ולא רק בדיווח הפופולרי על המחקר. במובן מסויים, אומר דויטשר במובלע שהדיון על ציטוטים במאמרים פופולריים בכלל מחטיא את הנקודה. בכל אופן, השיטחיות במחקרית הזו (שיטחיות טבעית, בגלל השאיפה למקוריות בכל מחיר, בגלל עומס המידע וכו') בהחלט ראויות לפוסט בפני עצמו ולא רק להערת שוליים ארוכה בפוסט. בעצם כבר עשו (גם) על זה סרט.

23 תגובות עבור “מה שיותר צפון יותר כחול”

  1. הכתבה בוויינט היא בסך תכל תרגום של כתבה שהופיע בסיינטיפיק אמריקן שאפשר למצוא פה:

    http://www.scientificamerican.com/article.cfm?id=how-language-shapes-thought

    אין לי מושג למה הם מציגים אותה ככה, לרוב הם כותבים שזה תרגום לסיינטיפק אמריקן הישראלי. הכתבה בוויינט היא חלקית בהשוואה למה שהופיע במקור.

    מעבר לכל הויכוחים האקדמיים אני מודה שמקריאת הכתבות הטיעונים של בורודיקצי יותר משכנעים בעיניי. הכתבה על הצבע הכחול מרתקת, אבל היא מלאה בספקולציות וממצאים אנקדוטיים, בעוד בורודיצקי מבססת את הטענות שלה על מחקרים אמפיריים יותר מדוקדקים (לפחות ככה זה נראה).

    אין ספק שזה נושא מרתק ומעניין איפה סטיבן פינקר משתלב בכל זה.

    גיל

  2. גיל –
    כמו שכתבתי – לארה היא פסיכולוגית ודויטשר הוא בלשן תאורטי כך שאלו בעצם דיסציפלינות שונות ולכן גם המתודות שונות.
    באופן עקרוני – גם הניסויים שנויים במחלוקת. חלק טענו שהם לא ברי שיחזור (אז היא עשתה אותם שוב) ויש גם מחלוקת על הפרשנות שיש ליחס להם. את כל זה אני אומר בלי להמעיט בערכה ובערכם של הניסויים שלה.

    דויטשר מאידך, אמנם נסמך על ספקולציות, כלומר על השלמת פערים בלשנית אבל על מארג עובדות חלקיות שמצמצם מאוד את מנעד הפרשנויות האפשרי וכך הוא נותן לניסויים (הדי מצומצמים) של בורודיצקי גיבוי מעוד כיוונים. למשל, העובדה שסדר "גילוי" (שמות) הצבעים זהה בכל התרבויות ושאנחנו רואים שהוא מתקיים גם בתרבויות פרמיטיביות בימינו הוא עובדה די חזקה.

    בכל אופן, הטענה העיקרית והמעניינת שלו (ושנובעת ממכלול המחקרים, גם אלו של בורודיצקי) היא שהשפה לא מגבילה את יכולת התפיסה שלנו אבל היא מכריחה אותנו לחשוב בצורה בסיסית מסויימת.

    אני לא יודע מה פינקר חושב על התזה הזו של דויטשר, אבל ברור שהתזה הזו חוגגת על האכזבות של פינקר. למעשה דויטשר מתייחס מפורשות לפינקר ואומר: "בעיניי חוקרים רבים כמו סטיבן פינקר, בעובדה ששפת האם שלנו אינה מגבילה את יכולותינו לחשוב בצורה לוגית או להבין רעיונות מורכבים היא אנטי קליימקס שאי אפשר להתאושש ממנו. בספרו האחרון the stuff of thought, פינקר טוען כי מאחר שאיש לא הצליח להוכיח מעולם שדובריה של שפה כלשהי אינם מסוגלים, או מתקשים מאוד, לחשוב בצורה לוגית מסויימת, הטבעית לדובריה של שפה אחרת, הרי ששאר ההשפעות של שפה על המחשבה הן בהכרח בנאליות ואפילו טריוויאליות… בעמודים הבאים אני מקווה להראות לכם שההשפעות האמיתיות של השפה על המחשבה אמנם שונות לבלי הכר מן הטענות הפרועות של העבר אבל הן רחוקות מלהיות משעממות, בנאליות או טריוויאליות" (עמ' 176)

