קול באישה ערווה
[בעיקר על ירונה כספי אבל גם פטי סמית, סוזן וגה, קרוסלה, אסנת הראל ואחרות מתארחות כאן בפוסט. תאמינו לי, כדאי לשים אזניות וללחוץ על הלינקים]
ירונה כספי היא הזמרת הכי טובה שאתם לא מכירים. אני לא בטוח שהמשפט הזה מקורי, נדמה שכל מי שמתייחס לירונה כספי מכריז דיסקליימר שכזה. בירונה כספי נתקלתי במקרה. או למעשה היא נתקלה בי. בדיוק לפני שנה. המקום: הבארבי. ההיתרחשות: ביציאה מהופעת ההשקה של האלבום השני של איטליז אנחנו נכנסים למונית. אנחנו, כלומר אני ובעלת השליטה. גשם שוטף ולפתע בחורה בלונדינית שואלת אם אכפת לנו להציל אותה מהגשם ולחלוק מונית. נהג מונית קשה-יום מנסה לסחוט עוד כמה שקלים מהנוסעת המתווספת. מתפתח דין ודברים מסויים שגווע לדיון מקוצר בהופעה של איטליז. ואז, במין ביישנות, הנוסעת אומרת שאם אהבתי את איטליז, אה.. היא בדיוק הוציאה אלבום בהפקת אור בהיר מאיטליז ואולי נרצה לשמוע גם אותה. "ירונה כספי," היא ענתה בשם שצילצל מוכר אבל לא זכרתי מאיפה. אבל בשביל זה, הרי, יש גוגל.
בגוגל סיפרו שזה אלבום שלישי: אגו. ושהוא ניתן להאזנה מלאה באתר שלה. הקשבתי והתמכרתי – אחד האלבומים הטובים ששמעתי בשנים האחרונות. שילוב נדיר של טקסטים נפלאים, הגשה מרגשת – כנה, צועקת, בועטת ואירונית, גיטרות לראש ועיצוב עטיפה מזעזע.
חייבת שיר בשביל לחיות
חייבת שיר בשביל לשתות
ולאכול אין מה לדבר
צריך עכשיו פזמון חוזר
דופק חזק וממהר
דופק חזק וממהרחייבת שיר, חייבת שיר
חייבת שיר בשביל לחיות
חייבת שיר בשביל לשתות
חייבת שיר, חייבת שיר
עמוק אל הורידים
רק ככה ממשיכים
חייבת שיר
….חייבת שיר שיעיר אותי
חייבת שיר שיאיר אותי
מ ה מ ה שיממון
חייבת שיר שיוציא אותי
ל ל ל ל לחופשי
(חייבת שיר, אגו)
מאפיה של אישה אחת
והיא חייבת שיר. לפני כמה שבועות הוציאה ירונה אלבום חדש, רביעי (!). אלקטרוני. של שירי משוררים. מה אומר – אני אמנם אוהב גיטרות אבל גם האלקטרוני עובד. ובעיקר עובדת השירה שנותנת משמעות לשירים של רפי ויכרט, ויסלבה שימבורסקה, דוד אבידן ועוד. השיר החביב עלי הוא 'כישוף' המהפנט (של רחל חלפי). אני שומע אותו בלופ ולא יכול להיתנתק.
אודה ואבוש שמאז ששמעתי את אגו לא הצלחתי להגיע להופעה. בחיי שניסיתי, אבל תמיד צץ משהו. או נפל משהו. דדליין, כנס, גשם, שלג, אש, צדק חברתי או עייפות החומר. אבל לפעמים המאפיה נותנת הצעה שאי אפשר לסרב לה. אז הגענו להשקת האלבום. הקהל היה מעט מבוגר בלבונטין 7. ואי אפשר לומר שהיה צפוף. אלו לא נתוני פתיחה מבטיחים להופעה בועטת. והיו קצת תקלות בקלידים – אחד הכלים העיקריים הדומיננטיים באלבום החדש. אבל הגיטרות היו מעולות והשירה טובה יותר מבהקלטות האולפן. והאנרגיה מהבמה ירדה אל הקהל כמו עשן סמיך והסתירה את הקרחות המנומנמות.
ירונה אוהבת שירה ונותנת כבוד למילים. היא תגיד את מה שחשוב לה וכך ("נעשה איזה ניסוי קטן"), היא מבצעת שיר קשה רק עם קלידים שתקועים על אפט יבבה קומית (בטח יש לזה שם מקצועי) והתוצאה קצת סוריאליטית ומשובבת. "אז אין לנו קלידים ואני מאוד רוצה לשיר את השיר הנפלא הזה" היא אומרת על חוף של רפי וויכרט היא מחליטה לשיר אותו א-קפלה. א-קוהונס. ויש גם קאבר בועט לכוכב הקופים של פורטיס, וירידה פלרטטנית לקהל (היה הרבה מקום להסתובב) והשמחה רבה.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
[בנגן זה דווקא קאבר מצויין לדבש מהאלבום השני].
קטנות בעקבות ההופעה
- מילא שאלוהים פישל בשואה, אבל זה שלבונטין לא מתמלא בהופעה שכזו זה כבר ממש מעורר הירהורי כפירה.
- כשהיא מדברת, ירונה נשמעת ממש כמו רונה קינן, בעיקר באופן המבוייש שבו היא מודה לנגנים. הקול והטון כמעט זהים.
- למעשה ירונה היא התפתחות של רונה קינן של קסיוס וההכרה שלי נמוגה. הדיקציה המוקפדת, החשיבות של המילים, החבירה למשוררים, אבל תוך שימור החיספוס של רונה הצעירה (הא! רונה וירונה. מזכיר לי את זה).
- גם יובל אראל מסקר את מופע ההשקה ומצלם חלק מההופעה.
- ירונה כספי היא אחת* הזמרות הטובות. עכשיו אתם מכירים.
*יש עוד כמה: פטי סמית (פוסט שלי בעונג), סוזן וגה, גרייס סילק, רונה קינן המוקדמת, מריאן פיית'פול המאוחרת, לפרקים PJ הרווי, לפרקים אחרים טורי איימוס…
—————-
ואם כבר זמרות טובות – ביום רביעי (מחר, 25.1, בתשע וחצי) תופיע אסנת הראל בקפה ביאליק. אסנת היא המטפלת המיתולוגית שלנו (אפרופו זמרות ומטפלות, מטפלת אחרת, מיתולוגית קצת פחות פגשתי פעם אחרונה בהופעה של קרוסלה. היו לנו אחלה מטפלות). בכל אופן, אסנת הראל – ההופעה תהיה אקוסטית (עם גיטרה, קלידים וכינור) ובקליפ החזרות הבא אתם יכולים להתרשם מהשירה הנקיה והחודרת ואל תתנו לשקט המדומה להטעות אתכם. משוט (מילים: אסנת הראל, לחן אסנת הראל ואורן סלע):

אחלה פוסט, אבחנות מאוד יפות על ההופעה של ירונה. אני נהניתי לאללה מקטע הקלידים הסורר, הוא היה לא צפוי, דרמטי, ומרתק וגם עם הומור קל.
עידו שחם
ינואר 24th, 2012
גם אני רוצה כאלה מטפלות לקטנטנית.
הדס שיינפלד
ינואר 24th, 2012
אני לעומת זאת, הייתי באותו ערב בהופעה בקפה ביאליק, שגם קצת סבלה מקשיים טכנים אבל הייתה שווה את זה.
http://theangelcy.bandcamp.com
(את ירונה כספי אני מכירה עוד מתקופת גוונים כהים)
Neta
ינואר 26th, 2012