    (אני רק אציין שלא קראתי את the stuff of thought מלבד את פרק 7 או 8 שפינקר, בנחמדותו, שלח לי בפדפ. )

    אורן

  3. אוקיי, זה מבהיר למה אני נוטה יותר לכיוון של לורה. אני לא מכיר את המחקרים שלה מקרוב כך שקשה לי להעריך אותם מתודולוגית. מעניין אגב אם המתח בין התחומים השונים, אלו שנחשבים מדעיים יותר ואלו שפחות, פוגם בסך הכל במחקר בתחום. איכשהוא נראה שכל צד מוצא את הדוגמאות שמתאימות לתאוריה שלו והייתי רוצה לחשוב שאחרי עשרות שנות מחקר יצליחו להגיע להסכמות בסיסיות כלשהן. אני מניח שחלק מהבעייה קשור ליחסים בין התהליכים הקוגנטיביים והמחשבות של אנשים לצורה שבה הן באות לידי ביטוי וזה משהו שקשה לחקור אותו אמפירית.

    גיל

  4. אגב, אני לא חושב שזה מה שפינקר אומר. הוא בהחלט מכיר במורכבות והעושר של השפה, הוא רק טוען שהיא חלון או למעשה מוגבלת בגלל שאנחנו בני אדם. זה רק אומר לי שאני צריך באמת סוף סוף לקרוא את הספרים הללו.

    גיל

  5. סיפרתי את זה לאשתי ההיסטוריונית של העת העתיקה והיא התייחסה לכל זה בביטול מוחלט.

    לטענתה הצבע הכחול היה מאוד דומיננטי במסטפוטמיה, למשל שער אישתר שעמד בקצה החומה של נבוכדנצר היה עשוי מלבנים תכלת (לא לפספס בטיול הבא בברלין – לעבור במוזיאון הפרגמון) וכן צבע התכלת של הציצית. נכון שהמילה "כחול" לא נמצאת בתנ"ך אבל צבע השמיים מתואר בתנ"ך בפירוש כצבע ספיר. כבר תרגום השבעים מתרגם את לבנת ספיר לlapis lazuli שהיא בלי ספק אבן בצבע תכלת (חפשו בויקיפדיה).
    בקיצור – הכל בסדר עם הראייה שלהם ועם ההבחנה בצבעים, זה הכל תרגום לא נכון של שמות צבעים משפה עתיקה לשפה מודרנית והשלכות מרחיקות לכת של הקושי בתרגום.

    אגב, כשהגמרא שלנו רצתה להחמיא לאסתר המלכה היא מתארת אותה כירקרוקת. זה לא שהם חשבו שיש נשים ירוקות אלא שפשוט הם התכוונתו להגיד בלונדינית (ירוק אצלם הוא השם לצהוב). אדם עלול להסיק בטעות כאילו הם לא ראו טוב צבעים רק בגלל שהוא לא למד נכון את השפה שלהם.

    מהגג

  6. מהגג –
    הטענה אינה שהם לא ראו צבעים. להיפך – הטענה היא שהם ראו צבעים מצויין רק לא טרחו לתת להם שם נפרד. מלבד זאת יש גם את עניין השמות המודרניים לעומת השמות העתיקים, אבל בכל אופן – איך שלא תסובב את זה – אין הרבה שמות עתיקים לצבעים.

    לעניין הציצית – היא אמנם תכלת אבל עד לאחרונה לא היה ברור איזה צבע זה בדיוק וגם ה"תכלת" המקובל כיום (מחלזונות מיורקס טרונקולוס) נוטה יותר לטורקיז-סגול והוא בטח לא תכלת במובן של "כחול בהיר".

    בכל אופן, בספר עניין הצבעים תופס יותר ממאה עמודים, קצת חורג מתגובה בפוסט.

    אורן

  7. אז זהו, שהיה להם שם נפרד, פשוט קראו לו ספיר

    מהגג

  8. sed s/ספיר/תכלת

    מהגג

  9. בגרסה העברית של הספר (שם יש קצת יותר דגש על התנך) יש התייחסות גם לספיר.

    אורן

  10. אני חושב שאקרא מתישהו את הספר, בינתיים מצאתי את המחקר של עתליה ברנר באינטרנט:
    http://gen.lib.rus.ec/get?nametype=orig&md5=79FB15EDFA5F075E6451EAC534942A51

    מבחינתי זה עדיין צריך עיון, אם בוחנים את הטענה (כפי שהיא הופיעה בכלכליסט) שלפיה בגלל מחסור בחומרים כחולים הם דימו את השמיים לצבע אחר הרי שהטענה הזו ממש לא נכונה. הספיר היה נוכח בעולם העתיק ותיאור השמיים בפסוק עם לבנת הספיר מראה על ראיית צבעים מאוד קרובה לשלנו.
    להומרוס והכתבים הוודים אני לא מומחה אבל תמיד כשמישהו ממביא טענה מהרבה תחומים רחוקים יש לי חשד שהוא לא יכול להיות מאוד יסודי ולהכיר טוב את הניואנסים וסביר להניח שהוא נשען על תרגומים של אחרים ולהיות מאוד פגיע להטיות של חוסר ידע.

    מהגג

  11. זה מזכיר לי:
    http://blog.xkcd.com/2010/05/03/color-survey-results/
    מה שמוכיח שגברים לא רואים סוגים של ירוק? או רק לא טורחים לקרוא לו בשמות שונים?

    Neta

  12. […] צפון יותר כחול – אורן צור כותב על הספר "בראי השפה" ומספר על פולומוס בורודיצקי-דויטש שתפו:FacebookEmailDiggSharePrint By גלעד סרי-לוי, on 21 באוגוסט 2011 at […]

    » מלים של שלג ספר חברה תרבות

  13. […] על הפולמוס על סיקור מאמרים מדעיים בעיתונות הפופולרית: מה שיותר צפון יותר כחול]. […]

    *Remember what the Dormouse said

  14. את זה ראית?

    http://benhateva.wordpress.com/2012/03/28/73313/

    ההפרכה האולטימטיבית של סיפורי הוברמן.

    ריאל מדריד עולה עולה

  15. ריאל (שם אמיתי כבר לא תופס בימינו? לא נורא, לא חייבים) –

    עכשיו ראיתי (אני לא ממש מנוי על הרסס של בלו, אבל את הפוסט שהפנית אפילו שמרתי אופ-ליין).

    אז ככה – קודם כל אני מתרשם מאוד מהאובססיה – לכתוב ארוכות, פעם אחר פעם נגד כתבות ישנות בכלכליסט זה ממש מעורר השתאות. שלא לומר הערצה על ההתמדה. שלא לומר תמיהה על זה שמושא הביקורת הוא תמיד אורן הוברמן.

    דבר שני – אפשר לומר שחיכיתי לפוסט הזה של בלו כדי לראות מה הוא באמת שווה עם היומרה הרנסנסית להבין בכל דבר. אני לא מבין כלום בביולוגיה, אבל אני מבין קצת בשפה וגם קראתי את הספר של דויטשר (פעמיים).

    קראתי גם את הכתבה בכלכליסט ואני חייב לומר שאין קשר בין הטיעונים של בלו לכתבה בכלכליסט ובטח שלו לספר של דויטשר עליו מתבססת הכתבה בכלכליסט. אגב, הכתבה היא יותר ראיון או במה פתוחה לדויטשר כך שלצאת נגד הוברמן זה כבר ממש לא ממין העניין.

    משעשעת בעיקר ההפניה של בלו למאמר של דלטון. אני די משוכנע שבלו לא קרא את המאמר, ובכל מקרה – דלטון מספר על הלקות שלו בראיית צבעים ומשער שזה נובע בשינוי צבע בנוזל בעין. נו באמת.

    ולגופו של עניין – אף אחד לא טען שגלדסטון גילה את עיוורון הצבעים אלא שהוא שיער שהיוונים בעת העתיקה היו עיוורי צבעים. כאמור, אף אחד לא לקח אותו ברצינות. גם לא נטען שגייגר גילה את ענין עיוורון הצבעים אלא שגם הוא חשב בהתחלה כמו גלדסטון.
    המשפט היחיד הבעייתי בכתבה הוא "באותה תקופה אף אחד לא ידע שעיוורון צבעים קיים." ולמעשה היה צריך להיות משהו כמו "באותה תקופה אף אחד לא ידע שעיוורון צבעים כה נפוץ. [עד למקרה תאונת הרכבות השוודית שאז עשו מבחן סטנדרטי]".

    חבל מאוד שהאובססיה עיוורה את עיני הכותב ובסוף הוא נתפס למשפט לא הכי מדוייק (אבל לא נוראי) שנאמר בראיון. מאידך, אני מתפלא איך חוקר מרשים וכה יסודי כמו יהודה בלו יוצא בשצף קצץ נגד הוברמן אבל לא טורח לקרוא את הספר המדובר או לפחות מאמר בעניין וההפניה היחידה שלו היא לקריאת מאמר שגוי ולא ממש מדעי.

    "ההפרכה האולטימטיבית של סיפורי הוברמן"?! אתמהה.

    אורן

  16. רגע, יהודה לו זה לא ההוא מ"המספרים הדו חזקתיים"?: http://www.gadial.net/?p=85

    כי באופן כללי, מי שגר בבית זכוכית עדיף שלא יזרוק אבנים. או מוטב, עדיף שבכלל יחדול מניסיונות לכתיבה פסודו-מדעית.

    בוצית שטה

  17. כל מה שכתב אורן זה כמעט נכון. אבל זה בעיקר גם מה שנרשם בביקורת המדוייקת על הכתבה של הוברמן: דלטון הציג ראשון את "המחלה". יאנג הסביר אחריו איך היא נגרמת. ההסבר של דלטון לא מוצג בביקורת על הכתבה. רק ההסבר הנכון של יאנג. אז יוצא שאורן זועק לשווא. השאלה היא זו: האם גיא דויטשר פסח על שני המדענים בספר שלו? זה מה שמעניין באמת. בדוק זאת. אם הוא פסח עליהם אז זה כבר סיפור חמור.

    עזוב אותך מכדורגל

  18. כמה הערות כלליות (ויאללה קיריית שמונה):

    1. כל בני האדם, ומדענים בכללם, ראוי שידעו להבדיל בין עיקר וטפל. זו תכונה טובה ומומלצת. וזה הכרחי למדע. וזה אפילו הכרחי לשיבוטים של בלוגרים.

    2. *זה* ממש לא "מה שנרשם בביקורת המדוייקת על הכתבה של הוברמן" (מדוייקת?! פחחחח). למעשה הביקורת של בלו כלל לא רלוונטית לכתבה של הוברמן (עיין נקודה קודמת).

    3. אני בוודאי לא "זועק" ובטח שלא לשווא.

    4. "בדוק זאת"? אני לא חושב שנרשמתי לקורס שלך כך שאני צריך לעשות שיעורי בית בהנחייתך.

    5. למעשה בדקתי זאת עוד בעת כתיבת התגובה הקודמת (כי גם אני, מה לעשות, קצת אובססיבי). אתה מוזמן לבדוק בעצמך. אבל אני את החומר כבר יודע.

    עייפתי מהתנצחות עם נודניקים משובטים.

    אורן

  19. אבל בלו מוכיח שהבלשן גיא דויטשר הוא הדיוט ומראה כי יש כחול בתנ"ך. מה אתה אומר על זה?

    עזוב אותך מקרית שמונה

  20. עזוב אותך –
    מודה ועוזב ירוחם (גם אם הוא נודניק).

    ראשית אפתח בעוד הוכחה להמצאותו של כחול בתנך, ואפילו בחמישה חומשי: " והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" (אלוהים לאברהם איפושהו בספר בראשית).

    ועכשיו צא ולמד – הפסוק שמביא בלו (כִּי תִשְׁלַחְנָה לַאֲנָשִׁים, בָּאִים, מִמֶּרְחָק–אֲשֶׁר מַלְאָךְ שָׁלוּחַ אֲלֵיהֶם, וְהִנֵּה-בָאוּ, לַאֲשֶׁר רָחַצְתְּ כָּחַלְתְּ עֵינַיִךְ, וְעָדִית עֶדִי) קשור לצבע הכחול בערך כמו הפסוק שהבאתי אני. זו שוב דוגמא לחוסר הבנה של טירון (נוסיף לרשימת אי הדיוקים המתארכת של בלו?).

    לכחול את העיניים בעת העתיקה פירושו להשתמש באבן הכחל (שלא הייתה כחולה) על מנת להכהות את העין (כלומר למרוח צבע אפור או שחור) לצורכי הדגשה ולצורכי הגנה מהשמש. למשל כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Kohl_(cosmetics). דרושה רק מעט הבנה באטימולוגיה או לכל הפחות סקרנות בריאה כדי למצוא את ההסברים האלו, לפני שמכנים בלשנים מכובדים בשמות תואר לא מחמיאים.

    "בלו מוכיח שהבלשן גיא דויטשר הוא הדיוט"? אהמ…

    אורן

  21. אפשר בבקשה התיחסות רצינית לזה:

    http://benhateva.wordpress.com/2012/04/02/73403/

    זה נראה לך הגיוני שקופים בלתי מפותחים יכולים לראות כחול כשהאדם רק פיתח יכולת כזו לפני אלפיים שנה?

    לא שיבוט

  22. התשובה מחולקת לשלושה חלקים:
    1. כן. זה אפשרי. כלבים לא מפותחים שומעים תדרים שאנישם לא שומעים. דוגמא אחת מני רבות.
    2. שים לב ולמד לקרוא – אף אחד לא טען שלפני אלפיים שנה לא ראו כחול. הטענה היא שלצבע הכחול לא היה מעמד מיוחד שהצדיק מתן שם ולכן כחול הוא נחשב כ"גוון" של צבע אחר. גם לא היה שם לוורוד. גם לא לסגול חציל. הצבעים היו קיימים ויכלו לראות אותם.
    3. אתה נודניק ובאופן פרדוקסלי אתה עצלן בלתי נלאה. וזה קצת מעייף להתדיין עם שכמותך (וכמותו של בלו). לך תעשה שיעורי בית ואז כתוב פוסטים יותר קצרים ופחות מקושקשים.

    אורן

  23. התשובה מחולקת לשלושה חלקים:
    1. כן. זה אפשרי. כלבים לא מפותחים שומעים תדרים שאנישם לא שומעים. דוגמא אחת מני רבות.
    2. שים לב ולמד לקרוא – אף אחד לא טען שלפני אלפיים שנה לא ראו כחול. הטענה היא שלצבע הכחול לא היה מעמד מיוחד שהצדיק מתן שם ולכן כחול הוא נחשב כ"גוון" של צבע אחר. גם לא היה שם לוורוד. גם לא לסגול חציל. הצבעים היו קיימים ויכלו לראות אותם.
    3. אתה נודניק ובאופן פרדוקסלי אתה עצלן בלתי נלאה. וזה קצת מעייף להתדיין עם שכמותך (כמותו של בלו). לך תעשה שיעורי בית ואז כתוב פוסטים יותר קצרים ופחות מקושקשים.

    אורן

להוספת תגובה